"אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לְךָ לְרִשְׁתָּהּ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה: אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן: וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא" (דברים יב, א-ג).
במאמר זה ננסה להתחקות אחר שורשיה העמוקים ביותר של עבודת האלילים. ננסה להבין אותה הן לרוחב והן לעומק: הן על ההיקף שעליו היא משפיעה בתוך נפשו של עובד האלילים, והן על השורשים העמוקים ביותר של תפיסה זו.
העבודה הזרה: לב התרבות של עמי קדם
כשאנו באים להבין את מהות עבודת האלילים, אין לבחון אותה על פי המקום שתופסת בדרך כלל האמונה בימינו, בתור 'פינה' בתוך כוחות הנפש, אלא בתור היסוד של האישיות, של התפיסה העצמית, ובתור השורש לכל הכרת המציאות בכללה.
בספר ארץ ושמים (חלק ב, עמוד 43) מסביר ר' דניאל שליט עיקר גדול ביחס לעבודה הזרה. הוא מבהיר עד כמה נרחב היה מעמדה של עבודת האלילים בעולם העתיק:
"בראשית הווייתו, ככל שאנו מכירים אותה, נמצא האדם במצב שנקרא לו 'מצב המיתוס או המצב המיתי. בשם מיתוס נגדיר כאן לא את סיפורי המיתוס לבדם, אלא את כל המסכת שבתוכה חיו ראשוני בני האדם: מיתולוגיה, מגיה, מנטיקה, מערכות איסור והיתר, מערכתו יחסי שארה, מערכות טקסים ופולחנים. זו היתה מסכת מסועפת שיצרה, הקיפה וארגנה את כל חיי האדם – את מחשבתו, את מעשיו, את חייו המשפחתיים והשבטיים, את יצירתו...".
(בעמוד 64 שם): "התכונה החשובה ביותר של האדם המיתי היא , עבורנו גם הקשה ביותר להבנה, להסברה ולביטוי. בצורה הטובה ביותר אפשר להבין אותה כהיפוך מוחלט שלנו, בני זמננו: כשם שאנו הגענו לשיא היציאה אל מחוץ לטבע, העמידה מנגד לו, הניתוק הנפרדות... כך חי האדם המיתי בתוך הדברים והישויות שמסביבו... חיים הנמשכים אל תוך הסובב, תחושת זהות וחילופי-תחושות עם הסובב, ומכאן: הרגשה בטיב צמחים וסגולותיהם, באיכויות ובכוחות בעלי החיים, בטיב אדמות, בקרבת גשם ובמציאות מים. האדם חי במידה מסויימת בתוך הסביבה, הוויתו השתרעה גם אל תוך הסובב אותו עד למרחבים קוסמיים בלתי מוגדרים".
(בעמוד 69 שם): "האדם המיתי חי ללא הפשטות מושגיות: הוא חי בין ארץ ושמים, עם מעינות עצים ושיחים. כאמור הוא חש את עצמו מעורב בהם. הוא חש כוחות הזורמים בהם. וחשוב מכל: הוא הכיר בהם איכות סקראלית מיטיבה ומחרידה, בפניה כרע ברך ולה הביא קרבן. נוסף לאלה, ויחד איתם החיל עולמו של האדם המיתי אלים ואלות, גמדים, נימפות ופיות, מלאכים ורוחות, שדים ומזיקים – אלה הנקראים כיום בשם כוחות וישויות על טבעיים או נתפסים כיצירי הדמיון. עבור האדם המיתי עצמו לא התקיימה ההבחנה שלנו בין דמיוני לעובדתי, לא בין טבעי לעל-טבעי, ולא בין 'טבע' ל'דת'. בתפיסה המיתית 'הטבע' כלומר, כל הסובב את האדם המיתי, היה רווי כולו כוחות סקראליים, ישויות ואיכויות נעלות ונערצות, מאיימות ומשחיתות, ונוכחויות אלה שאנו כיום קוראים להן 'על-טבעיות' לא היו עבורו נבדלות ורחוקות אלא נוכחות וממשיות".
(בעמוד 73 שם): "כאמור גם עולמו של האדם וגם תחושתו העצמית היו חדורי תחושת-אלוהות (סקארליות). אלא שלא היתה זאת סקראליות הנושאת קדושה שמעבר לעולם, אלא כזאת החדורה בעולה ואינה מכירה ממד הנמצא מעבר לו באופן מוחלט. ובאמת במיתוס לא מדובר על נוכחות אלוהית מופשטת, אלא על נוכחויות אלוהיות רבות, מקומיות וקונקרטיות: רוח נחל מסויימת, אלוהות-מעיין מסויימת, גם ה'מאנא', הכוח המגי הכללי הצפון בדברים – גם הוא שוכן במקומות מסויימים, בחמרים מסויימים, בחפצים מסויימים (גביע, טבעת) בפעולות מסויימות".
נמצא שכאשר אנו רוצים להבין את הדחף לעבודת אלילים ששלט בבני האדם, יש להבין שמדובר בכח הנוגע לכל רבדי האישיות ולכל תפיסת העולם. לא מדובר בתחום 'דתי' המובחן בפני עצמו, באופן המוכר לנו כיום.
כדי להבין זאת חשוב להדגיש כי למרות שאזהרות רבות של התורה ממוקדות בפסלים ובעבודתם, החיים האליליים לא התמקדו בפסל עצמו, אלא באלים שהם כביכול ישויות קיימות ופועלות. ברור שעובד עבודה זרה לא חשב שהפסל שהוא הרגע בנה הוא שיושיע אותו, אלא הוא האמין שדרך הפסל הזה הוא מתקרב לכח גדול של האלים שהם המשפיעים עליו. כך מסביר החתם סופר (תורת משה דברים חידושי אגדה לש"ס): "...והנה הדבר [ברור] שחכמי האומות אינם אומרים שהפסל הוא האלהות, אלא צורה ומרכבה לשפע עליון עליו...". החתם סופר ממשיך וממשיל זאת (להבדיל) לאמונה בקדושת ספר התורה: "והנה על דרך משל הספר תורה אנו אומרים ששפע אלקי עליו והואיל והוא דמיון וצורה ממש לאותן אותיות שראינו בעינינו בהר סיני יוצאים מפי עליון יתברך שמו, ואותן התמונות ואותן הענינים בעצמם אנו כותבים בספר התורה וזה הוא קדושתו".
אם כן, עבודת אלילים לא הסתכמה בפולחן לפסל, וכלל לא היתה מופרדת משאר אפיקי החיים, אלא היא היתה חלק מתפיסת עולם שהקיפה את כל תחומי החיים - משפחה, חברה, פרנסה, רפואה, נפש האדם, יחסים בין לאומיים ועוד ועוד.
בעולם הקדום כל תחומי החיים נתפסו כחלק מפעולות האלים ומיחסי האלים זה עם זה. כך נולדו אלפי מיתוסים וסיפורים על האלים שהאדם הפשוט עסק בהם כל הזמן. הוא לא הצמצמם לאמונה באל רק בהקשר של הכנסיה כמו בעולם החדש, אלא ה'מיתוס האלילי' היה הסבר-העל שנגע לכל אגפי חייו:
- הפרנסה הצליחה משום שככה נגזר על ידי סדרי הכוכבים,
- הוא נפל ונחבל משום שלא כיבד מספיק את האבנים הקדושות,
- אשתו הפילה עוברה משום שהכעיסה את אלת הפיריון,
- והמלחמה עם האויבים פרצה משום שהאלים התגוששו בשמים.
כלומר המציאות האלילית היא של ראיית כוחות, מזלות, וגורלות בכל תחומי החיים, והאלים הם רק חלק מן התמונה הזאת.
וגם בתחום של האלים - הפסלים הם רק חלק קטן שנועד להיות חוליית קישור בין האדם לבין העולם הגדול והרחב של האלים. לדוגמה - היו תרבויות אליליות שבהן כלל לא היתה עבודה לפסלים, אלא רק אמונות ופעולות על פיהן ברחבי החיים.
ומכאן – נעמוד על שורש האלילות – מה מושך כל כך את בני האדם אל מגנט העבודה הזרה?
הנטיה לאלילות בנפש האדם
השורש העמוק ועם זאת הפשוט ביותר של האלילות הוא הזיהוי שכל אחד חש במהלך חייו (אפילו בימינו) של הנשגבות והמסתורין השורים בכל הבריאה. כל אדם חש תחושה של פלא מול נוף נפלא, מול תינוק מלהג, ואף מול אבן אחת פשוטה. פגישה עם צומח, חי וכל שכן בני האדם מלווה בתחושה של גדלות אינסופית המצויה בהם. כאשר פוגשים את המוכשרים והאומנים שבבני האדם, תחושה זו מגיעה לשיאה, וניתן כאילו 'למשש' את העליונות הרוחנית המתגלה דרכם.
בימינו תחושות אלו אמנם מצויות בכל בן אדם בעמקי הנפש, אך הן מוזחות ומוסתרות על ידי מגוון עצום של מחשבות ורגשות אחרים השולטים בנפש האדם. ישנן כמה תפיסות עולם אשר שולטות בכיפה ומסיחות את הדעת מן הנשגבות העצומה הבלתי מוסברת העומדת מולנו בכל אשר נביט:
- תפיסת העולם המדעית המביטה בעיניים רציונליות ועוסקת בחוקיות ובמדידות.
- תפיסת העולם העסקית המחפשת בכל דבר את התועלת והפוטנציאל לרווח במקום לעמוד על גדולתו כפי שהוא.
- התפיסה הרווחת המזהה כל מבט רוחני בתור מבט ישן ופגאני מונעת מאיתנו מלכתחילה לנסות לתפוס את הרוחניות של הדברים.
- ההרגל של ההתמקדות בריגושים וחוויות. פגישה עם הרוחניות הקיימת בטבע היא ענין אצילי ועמוק, בעוד ריגושים וחוויות הן זמינות הרבה יותר.
- ומעל הכל, בימינו כבר אין את 'יצר העבודה זרה', נעקר מן הנפש האנושית כח אין-סופי אשר היה נמשך ונסחף אל הגודל, המסתורין והפלא שמצויים בכל תופעה סביבינו.
אולם בעולם העתיק שהיה פשוט הרבה יותר, ובלי שכבות עצומות של תחכום, הרוחניות האצילית היתה הנושא המרכזי של החיים שהיה מעורב בכל. לא היתה הפרדה מלאכותית בין תכונת הקושי של האבן, האפשרות לגלף אותה, השווי שלה בשוק, לבין המסתורין הרוחני המעורב בקרבה. מעל הכל שלטה חוויה של קיום אינסופי. הניצוץ של רוח החיים שבאדם היה מוחש וגלוי והוא היה הנושא המרכזי של החיים אשר אליו היו קשורים ובו היו מעורבים כל הצדדים הטכניים-הישרדותיים של החיים.
לכן ה'מובן מאליו' של רוב ככל בני האדם היה כי יש לתת מקום באישיות לעל-טבעיות המעורבת בכל. לא היתה זו תובנה בלבד, אלא דחף ויצר ממשי להקצות בחיים מעמד מרכזי לרוחניות הנשגבת. לכן בני האדם חשו הכרח לתת פורקן וזאת בצורת טקסים מאגיים, פולחן, וסיפורים מיתיים. אדם המתנהל באופן תועלתני בלבד – חוצב באבנים, אוכל מן הצמחים, ומדבר עם אנשים מחמיץ באופן מוחש ובלתי מתקבל על הדעת את הניצוץ הפלאי המקיף את כל חייו, וזאת לא עלה על דעתו של איש. לכן דרך החיים הברורה מאליה היתה שיש למצוא את הדרכים המתאימות וההולמות ביותר לרוחניות והמלאכיות הקיימת בכל דבר.
בעולם שכזה, כל תופעה בעולם כגון השמש, הכוכבים הרוחות והעצים לא היו גושי חומר קרים, אלא יישויות רוחניות בעלי תכונות, רצון ושאיפות פנימיות. ובאופן דומה – כל מצוקה כגון מחלה, מלחמה, רעב, פציעה וכדומה זוהו ממילא כנובעות מיחסי הכוחות בין הרוחות, האלים והמלאכים, ולא מתוך מקרה אקראי שקרה.
לאור כל זאת ניתן להבין מדוע בני האדם נטו אל האלילות. בעולם ספוג-רוחניות שכזה קצרה הדרך אל עבודת אלילים, ואיתה אל כוחות האוב, הידעוני, הכישוף, הניחוש, הקסם, הגורלות ועוד ועוד.
הקושי לחוש את יצר העבודה הזרה נובע מקטנותנו
ככלל, העובדה שבני האדם היום אינם נוטים אל האלילות ואינם נשאבים אליה נובעת מקטנותם ולא מגדלותם. בעבר היתה פגישה בלתי אמצעית עם העוצמות האין-סופיות הטבועות בכל רחבי הבריאה, עד שכל החיים סבבו סביבים.
כדי להבין עד מה חזק היה החוש הרוחני של דורות העבר נביא מדברי הגר"י בלוך שעמד בספרו שיעורי דעת (חלק א עמוד צח) על כך שגדלות היא הובילה את בני האדם אל האלילות: "מה גדולה סכלותם של אלו האומרים כי הננו צועדים קדימה במעלות הנפש והשכל, ועומדים אנו במדרגה תרבותית גבוהה נגד אנשי הדורות הקדמונים קטני השכל עובדי האלילים. מקורה של טעות זה הוא מפני שאין לנו לב להבין את דרכי ה"עבודה זרה" שלהם, שהם, שחיו בעולמות גבוהים ונעלים, ידעו כמה וכמה כחות נפלאים, הכירו את הכחות המניעים את הבריאה, ואת דרך פעולת כל כח וכח, וגם הבינו איך להשתמש בהם, לכן, כראותם את כח ממשלתם אשר נתן להם בבריאה, מצאו מקום לטעות ולחשבם לכחות נפרדים, מושלים בפני עצמם, ולעבדם. אבל אנחנו לא נוכל לטעות בזה, כי אין לנו שום מושג בענינים האלה, איננו רואים את הסדור הנפלא שסדר בו הבורא ב"ה את עולמו, ואת ההנהגה הנשגבה שהנהיג בו, איננו יודעים את כח כל דבר את שרשו הרוחני, שהוא מקבל השפעתו ממנו...
איתא בגמרא סנהדרין ק"ב א' "רב אשי אוקי אשלשה מלכים... אמר ליה, אי הוות התם הות נקיטנא בשיפולי גלימא ורהטת אבתראי". הלא נוכל להבין מזה, כי ענין ה"עבודה זרה" שלהם לא היתה עבודה לעץ ואבן ממש, מאחר שראינו, כי גם רב אשי, אשר הגענו ללמוד מקצה גודל תורתו וחכמתו הנפלאה, היה מסוגל לעבוד עבודה זרה... ולא עוד אלא שאחאב עמרי ומנשה, שהיו גדולים מרב אשי עד כי נתבע על קראו אותם חברין, והוא הודה להם וקראם למחר רבוותא, גם כן היו עובדי עבודה זרה, אין זאת כי העבודה זרה שלהם היתה נשגבה כל כך, עד אשר אין לנו מושג להבין את דרכי הענינים, אשר בהם היו מסוגלים להתפתל, ורק גדולתם הביאתם לידי טעות זו, כי בידעם את הכחות הנפלאים המסודרים בהנהגת הבריאה, וגם הבינו איך למשוך את אלו הכחות אליהם ולהשתמש בהם כרצונם, לכן טעו בהם, כי אחרי כל ידיעתם לא הגיעו לשורש כל אלו הענינים, וחשבום לכחות נפרדים מושלים בפני עצמם, ולא ידעו כי גם הם משתלשלים מכחות יותר גבוהים... עד שמגיעים לכח אחד המאחדם בהנהגה כללית, האלקות הסובלת את כל אלה הדברים המחזיקתם ומאחדתם לתכלית אחת.
ומלבד מה שאין אנו יודעים כלל את דרכי טעויותיהם השכליות שעל פיהם עבדו עבודה זרה, אין לנו גם כן שום ציור בתאוות האלקות שהיתה להם, ואין אנו מסוגלים כלל לזה. וכמדומני שבעבורנו לא היה להם לאבותינו להתפלל שימסור יצר הרע של עבודה זרה בידם, כי רק בדורותיהם הם יכולה היתה להם העבודה זרה והתאוה אליה. כי אנחנו אחרי שאין לנו שום מושג בכחות הרוחניים שעבדו להם ולא הגענו לזה כלל, אין לנו שום הרגשה בתאות העבודה לכחות ההם, ואי אפשר לנו להתפתל ולעבוד עבודה זרה שעבדו הם...".
אחר שעמדנו על המסתורין והפלא שבבריאה בתור מקורות המשיכה אל האלילות, נעשיר את המבט עליה, ונוסיף מספר גורמים בנפש האדם המושכים אותו אף הם אל אותו הכיוון. בסופו של דבר בני האדם עשויים היו לחשוב על אפיקים נוספים להעצים ולבטא את הפלאיות שבבריאה. העובדה שכל העולם האנושי בחר במשך כל כך הרבה שנים באלילות, מורה שישנן כוחות משיכה נוספים בנפש האנושית המובילים אותה דוקא אל הפולחן לאלילים.
בסעיף הבא נראה כי לא פחות ממה שעבודת האלילים עוסקת באלים ובכוחות הרוחניים החזקים של המציאות, היא עוסקת במציאת גדולה רוחנית באדם עצמו.
יסוד העבודה הזרה בגדולת האדם
הרב חרל"פ (מי מרום, הגדה של פסח, "אשר בחר בנו") מבאר כי כאשר האדם עובד אלילים, לאמיתו של דבר הוא אינו עוסק בהם אלא בעצמו. העבודה הזרה מאפשרת לכוחות עליונים של האדם עצמו לצאת אל הפועל, משום שחוק הוא בעולם שמה שהאדם משעבד עצמו עליו – אותו הכוח הופך להיות בטל לכוחו של האדם ומוציא את האדם עצמו אל הפועל דרכו. ואלו דבריו: "אחת מסתרי פליאות הטבע אשר יצר הבורא ב"ה היא שאם בני אדם מתרכזים במטרה אחת באיזו מציאות, תהיה מה שתהיה, נמסרים הכחות הרוחניים של המתרכזים אל המציאות ההיא, והם מתגלים שמה באופן מפליא. וזו היתה מגמת עובדי עבודה זרה – להמשיך כח פלאי כזה וליחס לו אלקות. ורק אנו בית ישראל עם קדשו ידענו להכחיש את הכח המדומה ההוא ולבטלו – 'היעשה לו אדם אלהים והמה לא אלהים'".
נמצא שביסוד העבודה זרה נמצאת עבודה של האדם לעצמו. הרב חרל"פ עומד כאן על עיקרון עמוק ביותר בנפש האנושית, והוא הצורך הפנימי שלה להעריץ ולסגוד למשהו מחוץ לה. הסגידה לא נועדה לאפס את האדם אלא להיפך – להעצים אותו כאשר הוא מתרחב, יוצא מגדריו המוגבלים ונדבק בכח גדול שאותו הוא בחר והוא זיהה. כך בסופו של דבר לא האליל הוא העיקר אלא האדם ש'ניכס' לעולמו את אותו הכח במציאות.
באופן דומה, ר' צדוק הכהן מלובלין מבאר כי עבודת האלילים נובעת מאמונה של האדם שהוא יכול לשים את האלוה ברשותו (חלק ה רסיסי לילה עמוד לג): "ולפי שהעכו"ם רוצים שגם אלוה שלהם יהיה ברשותם כנזכר, ובפרט במשתדלים עושר ורכוש דאוהב כסף לא ישבע, וחפץ שגם המשפיע יהיה שלו, ולפיכך עבדו לצאן שנמשכים אחר הרועה, לומר שגם אלוה שלהם המעשירם הוא נמשך אחריהם ונכנע להם. והיה במצרים גם כן שורש זה, וכמו שהיה בסוף שהעשירו בעליהם היינו ישראל וינצלו את מצרים...".
האדם פוגש סביבו חוקים וכוחות רבי עוצמה, הגדולים ממנו בהרבה ושולטים עליו. כוחות אלו קרויים אלים. לאור עוצמתם היה מקום לצפות שתתפתח בו תפיסה אודות אפסותו וקטנותו. הוא עשוי לחשוב שהוא אינו מעניין את האלים ואין להם כל שיג ושיח איתו. אולם האלילות היא תפיסת עולם הפוכה בדיוק: לפי תפיסתה לא די בכך שהאדם 'מעניין' את האלים, הם חושבים עליו ומשפיעים עליו, אלא שהוא יכול גם להטות אותם לטובתו באמצעות הפולחן. לפי תפיסה זו האלים נכללים בתוך העולם, ויש כוח העומד מאחוריהם ויכול לכפות אף אותם. על בסיס מחשבה זו עורך האדם פולחן שנועד לאחוז בכוח העליון אף יותר מן האלים, הכח הרוחני של החוקים השוררים בכלל הבריאה, ובכך לרתום אותם לצרכיו. על פי הבנה זו ניכר כיצד העבודה זרה היא בעצם גאווה – תפיסה שעולמו של האדם הוא למעשה למעלה מעולמם של האלים, כך שהוא מסוגל על ידי קרבנותיו להשפיע עליהם להיטיב עימו.
בסעיף זה עמדנו על רכיב נפשי שלעתים הוא סמוי מן העין כשעוסקים בעבודה הזרה: לעיל עמדנו על כך שהאלילות נובעת מזיהוי המסתורין והפלאיות ברחבי הבריאה. כעת התברר כי יותר מכל, האלילות נובעת מתוך זיהוי הפלא והגדולה של האדם עצמו. האדם מכיר בעצמו שיש בתוכו נשמה גדולה, והוא בעצם שייך לעולם המלאכים ולא לעולם הגשם. לכן הוא מחפש כיצד הוא יכול להיות שייך לעולם האלים, כלומר הכוחות הרוחניים הכבירים שבבריאה, וכיצד הוא יכול אף להשפיע על האלים לעשות כרצונו ולמען הטבת תנאי חייו.
המבט של התורה על העולם
העולם האלילי זיהה את הנשגבות והפלאיות שבחיים, וניסה להתייחס אליהן באופנים שונים. התורה מספרת את הסיפור המגלה את המקור לגדלות הרוחנית המוחשת כל כך בעולם: העולם נברא על ידי הקב"ה באופן שהטוב, הגדלות והעליונות האלוקית יתגלו דרכו. המקור לכל גודל, נשגבות ופלאיות המזוהות בחיים, הוא מכח 'עשרה מאמרות' – הבורא יצר את כל הברואים כך שהוא 'שיקע' בהם את חכמת ה', רצונו ואף את טובו.
כלומר התורה מייתרת את עבודת האלילים בכך שהיא חושפת מהו המקור האמיתי המוביל לפולחן זה. כאשר הקב"ה מצוה "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" הוא לא רק אוסר את עבודתם אלא גם קובע את ההיררכיה האמיתית שלהם – הם רק 'אלהים אחרים' כלומר רק חיקוי של האלוקים האמיתי.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
