בסוף ימי משה כורת הקב"ה ברית עם ישראל, ובמסגרתה מוצבים מולם ברכות וקללות. מלכתחילה משה מודיע שהברכות יבואו על ישראל במידה וילכו בדרך ה' (כח, א-ב): "וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ". ובעקבות התנאי הזה, מונה משה את רשימת הברכות הטובות.

אך באופן מפתיע, בסוף רצף הברכות, מופיעה חזרה שנראית מיותרת על התנאי הראשוני (יג-יד): "וּנְתָנְךָ ה' לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב, וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה וְלֹא תִהְיֶה לְמָטָּה כִּי תִשְׁמַע אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת. וְלֹא תָסוּר מִכָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם יָמִין וּשְׂמֹאול לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם".

לשם מה יש צורך לחזור פעם נוספת על האמירה שהברכות יבואו רק אם ישראל לא יסורו מדרך ה'?

מפרשים שונים עמדו על כך שהפסוק האחרון של הברכות אינו תנאי, אלא הוא הבטחה. כלומר המילים "וְלֹא תָסוּר מִכָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם..." הן הבטחה: אתם תגיעו למצב כה עליון עד שלא תסורו יותר מדרך ה'. כאן, בסוף הברכות ישנה בשורה נפלאה: בנקודה זו עם ישראל מוקפץ ומועלה אל מעבר למשוואה הראשונית של הברכות והקללות. הרי גם במצב בו ישראל ימצאו את עצמם בדרך הטוב והברכות יבואו עליהם, הם תמיד תמיד ישארו בחשש: אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ותמיד יש סיכון שהיצר יפתה אותם ויעביר אותם מדרך הטוב אל דרך הרע. מבחינה מסוימת הברכה לעולם לא תהיה שלימה כל עוד ישראל לא יצאו מגדר הסכנה לעבור ממנה אל הקללה. על כן, האחרונה שבברכות משה באה לבשר לישראל שבסוף דרך הברכות מחכה להם ההגנה מפני החטא. כך כתב הנצי"ב (העמק דבר): "ואם היה המקרא הזה לתנאי הוא תמוה, מאחר שתולה התנאי גם בדקדוקי המצוה, למה זה תולה עוד בעבודה זרה? אלא אין המקרא לתנאי... אלא ברכה והבטחה אשר תצליח לכוין את האמת בדקדוקי מצות, ועוד תצליח שלא להיות נפתה לעבודת כוכבים, אף על גב שיצרה רבה כידוע מה שהיה בבית ראשון...".

ובדרך זו פירש הריקאנטי: "'ולא תסור מכל הדברים אשר אנכי מצוה אתכם היום ימין ושמאל ללכת אחרי אלהים אחרים לעבדם' – השכינה אומרת שלא נסור ממצות השם הגדול יתעלה".

בפירוש המשך חכמה הוכיח מדברי הגמרא שהפסוק האחרון של הברכות הוא ברכה ולא תנאי: "בגמרא בבא בתרא (פח): 'בוא וראה שלא כמידת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם, הקדוש ברוך הוא ברך את ישראל [בפרשת בחוקותי] בעשרים ושתים וקללן בשמונה... ואילו משה רבינו ברכן בשמונה וקללן בעשרים ושתיים: ברכן בשמונה מ'והיה אם שמוע תשמע ועד "לעבדם" (פסוק יד)'... ותמוה, הא זה תנאי הברכה: 'כי תשמע וכו' ולא תסור' [-כלומר מדוע הגמרא מונה בתוך מנין הברכות את התנאי המופיע בסופן?]. ונראה ברור דהך "ולא תסור" הוא ברכה על ביטול עבודה זרה, היינו "יצרא דעבודה זרה". וזה הכל בארץ ישראל, וכמו שאמר (לעיל פסוק יא) "והותירך ה' וכו' על האדמה" וכו', וכמו דאמר בגמרא ערכין דף לב, ב על אנשי כנסת הגדולה: בשלמא משה (לא בעא רחמי) דלא הוה ליה זכותא דארעא ישראל (אלא יהושע דהוה ליה זכותא דארץ ישראל אמאי לא ליבעי רחמי)..".

וכבר הרמב"ן פירש באופן זה בהשגותיו לספר המצוות לרמב"ם (שורש ד): "אבל הנראה אלי שאין זה לאו אלא הוא הבטחה מן הברכות - נמשך אחר הכתוב למעלה: 'ונתנך ה' לראש ולא לזנב והיית רק למעלה כי תשמע אל מצות ה' אלהיך לשמור לעשות ולא תסור מכל הדברים'. יאמר כי יתברך בכל הברכות בהיותו שומע לעשות המצות ושלא יסור מכל הדברים אשר צוה האלהים יתברך ימין ושמאל ללכת אחרי אלהים אחרים לעבדם כלומר שלא יטה לבבו לעבודה זרה כלל כי עמה אין תועלת במצות כולן".

נמצא שבסוף הברכות מופיע יעוד נפלא אשר מרים לגובה חדש את המשמעות של הברכות כולן: לאורך כל חומש דברים משה מזהיר את ישראל מפני הנטיה אל האלילים בארץ. הוא מזכיר להם שהם עם קשי עורף, ושהם בסיכון עצום וקבוע ליטות אחרי האלוהים האחרים. ההתראות הללו עלולות להפיל את הרוח מראש מרוב חשש הנפילה. אך כאן, בחתימת המסלול הנישא של הברכות מופיע היעוד הגדול: כאשר עם ישראל ילך בדרך ה' הקב"ה יעקור מליבו את יצר העבודה הזרה, והוא יהפוך למוגן באופן קבוע מפני פגעי האלילים.

זוהי ברכה בלתי נתפסת משום שיצר העבודה זרה היה לאורך אלפי שנים היצר המקיף והחזק ביותר שנמצא. האלילות סיפקה את ההסבר לכל דבר שחי ולכל אירוע שקורה, בדומה למדע היום. היא גם היתה הדבר שבשבילו כל בני האדם קמו בבוקר. הפולחנים השונים סיפקו לבני האדם משמעות, תקוה ופשר לחיים. לכן היה קשה כל כך לעם ישראל ללכת נגד כל תפיסת העולם של האנושות ולהתנתק מן האלילות. אך כאן, באחרית הברכות, מבשר ה' לישראל שהמסלול הטוב בו ילכו יביא אותם עד לנקודה של ניצחון סופי ומוחלט על יצר העבודה זרה.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.