למה נוח שנאמר עליו "אִישׁ צַדִּיק תָּמִים" שותה יין ומשתכר כמו אחד הריקים? ועוד נוטע כרם שלם, מה שמראה שהוא מתכוון לעשות את זה הרבה, ולא מדובר במקרה.

ולמה דווקא המאורע הזה גורם לברכה או קללה לבני נוח השונים? וכיון שרואים שהענין מתחיל במילים "וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ הַיֹּצְאִים מִן הַתֵּבָה שֵׁם וְחָם וָיָפֶת וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן: שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה בְּנֵי נֹחַ וּמֵאֵלֶּה נָפְצָה כָל הָאָרֶץ" ברור שזה הענין המרכזי של הפרשה הזו, ולא נוח עצמו.

על נוח נאמר בסוף פרשת בראשית "זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרֲרָהּ ה'". ה' קילל את האדמה כעונש על חטא אדם הראשון: "אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ". חטא עץ הדעת גורם לכך שהאדם קובע בדעתו מה טוב ומה רע, מה טוב לו ומה רע לו, גם אם זה שונה ממה שה' מגדיר כטוב או כרע.

נוח הבין שלאחר המבול האנושות כבר ראתה כמה רע שהאדם קובע בעצמו מה טוב ומה רע, עד כדי כך ש"וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם". המבול היה תוצאה מספיק חד משמעית כדי שלדעת נוח אף אחד לא ירצה להמשיך ולהגדיר בעצמו מה טוב ומה רע, אלא כולם ירצו לעשות את הטוב בעיני ה'.

ולכן, כדי שאנשים יזכרו שהם לא רוצים את דעת טוב ורע, הוא רצה לייסד מנהג שבו אנשים שותים יין עד כדי שהם מאבדים את דעת טוב ורע שלהם. וכך יזכרו לאחר מכן שהדעת שלהם אינה עיקרית, וגם בזמן שהם צלולים, יעשו את רצון ה' בלבד. ולכן נטע כרם שלם כדי שיספיק לכל האנושות שהיתה אז. ובזה היה נוח "אִישׁ הָאֲדָמָה", שבא לתקן את האדמה כמו שיועד מראש.

ולכן, לאחר ששתה מן היין ואיבד את דעתו, התגלה. כי חטא עץ הדעת הוא שגרם לאדם וחוה את הצורך להתלבש, ונוח חזר לזמן מוגבל למצב שלפני החטא. אלא שכיון ששאר האנושות לא איבדה את הדעת במקביל אליו, והם כן רואים צורך בבגדים, "וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה", בצורה מוסתרת בינו לבין עצמו.

אלא שאז התגלה שהאנושות לא רואה את הדברים עין בעין עם נוח, אלא נחלקת לשלשה: חם חשב שאין צורך לתקן את העולם כלל. העולם יכול לחזור למצב שלפני חטא אדם הראשון, גם בלי לאבד את הדעת. אפשר להמשיך להגדיר לבד מה טוב ומה רע, לפי היצר, וגם לא להתבייש. החזרה למצב שלפני החטא היתה בעיניו בשורה, הוא הלך לראות למרות שנוח היה מוצנע בתוך האהל, והלך לפרסם לשני אחיו.

שם הבין שצריך לתקן את העולם, ובגלל אנשים כמו חם לא ניתן לחזור בקלות למצב שלפני החטא, ולכן הלך לכסות את נוח. כלומר שגם כשמאבדים את הדעת עוד לא חזרנו למצב שלפני החטא, ומדובר בתיקון ארוך.

יפת יכל להצטרף לאחד הצדדים. כיון ששם קם לתקן את העולם יפת הצטרף אליו, אבל אם לא היה קם שם, היה יפת מצטרף אל חם.

וכשהבין נוח שמדובר בדעות שונות, קבע את היחס ביניהן כדי להוביל את תיקון העולם בצורה הטובה ביותר:

שם הוא מי שיביא את ברכת ה' לאנושות על ידי תיקון העולם ההדרגתי שיוביל. ולכן "בָּרוּךְ ה' אֱ-לֹהֵי שֵׁם". יפת צריך עזרה כדי להצטרף לשם ולכן "יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם" – יפת מלשון יפתה. ואילו חם שלא רואה צורך בתיקון העולם יצטרף למהלך בעל כרחו "וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ".

[עיון נוסף והרחבה: מורה הנבוכים חלק א פרק ב, פרי צדיק בראשית פרשת נח אות ד 'והנה בנח' וכן 'ובזוהר חדש פרשה זו' וכן אות ח 'וזה מה שמובא', פרי צדיק ויקרא קונטרס עמלה של תורה 'ולאדם הראשון', מחשבות חרוץ אות יח 'וכאדם הראשון קודם החטא'].

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.