בפרשתנו עם ישראל עובר מהשלב השני לשלב השלישי בהתפתחותו. לאחר האבות היחידים ושנים עשר השבטים אנו פוגשים את "כָּל הַנֶּפֶשׁ לְבֵית יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה שִׁבְעִים". מעבר זה נעשה בצורה הפוכה מהקודם. הולדתם של שנים עשר השבטים נעשתה כמעט כולה מחוץ לארץ ישראל ואפילו הריונו של בנימין התחיל בעבר הירדן לפני הכניסה לארץ, אך השלמת השלב הזה היתה בארץ ישראל בלידתו. ואילו 58 בני הדור הבא שהשלימו את המניין של 'בני ישראל' ל70 נולדו כמעט כולם בארץ כשהאחרונה - יוכבד בת לוי - הריונה התחיל בארץ אך לידתה היתה 'בין החומות' בכניסה למצרים. לעומת שני אלו, השלב האחרון בהתפתחות מ70 ל60 ריבוא נעשה כולו במצרים.
דבר זה מתברר ליעקב ברגע שמתגלה לו כי "עוֹד יוֹסֵף חַי". עד אז נמנו "כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה יֹצְאֵי יְרֵכוֹ... כָּל נֶפֶשׁ שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ", ובצירוף יוסף ושני בניו ויוכבד שהריונה כבר התחיל כאמור נשלם המספר 70. מלבד הסיבה הגלויה לרדת למצרים שאותה אומר יעקב: "רַב עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת", ישנה סיבה נסתרת - מניין ה70 חייב להסתיים במצרים. המהר"ל מבאר שלידתה של יוכבד 'בין החומות' בדיוק היא מכיוון שמצד אחד אי אפשר להתחיל את גלות מצרים לפני שיש בישראל בסיס של 70 נפש שהם כנגד 70 אומות העולם, כיוון שהגלות היא המפגש של ישראל והאומות, ומצד שני ברגע שיש 70 נפש הכרחי להיות כבר במצרים ולהתחיל את התהליך.
נראה שיוסף מבאר את הסיבה הזו בסימן ששלח ליעקב אביו: "וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו אֵת כָּל דִּבְרֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵהֶם וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ" - סימן מסר להם, במה היה עוסק כשפירש ממנו, בפרשת עגלה ערופה". במשך 9 שנות השלוה של יעקב עם בניו בארץ הוא לומד איתם את 'תורת ארץ ישראל'. לימוד זה נפסק בפרשת עגלה ערופה כאשר יוסף נמכר והשכינה מסתלקת מיעקב. יוסף רומז שלא במקרה הלימוד הופסק כאן.
פרשיית עגלה ערופה מסיימת את פרשת 'שופטים' והפרשיות הבאות בסדר התורה שלנו הן 'אשת יפת תואר' ו'הבכור בן השנואה'. פרשיות אלו מלמדות על המורכבות שהיתה בשלב השני של יצירת עם ישראל. יעקב אהב את רחל ש'הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה', ולכן היו לו "שְׁתֵּי נָשִׁים הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה". בעקבות זאת "וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה, וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן" וכך "וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכֹר לַשְּׂנִיאָה". ובכל זאת לבסוף יעקב מבכר את יוסף 'בן האהובה' "לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם" - מנשה ואפרים (עיין באריכות בהסבר 'אור החיים').
המורכבות הזו דורשת שינוי במשפחת יעקב במעבר מחוץ לארץ אל הארץ כדברי הרמב"ן: "ושמירתו אותה (את התורה) היה בארץ בלבד ויעקב בחוצה לארץ נשא האחיות" ועל פי דבריו ביארו שמסיבה זו כאשר נכנסו לארץ מתה רחל.
נראה לומר שיש חלק בתורתו של יעקב שמוכרח להיות כ'תורת חו"ל' שלפיה הוא יכול לשאת שתי אחיות על פי הסדר האלוקי של רחל ולאה "אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל". בדומה לזה גם השלמת העברת הבכורה מראובן הבכור 'בן השנואה' ליוסף 'בן האהובה' שנעשתה על פי הסדר האלוקי אך אינה על פי דין התורה היתה צריכה להיעשות מחוץ לארץ ישראל כ'תורת חו"ל'. בדרך זו נוצר עם ישראל בצורתו השלמה.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
