הקב"ה אמר לאדם הראשון "בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת". אמר הנחש לחוה "לֹא מוֹת תְּמֻתוּן". מי צודק? הרי אדם וחוה אכן לא מתו באותו יום. אבל לא יתכן שהנחש צודק יותר מה'.
פירוש המילה 'יום' אצלנו, הוא הזמן שלוקח לכדור הארץ להשלים סיבוב סביב צירו, כך שאנחנו רואים את השמש שוב באותה נקודה. אלא שלא יתכן שזה פירוש המילה 'יום' במעשה בראשית. כשכתוב "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי", עוד לא נוצרו השמש והירח והכוכבים, שהרי הם נוצרו רק ביום רביעי. ואם אין שמש או כוכבים, מה משמעות המילה 'יום'? מה משמעות המילים 'ערב ו'בוקר'?
השמש והירח נוצרו רק ביום הרביעי, אבל האור נוצר כבר ביום הראשון. וכבר אז הובדל בינו ובין החושך. ואז "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה". אם כן ברור שבשבעת ימי בראשית היו תקופות של אור ותקופות של חושך, שאינם נובעים מהשמש וסיבוב כדור הארץ. והם אלו שנקראו אז 'יום' ו'לילה'. ורק לאחר ימי הבריאה התחלנו לקרוא 'יום' ו'לילה' לתקופות האור והחושך הנוצרות על ידי השמש. ואם כן אין שום הכרח לומר שתקופת האור ותקופת החושך שאחריה נמשכו עשרים וארבע שעות שלנו, שזה משך הסיבוב של כדור הארץ. הם יכולים להמשך כל פרק זמן שהוא.
כשאמר ה' לאדם "בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת", הכוונה היתה ליום מימי בראשית, שזמנו לא ידוע לנו מהתורה. הנחש התכוון שלא ימותו ביום רגיל שלנו, כלומר לא ימותו מיד. וכך אומר המדרש: "אי אתם יודעים אם יום אחד משלי אם יום משלכם. הריני נותן לו יום אחד משלי שהוא אלף שנים".
אלא שימי בראשית כבר הסתיימו לכאורה, ואם כן מה המשמעות שה' נותן לו יום משלו? הרי ימי בראשית לא נערכים מול הימים שלנו, ימי בראשית הם תקופות של אור וחושך אלוקיים.
ובנוסף: אם הכוונה ביום אכלך ממנו לאותם עשרים וארבע שעות, מובן למה זה הניסוח. ה' בעצם אומר שמיד כשיאכלו ימותו. אבל אם הכוונה לפרק זמן לא ידוע, למה לומר 'ביום אכלך'? מה המשמעות שזה יהיה באותו יום, אם זמנו לא ידוע? מספיק היה לומר 'אם תאכל ממנו תמות'.
בכל יום מימי הבריאה נאמר בסיומו "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם...", אבל בסוף היום השביעי לא נאמר כך. כלומר היום השביעי לא נגמר, אלא העולם שלנו כולו מתקיים במהלך היום השביעי. ולעתיד לבוא יגיע היום השמיני, שהוא ימות המשיח והעולם הבא. ועליו נאמר בזכריה: "וְהָיָה יוֹם אֶחָד הוּא יִוָּדַע לה' לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר", כי זה לא יהיה יום שלנו, אלא אור של שבעת ימי בראשית, ולכן גם לעת ערב יהיה אור. והוא יום שיוודע לה' ולא ליום שלנו. וכמו שאומר ישעיה בפירוש: "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים בְּיוֹם חֲבֹשׁ ה' אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא".
ואם כן הפירוש של "בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" הוא שבמהלך היום השביעי שבו אכלת את פרי עץ הדעת, מות תמות. ובני האדם ימותו בכל מהלך היום השביעי, כלומר בכל מהלך העולם הזה. ונובע מכאן שרק ביום אכלך ממנו מות תמות, אבל ביום שאחר כך כבר לא. וכאן לכאורה הרמז הראשון לתחית המתים מהתורה.
[עיון נוסף והרחבה: בראשית רבה בראשית פרשה יט אות ח ופרשה כ אות י, פרקי דרבי אליעזר פרק יח 'ויכל אלוקים', תנחומא בראשית אות ו, אברבנאל בראשית פרק א פסוק ה 'ועם מה שפרשתי בזה', פרי צדיק בראשית לחנוכה 'ובפסיקתא אחרת', שפת אמת ויקרא פרשת שמיני תר"ס].
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
