למה כשיצחק אומר על רבקה "אחותי היא", אבימלך לא לוקח אותה כמו שלקח [אבימלך הקודם, כפי הנראה] את שרה? ולמה אבימלך משקיף אל החלון של יצחק? ולמה הוא טורח להודיע לכל העם שאסור לגעת ביצחק וברבקה?
לאחר הנגעים הגדולים שקיבלו אבימלך וביתו אצל שרה, אבימלך למד דבר חשוב: כמלך הוא לא יכול לטעון "בְּתָם לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי עָשִׂיתִי זֹאת". גם במצב כזה הוא יהיה אחראי, ואם לא יתקן "דַּע כִּי מוֹת תָּמוּת אַתָּה וְכָל אֲשֶׁר לָךְ".
אבימלך למד כבר מהפיכת סדום שלא רק חטאים של המלך יכולים להביא אסון, אלא גם חטאי העם. ולכן הוא, כמלך, אחראי לחוקק חוקי מוסר ולאכוף אותם.
אבימלך לא לוקח יותר אשה בלי רשות[1]. אבל הוא דואג גם שהעם שלו לא יקח. כשהגיע יצחק לגרר, שאלו "אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ", והם היו עלולים לקחת אותה בכוח. ולכן, כיון שהטריק של "אֲחֹתִי הִיא" היה מוכר כבר לאבימלך, הוא חשב שמחובתו לברר את האמת, כדי שאם רבקה היא אכן אשתו של יצחק, יוכל למנוע מבני עמו לקחת אותה. ולכן הלך בעצמו להשקיף בעד החלון[2], ולברר את האמת. וכיון שהבין שרבקה אכן אשתו של יצחק, הוציא חוק והודיע בכל הממלכה "הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה וּבְאִשְׁתּוֹ מוֹת יוּמָת", כדי שלא יקרו בממלכתו מקרים לא מוסריים כאלה, שיסכנו אותה. שהרי גם אם החטא יהיה של "אַחַד הָעָם[3]", יביא אשם על כל הממלכה[4], כיון שהם אמורים להקים בתי משפט ולחוקק חוקים שימנעו מקרים לא מוסריים.
ואולי ההקפדה הזו היא שעמדה לפלישתים שישראל לא השמידו אותם כשנכנסו לארץ בימי יהושע, וגם לא אחר כך. שהרי אומרת התורה בסוף פרשת עריות "אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה כִּי בְכָל אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם: וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת ישְׁבֶיהָ:" (ויקרא יח, כד – כה). וכיון שהפלישתים לא נטמאו בכל אלה, לא הקיאה אותם הארץ.
בהמשך גדל יצחק מאוד ונהיה עשיר. ואז מקנאים אותו פלישתים. התגובה של אבימלך היא "לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד". יצחק מבין אותה כשנאה של אבימלך אליו: "וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם". אבל אבימלך מבהיר שהוא שלח את יצחק מאותה סיבה: אבימלך חשש שהקנאה תגרום לאנשי גרר לפגוע ביצחק, ושוב יביא עליהם אשם. ולכן שלח אותו מאיתם, כדי שלא יפגעו בו[5]. ולכן הוא מגדיר את זה: "עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק טוֹב וַנְּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם".
[1] פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרק כו סימן ז, שכל טוב בראשית פרק כו סימן ז.
[2] מלבי"ם על פסוק ח, מדרש אגדה בראשית פרק כו סימן י.
[3] חזקוני על פסוק י.
[4] מלבי"ם על פסוק י.
[5] רד"ק, בית הלוי והעמק דבר על פסוק כט.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
