יש לך שאלה בתנ"ך? רשום אותה כאן, וקבל בקרוב תשובה מצוות הרבנים
[שימו לב: הרבנים אינם עונים על שאלות של תלמידים המועתקות ממבחנים].
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
רבני האתר ישמחו להשקיע וללמד אצלכם תנ"ך במגוון נושאים וספרים.
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
הירשם כאן לקבלת המייל השבועי בתנ"ך - חידה שבועית , פרשת שבוע, איך לומדים תנ"ך ועוד
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם .
מלא פרטיך ויחזרו אליך לקביעת חברותא בתנ"ך באזור מגוריך.
קביעת החברותות על ידי ארגון 'קרוב אלי'. לפרטים נוספים: 0585503344
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יועברו לגורם כלשהו, מלבד ארגון 'קרוב אלי'.
למה יעקב מספר לרחל ולאה את כל מה שקרה בינו ובין לבן, כשהוא רוצה לקבל החלטה על בריחה?
לבן מרמה דרך פרצות בחוק. "לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה". כשיעקב, איש האמת, רוצה ללכת בלי רשות, הוא צריך לחשוב איזה בעיות משפטיות לבן היה מעורר כדי למנוע ממנו לעזוב, ולוודא שבאמת אין בהן ממש מבחינה מוסרית.
יש כמה בעיות כאלה, וכנגדן יש ליעקב פתרונות:
א. רחל ולאה היו שכר על עבודה. כל עוד השכר לא ניתן בפועל, הוא רק בגדר חוב. הפועל לא יכול לקחת בעצמו את שכרו מבעל הבית, אלא צריך לחכות שיתנו לו אותו. לבן יכול לומר שרחל ולאה עוד לא שייכות ליעקב. לגבי לאה – הוא הרי מעולם לא התכוון לעבוד בשבילה, רק עבד שבע שנים ראשונות ברחל ואחר כך נאלץ לעבוד גם את השניות ברחל, ואם כן יתכן שלאה כלל לא שייכת לו, ולבן רק בעל חוב על שבע שנות עבודה ראשונות. גם רחל כך, שהרי ניתנה לו לפני שעבד בה את שבע השנים הנוספות, ואם כן היא ניתנה לו רק כהלוואה אבל צריך להסכים שהעבודה נשלמה והיא אכן שייכת לו. וכמובן, אם הנשים עדיין שייכות לאביהן, גם ילדיהן עדיין שייכים לו. וכעין זה אומר יעקב "כִּי אָמַרְתִּי פֶּן תִּגְזֹל אֶת בְּנוֹתֶיךָ מֵעִמִּי".
את הבעיה הזו כבר פתר יעקב בעבר, כשאמר ללבן "תְּנָה אֶת נָשַׁי וְאֶת יְלָדַי אֲשֶׁר עָבַדְתִּי אֹתְךָ בָּהֵן וְאֵלֵכָה", כלומר תן לי את משכורתי. ואל תאמר שלא נשלמה העבודה אלא "כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת עֲבֹדָתִי אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ". וכיון שלבן רצה שיעקב ימשיך לעבוד אצלו, הודה לו בעל כרחו שאכן קיבל את רחל ולאה, ואין לו תביעה ממונית כלפי יעקב, רק מבקש שימשיך לעבוד אצלו בשכר אחר.
ב. לבן יכול לומר שהצאן לא שייך ליעקב, כי ההסכם ביניהם כלל את הסיבה להסכם: "נִחַשְׁתִּי וַיְבָרֲכֵנִי ה' בִּגְלָלֶךָ", והמטרה היתה שלבן ימשיך להתברך. אלא שלא זה מה שקרה שהרי "אִם כֹּה יֹאמַר נְקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ וְיָלְדוּ כָל הַצֹּאן נְקֻדִּים", וכל מי שנולד בעדר לבן בשנים האחרונות הלך ליעקב ולא ללבן. וכך אומרים בני לבן "לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינוּ".
לכן אומר יעקב "וְאַתֵּנָה יְדַעְתֶּן כִּי בְּכָל כֹּחִי עָבַדְתִּי אֶת אֲבִיכֶן", ואני מלאתי את חלקי בהסכם, שלא כלל שיהיו רווחים אלא "אָשׁוּבָה אֶרְעֶה צֹאנְךָ אֶשְׁמֹר". וכל מה שלבן הפסיד היה בגלל ש"וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי וְהֶחֱלִף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים וְלֹא נְתָנוֹ אֱלֹהִים לְהָרַע עִמָּדִי", והוא אשם במה שלא הרוויח, אבל אני עשיתי את עבודתי והצאן מגיע לי כשכר המוסכם.
ג. לבן יכול לומר שצריך לברר לפני שיעקב עוזב שאין אצלו צאן ששייך ללבן. שהרי ההסכם כלל בדיקה כזו: "וְעָנְתָה בִּי צִדְקָתִי בְּיוֹם מָחָר כִּי תָבוֹא עַל שְׂכָרִי לְפָנֶיךָ כֹּל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ נָקֹד וְטָלוּא בָּעִזִּים וְחוּם בַּכְּשָׂבִים גָּנוּב הוּא אִתִּי". וכיון שבצאן יעקב יש הרבה שאינם נקודים וטלואים, שהרי החליף את משכורתו עשרת מונים, יהיו רבים שאפשר לטעון שהם גנובים וצריך יעקב להביא ראיה שלא. וכך אומרים בני לבן "וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל הַכָּבֹד הַזֶּה".
לכן אומר יעקב "שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל הָעֲתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים", ו"אִם כֹּה יֹאמַר נְקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ וְיָלְדוּ כָל הַצֹּאן נְקֻדִּים וְאִם כֹּה יֹאמַר עֲקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ וְיָלְדוּ כָל הַצֹּאן עֲקֻדִּים", כלומר בכל השנים האחרונות נולדו בעדר לבן רק כבשים ועיזים מהסוג השייך ליעקב, ולכן אין אפשרות שיהיה צאן גנוב בעדר, כי לא נולדו כאלה כלל.
ד. לבן יכול לטעון שהשיא את בנותיו ליעקב על דעת שבנותיו ונכדיו ישארו יחד איתו במשפחתו, ולא על דעת שילכו לגור בארץ אחרת. ולכן אין ליעקב רשות לקחת אותן משם. וכך אומר לבן "הַבָּנוֹת בְּנֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי".
ה. לבן יכול לטעון שמאותה סיבה גם הרכוש של יעקב שייך למשפחה הרחבה. אמנם בתוך המשפחה הצאן שייך ליעקב ולא ללבן, אבל כלפי חוץ הוא חלק מהרכוש של משפחת לבן הרחבה. ולכן לא יכול יעקב לקחת את הרכוש ולהוציא אותו מהעסק המשפחתי. וכך אומר לבן "וְהַצֹּאן צֹאנִי וְכֹל אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לִי הוּא".
על שני אלו עונות רחל ולאה ואומרות שמבחינה ממונית הן כבר לא חלק מהמשפחה, שהרי "הַעוֹד לָנוּ חֵלֶק וְנַחֲלָה בְּבֵית אָבִינוּ", וממילא "כָל הָעֹשֶׁר אֲשֶׁר הִצִּיל אֱלֹהִים מֵאָבִינוּ לָנוּ הוּא וּלְבָנֵינוּ" וללבן אין חלק בו. ומהבחינה המשפחתית, יכול אדם לטעון שבנותיו ונכדיו צריכים לגור לידו רק אם מתיחס אליהם כמשפחה. אבל במקרה של לבן "הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ כִּי מְכָרָנוּ וַיֹּאכַל גַּם אָכוֹל אֶת כַּסְפֵּנוּ", ואם הן נחשבות בעיניו כסחורה ולא כמשפחה, ואת הסחורה הרי מכר בשכר העבודה, אין לו עוד טענה של שייכות.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
פרשת מקץ | | כשראובן מציע "אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ", הוא ממילא מציע להיות ערב...
מתוך סדרת השיעורים:
פשט בפרשה
פרשת תולדות | | למה כשיצחק אומר על רבקה "אחותי היא", אבימלך לא לוקח אותה כמו שלקח [אבימלך הקודם, כפי הנראה]...
מתוך סדרת השיעורים:
פשט בפרשה
פרשת וישב | האחים לא מצליחים להסתדר עם יוסף. לדעתם הוא לא מתנהג כחלק מעם ישראל. אבל מה עושים במצב כזה? בפרשה...
מתוך סדרת השיעורים:
פשט בפרשה
פרשת ויחי | בפרשתנו מברך יעקב את שבט זבולון ומתנבא על נחלת השבט: "זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְהוּא...
מתוך סדרת השיעורים:
פשט בפרשה