יעקב אומר לפרעה "יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם". כלומר, השנים שהאדם נמצא בעולם הוא רק גר כאן, אבל אינם ימי חיים. ימי חיים הם ימים שבהם הוא מצליח, וחי חיים של טובה. חיי צרות וקשיים אינם נחשבים ימי חיים.

גם אברהם, גם יצחק וגם יעקב היו גרים בארץ. אבל יש הבדלים ביניהם:

אברהם מראה לנו את דרך עבודת ה' לעתיד לבוא כשעם ישראל יקרא בשם ה' לעולם כולו, וכך אברהם קורא בשם ה' בכל מקום שמגיע. ובדרך עבודת ה' הזו אין לאברהם הרבה צרות. מעט זמן של רעב, מעט זמן ששרה נלקחה ממנו, שלשה ימים עד העקידה.

יצחק מראה לנו את דרך עבודת ה' כשעם ישראל שוכן לבדד בארצו. לכן יצחק לא יוצא מהארץ. גם בדרך עבודת ה' הזו אין הרבה צרות. מעט זמן של רעב, מעט רדיפות מהפלישתים, עיוורון, רגע של חרדה כשעשיו מגיע עם המטעמים.

אבל יעקב מראה לנו את דרך עבודת ה' בגלות. ולכן רוב מה שמסופר על יעקב הוא כשהוא בגלות, בין בחרן ובין במצרים. ובדרך עבודת ה' הזו יש צרות רבות מאוד. רדיפה על ידי אחיו במשך שנים רבות, חיי גלות וצער במשך שנים רבות, לבן מרמה אותו בבנותיו, ולאחר מכן בצאנו, ורודף אחריו, עשיו מאיים עליו גם בחזרתו, שרו של עשיו נאבק איתו, דינה נלקחת ממנו, הוא חושש מפני הערים שסביבות שכם, מיתת רחל, מעשה בלהה, מכירת יוסף שנלקח ממנו לשנים רבות, רעב של שנים וכו'.

ולכן אומר יעקב ששנות חייו במידה שלו היו מעט ורעים, ולא השיגו את ימי שני חיי אבותיו, לפי המידות שלהם, אף שגם הם גרים היו.

אלא שהפרשה הבאה מבהירה שזה לא נכון, ואומרת "וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה". משמע שכל ימיו בארץ היו ימי חיים. ואיך נסדר את הדברים?

כשנסתכל על ימי יעקב נראה שכל הצרות שהיו ליעקב הובילו לתכלית טובה, אלא שבזמן שהיו לא יכל לדעת את תכליתן, ולכן פחד מהן והצטער. עשיו רדף אותו, אבל הוא קיבל גם את הבכורה וגם את הברכה. בחיי הגלות שלו נולדו ממנו כמעט כל שבטי ישראל, מה שלא זכו לו אבותיו. לבן רימה אותו אבל בזכות זה קיבל ארבע אמהות במקום האחת שחשב לקבל. לבן רימה אותו בצאן, אבל בזכות זה קיבל את כל צאן לבן והתעשר מאוד. לבן ועשיו רדפו אותו אבל שניהם לא עשו לו דבר, ועוד הכירו בבעלותו על הארץ. שרו של עשיו נתן לו ברכה. דינה הוחזרה לו, ובעקבות המעשה זכה יעקב לכבוש עיר שלמה בארץ ישראל וגם להנחילה ליוסף, מה שלא זכו לו אבותיו. יוסף נמכר, אבל הפך למושל על מצרים, והרעב הפגיש ביניהם.

בסוף ימיו יכל יעקב לדעת שכל ימי חייו הובילו להצלחה ולטובה. אלא שבמהלך החיים לא יכל לדעת את זה, כי הכל היה בדרך של פחד ודאגה.

וכך מלמדנו יעקב שגם לעתיד כשנהיה בגלות, היא תהיה מפחידה מאוד ויהיו בה הרבה מאוד צרות, אבל בסופו של דבר כשנסתכל במבט לאחור נראה שמהכל יצאנו ברכוש גדול. וכשנסתכל לאחור אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה. ואף שהָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע – יצמחו מזה דברים גדולים שיצדיקו את כל המאמץ והקושי - בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.