בפרשתנו מברך יעקב את שבט זבולון ומתנבא על נחלת השבט: "זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְהוּא לְחוֹף אֳנִיֹּת וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹֽן". אלא שלמעשה בספר יהושע אנחנו רואים שזבולון לא קיבל את הנחלה הזו. זבולון יושב בחלק העליון של עמק יזרעאל, וסביב בקעת בית נטופה, עד התבור. באופן פשוט אין לו מוצא לים. מי שמקבל את הנחלה המיועדת לזבולון הוא שבט אשר. לשבט אשר יש את כל חוף הים באזור הצפון, מהכרמל ועד אכזיב. והוא נוגע בצידון כמו שכתוב בפירוש ביהושע. וכך אומרת גם דבורה בשירה: "אָשֵׁר יָשַׁב לְחוֹף יַמִּים וְעַל מִפְרָצָיו יִשְׁכּוֹן".

ולא מובן למה לא נתנו לזבולון את הנחלה עליה התנבא יעקב?

שאלה דומה נשאל לגבי שבט דן. בכמה מקומות בתורה כתוב שנחלת דן תהיה בצפון. במלחמת הארבעה והחמשה, רודף אברהם אחרי המלכים עד דן, ומשם מכה אותם עד אזור דמשק. כלומר דן בצפון. ברכת משה לדן היא "וּלְדָן אָמַר דָּן גּוּר אַרְיֵה יְזַנֵּק מִן הַבָּשָֽׁן", והבשן הוא אזור הגולן. וכן למשה מראה ה' "אֶת כָּל הָאָרֶץ אֶת הַגִּלְעָד עַד דָּֽן: וְאֵת כָּל נַפְתָּלִי וְאֶת אֶרֶץ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וְאֵת כָּל אֶרֶץ יְהוּדָה עַד הַיָּם הָאַֽחֲרֽוֹן". ואם כן ידוע היה שדן נמצא בצפון, אלא שדן מקבל בפועל את נחלתו בספר יהושע באזור גוש דן של היום. ורק כיון שצר לו המקום, יוצאים אנשים משבט דן וכובשים גם נחלה בצפון. ולמה לא נתנו לו בני ישראל נחלה במקום המיועד מראש?

יותר מזה, השבטים הראשונים קיבלו את נחלתם בלי גורל. כך נראה בשבט יהודה ובבני יוסף, וכן ראובן גד וחצי המנשה. רק כשסיימו את מי שידעו איפה צריכה להיות נחלתו, הפילו גורל לשאר השבטים. אבל זבולון ודן לא קיבלו את נחלתם מראש, למרות שלכאורה היא ידועה, אלא קיבלו לפי גורל, שכאמור העביר אותם למקום אחר.

נראה שהיה שינוי מהותי שמנע משבטים אלו לקבל את הנחלה המיועדת להם, ולכן השאירו בני ישראל לגורל לקבוע את נחלת השבטים האלו.

בני לאה הם החלק בעם ישראל שמתנהל לפי הנס, לפי רצון ה', ולא לפי דרכי העולם הזה. בני רחל מתנהלים לפי דרכי העולם הזה. לכל אחת מהאמהות יש שפחה, שבניה מייצגים שלב נמוך יותר של אותה שיטה. (למשל: יוסף פועל דרך הגויים, אבל הוא מלך עליהם. שמשון משבט דן פועל דרך הגויים אבל במאבק מורכב מולם).

עד איפה יכולה להגיע השיטה של בני לאה? האם ההתנהגות לפי רצון ה', בלי התחשבות בדרכי העולם הזה יכולה להשפיע גם על הגויים? שלמה המלך חשב שכן. ולכן הוא שיתף פעולה עם חירם מלך צור, שהיא המדינה שסוחרת עם כל העמים, כדי להביא את הבשורה של שלמה עד אליהם, ולחבר אותם למקדש. אבל בפועל אנחנו יודעים שזה לא הצליח.

יעקב מברך את בני לאה, שהשיטה שלהם תגיע עד כדי השפעה על הגויים כולם. ולכן הוא נותן לאחרון בני לאה, זבולון, חוף ימים. כדי שיוכל להגיע לכל עמי העולם, ולהפיץ ביניהם את התורה, ולחבר אותם אל המקדש. וכמו שמברך אותו משה בפירוש "עַמִּים הַר יִקְרָאוּ שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ". ולכן נותן לו חיבור אל צידון, כדי להתחבר דרכם גם כן אל כל העמים.

לפני השלב העליון הזה, יהיה שלב שבו יהיה לנו קשר והשפעה עם הגויים שבאזורנו. וגם אם עוד לא נוכל ללמד אותם תורה ממש, נוכל לעבוד איתם בשיתוף פעולה.

בני רחל יודעים למלוך על הגויים. בני שפחתה יודעים לעבוד איתם בשיתוף פעולה. דן הוא ראשון בני שפחת רחל. הגויים באזורנו, שיש לנו קשר איתם, הם בני הנהרות – הפרת והחידקל. ולכן דן מקבל בצפון את הדרך אל הפרת, כדי לקשר בינם לבין עם ישראל.

אלא שכשבני ישראל נכנסו לארץ, הם כבר לא היו במדרגה מספיקה כדי להגיע לאידיאל הזה. העם לא הוריש את הגויים, והיה ברור שהגויים עלולים להשפיע עליו לא פחות מלהפך. הקשר עם הגויים יכול לפגוע בעם ולגרום להם לעזוב את ה'.

ולכן לא נתנו לזבולון, אחרון בני לאה, את חוף הימים. המדרגה של לאה לא תצליח במקדש ראשון להגיע לאידיאל הזה. ואת החוף והקשר עם צידון נתנו לאשר, אחרון בני שפחתה. כלומר הקשר עם הגויים הוא רק נספח בשלב הזה של ההסטוריה.

לדן לא נתנו מיד את הקשר אל בני הנהרות, כי דן עלולים להיות מושפעים מהם. וכמו שהיה אצלם את פסל מיכה ואחד העגלים של ירבעם. אלא שמו את דן בקרבת בית המקדש, גובל בנחלות יהודה, בנימין ואפרים, שהמשכן והמקדש היו תמיד בחלקם. ורק משם הלך חלק מהשבט לכבוש את אזור הצפון. כך שלשבט דן נשאר קשר תמידי אל אזור המקדש, ורק מכוחו יכלו לנהל קשר עם בני הנהרות. 

[עיון נוסף והרחבה: בראשית רבה ויחי פרשה צז יג, במדבר רבה פינחס פרשה כא ט, ילקוט שמעוני יונה רמז תקנ 'רבי לוי', דברים פרק לג פסוק יט: מדרש תנאים, רש"י, ספורנו, פנים יפות שם פסוק יח ופסוק כב].

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.