בסיומה של הפרשה נשלח יעקב לחרן לשתי מטרות. רבקה שולחת אותו לשם כדי להתרחק מחמת אחיו עשו, ואילו יצחק שולח אותו לשם כדי לשאת אשה. יש דמיון בין סיום פרשתנו לסיום פרשת וירא. שם נודע לאברהם על לידתה של רבקה שתהיה אשת יצחק וכאן נודע לנו לראשונה על לידתם של לאה ורחל שיהיו נשות יעקב. לפי 'סדר עולם' הדמיון הוא מדויק: רבקה נולדה בזמן עקדת יצחק ומיד נודע על כך לאברהם. לאה ורחל נולדו בזמן ברכות יעקב ומיד נודע על כך ליצחק.

אם נדייק בדברי יצחק נראה שמחשבתו היתה שיעקב ישא רק אשה אחת: "קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ" כלומר אחת מהבנות. וכן חשב יעקב עצמו שביקש לשאת רק את רחל, אלא שבעקבות רמאותו של לבן נשא לבסוף גם את לאה. ודאי שהנישואין של לאה לא היו טעות שהרי רחל ולאה "בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל" ולאה היא עיקר הבית שיצאו ממנה ששה שבטים שחלקם מרכזיים. אם כן מדוע יצחק ויעקב לא ידעו על התאמתה של לאה ליעקב?

בפרשה הבאה מתברר לכאורה שלאה לא רק שלא התאימה ליעקב אלא התאימה להיפוכו- עשו. על הפסוק: "וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת" מפרש רש"י: "שהיתה סבורה לעלות בגורלו של עשו ובכתה, שהיו הכל אומרים, שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן, הגדולה לגדול והקטנה לקטן". מסתבר שסברתם לא היתה מוטעית מעיקרה ולכן נאמר : "וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה" (שם לא). ודאי אין הכוונה לשנאה שבאה ממידה רעה, שדבר זה לא ייתכן אצל אבותינו הקדושים. אלא שבין יעקב ולאה אין התאמה כמו בינו לבין רחל, ולעומת אהבתו הגדולה לרחל לאה נחשבת שנואה. מכל מקום יש כאן רמז לעשו שעליו נאמר: "וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי" ויש לומר שבעשו יש תכונה שיכולה לשמש לחיוב ובתכונה זו יש ללאה יותר שייכות אליו מאשר ליעקב.

כדי להבין כיצד זכה יעקב בלאה שהיתה מתאימה לעשו נעקוב אחרי התהליך שמתחיל בפרשתנו. בשלב הראשון נולד עשו כבכור אך יעקב אוחז בעקבו ומנסה להקדימו. בשלב השני משכנע יעקב את עשו למכור את בכורתו תמורת נזיד עדשים. בשלב השלישי יעקב מתחפש לעשו ומקבל מיצחק את הברכות שחשב לברך את עשו. בשלב הרביעי זוכה יעקב בלי שהתכוון באשה שהיתה מיועדת לעשו.

מבחינת התהליך כולו אפשר להבין שהדברים תלויים זה בזה. קניית הבכורה מעשו זיכתה אותו גם בברכות שמיועדות לבכור וגם באשה שמיועדת לבכור. בקניית הבכורה יעקב מקבל חלק מזהותו של עשו וכך הוא יכול לעמוד במקומו ואפילו לומר: "אָנֹכִי (עֵשָׂו) בְּכֹרֶךָ".

נראה שגם לאחר קניית הבכורה יש צורך במחילה של עשו כדי לזכות בלאה ומחילה זו רמוזה בסיום הפרשה: "וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה". גם ישמעאל היה בכורו של אברהם ונדחה ומסתבר שפנייתו של עשו לשאת את בת ישמעאל משמעותה ויתור על בת לבן שהיתה ראויה לו כבכור.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.