בפרשתנו קונה יוסף את כל אנשי מצרים לעבדים. המשמעות היא קודם כל שהוא העביר את העם לערים אחרות "מִקְצֵה גְבוּל מִצְרַיִם וְעַד קָצֵהוּ", ומעבר לזה, המצרים יצטרכו לתת מעכשיו חמישית מהתבואה לפרעה כי האדמה שייכת לו.

ולא מובן למה התורה מתעכבת כל כך על מה שהיה בין יוסף לבין המצרים? מה משנה לנו איך בדיוק קיבלו המצרים מיוסף את האוכל שהם היו צריכים בשנות הרעב? מה אכפת לנו אם הוא קנה את המצרים לעבדים ואת האדמה שלהם איתם?

בפרשתנו יצא עם ישראל לגלות בפעם הראשונה. גלות פירושה שהעם לא נמצא על האדמה ששייכת לו, וממילא הוא גם עבד ברמה כזו או אחרת למי ששולט בארץ, וחייב לעשות מה שיאמר.

ואם כן יוצא שישראל, שהם אלו שמתברכים בהם כל משפחות האדמה, בזויים יותר משאר האומות כשהם בגלות.

ולכן כשישראל יוצאים לגלות, יש עקרון אלוקי, שכל העמים שמסביב יצאו גם כן לגלות. כולם יגורו באדמה לא שלהם, וכולם יהיו עבדים ברמה כזו או אחרת לשליט המקומי.

ולכן מעביר יוסף את כל מצרים לערים אחרות ורחוקות, כדי שגם הם יהיו בגלות. ולכן הוא קונה את האדמה לפרעה, כך שאף מצרי לא גר באדמה משלו, בדיוק כמו בני ישראל.

ולכן נקראת מצרים בתורה בהרבה מקומות "בית עבדים". כלומר מצרים לא רק היתה מקום שאנחנו היינו עבדים בו, אלא כל המצרים היו גם כן עבדים לפרעה כמונו.

ולכן כשכתוב "וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ", אומר המדרש, ומובא ברוב המפרשים, שפרעה גזר שיזרקו גם את התינוקות המצריים ליאור. והוא יכל לצוות דבר כזה על העם שלו כי כולם היו עבדים שלו ממש.

וכשעם ישראל יוצא לחירות, ממילא יוצאים במידה מסוימת גם הגויים יחד איתנו לחירות, כי לא צריך עוד שהם יהיו עבדים.

ואת העקרון הזה פגשנו גם בגלויות הבאות:

כשעשרת השבטים גולים, כובשים מלכי אשור יחד איתם גם את רוב העולם. ומגלים את רוב העמים למקום אחר כמו ישראל. וכשממלכת יהודה גולה, כובש נבוכדנצר את כל העולם ומגלה הרבה עמים למקומות אחרים. כך שכשישראל בגלות, רוב העמים לא גרים באדמה שלהם, והם עבדים של המלך באותו זמן בדיוק כמו ישראל.

וכך היה לאורך כל ההסטוריה, גם בזמן ימי הביניים, שהקרקעות היו שייכות למלכים והם נתנו אותם לאצילים, והעם היו חוכרים את הקרקע, אבל היא לא היתה שלהם. כך שהם היו מעבירים אחוז מהתבואה לאדוני הקרקע, כמו בזמן יוסף.

כל זמן שישראל היו בגלות גם העמים היו מוכרחים להיות עבדים ובקרקע לא שלהם.

ורק כשהתקרבה גאולת ישראל בדורות האחרונים, התחילו העמים להשתחרר מהשלטון של העמים ששלטו בהם כמו אנגליה או צרפת. והאדמה התחילה לחזור לבעלים פרטיים מהמהפכה הצרפתית והלאה.

[עיון נוסף והרחבה: עולת ראיה הגדה של פסח 'ואילו לא הוציא הקב"ה' בהערה, שפתי כהן שמות פרק א פסוק ח, פנים יפות בראשית פרק טו פסוק יג, בכור שור בראשית פרק מא פסוק א, פסיקתא זוטרתא שמות פרק א סימן כב].

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.