הזדככות האמונה עם הסתלקות משה

בימי משה רבנו זכו ישראל ל'פגישה' קרובה עם הקב"ה. תחת הנהגת משה הם חוו מציאות קבועה של ניסים וקרבת ה'. אולם לכל הניסים והפלאות, וכן לקבלת התורה ולימודה, זכו ישראל דווקא באמצעות משה. מבחינת ישראל כל נס, פלא והשגה עליונה קשורים היו במשה. תופעה זו היתה כה מוחלטת עד שהיה קיים חשש גדול שישראל יתפסו את משה עצמו לא רק כשליח אלוקים אלא כאלוקים עצמו. יש לזכור כי כבר במעמד הר סיני הגיעו ישראל לכדי עשיית עגל זהב בשעה שמשה התרחק מהם למשך מספר ימים. לאור זאת עולה החשש: ממה שיקרה כאשר משה ימות ויעזוב את ישראל לנצח. בני ישראל עלולים לנסות להגשים את הקב"ה ו'להורידו' לארץ כאשר לא יהיה להם עוד מי שמקרבם אל גילויי השכינה.

ה'משך חכמה (דברים ד, טו) מרחיב בדבר חשש זה – "אחד מן הסבות אשר בגללן היה ברצון הגוזר שימות משה במדבר, היה בשביל "כי זה משה האיש" הוציא מים מצור חלמיש (במדבר חוקת), פירש כל ימי היותו במדבר מאשה, "לחם לא אכל ומים לא שתה" (שמות לד, כח), נתן להם לחם מן השמים (שמות טז), הרג מלכי האמורי (במדבר חוקת), בקע ים סוף (שמות בשלח)... חששה החכמה העליונה פן בבואו לארץ ישראל ייחסו אליו כי הוא אלוק, והוא ענין בלתי טבעי - מין אנושי אשר צועד על כל מערכות הטבע, ויתבטל בלבבם הרגש האמונה האמיתית, ולו יעבדו וישתחוו. וכבר נתעוררו רבותינו במדרש (במדבר רבה יט - יב) "וידבר העם באלהים ובמשה" - השוו עבד לקונו...".

ובפרק כט (פסוק ג) אומר המשך חכמה: "הענין כי בארתי בכמה מקומות אשר טעויות בני ישראל בכמה מקומות היה כי חשבו למשה לפועל מעצמו, ולכח האלקי השופע בו... ובאמת הוא לא היה רק לפה לאלקים לדבר אתו אודות הנוגע לכל בני ישראל...".

האזהרה מעבודה זרה עם מות משה

ואכן, לא לחינם מזהירה התורה בפרשתנו מלעשות פסל ותמונה, כהמשך ישיר לסיפור אי הכניסה של משה לארץ - "כִּי אָנֹכִי מֵת בָּאָרֶץ הַזֹּאת אֵינֶנִּי עֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן וְאַתֶּם עֹבְרִים וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת:  הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן תִּשְׁכְּחוּ אֶת בְּרִית ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּכֶם וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל אֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ". כאשר משה מסתלק, ישראל עלולים לנסות ליצור פסל ודמות אשר 'יקרבו' את האלוקים אליהם, תחת הקירוב שהיה להם בימי משה. הנצי"ב (ד, ג) מבאר כי באזהרה בפסוקים אלו שלא לעשות "פסל תמונת כל" אין מדובר על עשיית פסל לשם עבודה זרה, אלא דווקא למלכות השמים: "ועשיתם לכם פסל תמונת כל אשר צוך ה' אלהיך – תמונת מלכות שמים שצוה ה' להקריב לו לבדו, שבזכות זה תגיע פרנסת הארץ, ועתה תעשו פסל תמונת זה הענין".

למעשה ישראל נתבעים לאמונה גדולה יותר לאחר מות משה מאשר בחייו. בחייו ישראל 'ראו' את השכינה ופעולותיה בכל עת. אך כעת עליהם להאמין בה' ללא כל תמונה וקירוב לעולמם. כהדרכה לשלב זה מגביה משה את ישראל לפסגות גבוהות של אמונה ביד ה' הנמצאת בכל, לא רק בניסים ונפלאות: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד" (לט).

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.