פרשת שופטים עוסקת בהעמדת החיים הציבוריים על פי התורה. בכך כלולים פרשיות השופטים, המלך, הנביא, הכהונה, יציאה למלחמה ועוד. בתוך שטף הפרשיות, בולט מאד כי לאחת משכבות ההנהגה ניתן תפקיד מרכזי ביותר, שמקרין גם על כל שאר שכבות ההנהגה: הכהונה. עד לפרשת שופטים היו הכהנים ממונים על עבודת המקדש ועל לימוד התורה לעם ישראל (כפי שהתברר בפרשת שמיני). שני התחומים הללו שייכים באופן מובהק לתוך עולם הקודש ובתי המדרש. אך בפרשה זו מתגלה מעמדם של הכהנים מחדש. הם מוצבים בליבה ובנקודת היסוד של כל מוקדי ההנהגה בישראל:
- בתחילת הפרשה מופיע ציווי היסוד של מינוי השופטים ותכונתם: "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך...". מיד בעקבות כך התורה פונה לפרש מהי אבן היסוד של המשפט, מהו מקור המשפט שעל פיו מוכרעות כל המחלוקות שיווצרו בהכרח בין השופטים לבין עצמם. התורה מודיעה כי הערכאה הגבוהה ביותר היא השופטים הכהנים היושבים בבית ה' (יז, ח-יא): "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ: וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט: וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה' וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ".
הוי אומר שהסמכות העליונה ביותר בתחום המשפט, מצויה אצל השופטים הכהנים היושבים בסמוך למקדש.
- בפרשת מינוי המלך התורה מצווה אותו לכתוב לו ספר תורה אשר ילווה אותו לכל מקום. את ספר התורה כותב המלך על בסיס ספר התורה הראשון, הפנימי ביותר, שנכתב בימי משה. ספר זה מצוי בידי הכהנים הלוויים (יז, יח-יט): "וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם: וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו".
כך שכמו בעניין המשפט, גם המלך שואב את דרכו והנהגתו מן התורה אותה הוא העתיק דוקא מן הכהנים הלויים. הם המקור המספק למלך את המצפן שיקבע את ההתרחשויות הלאומיות של עם ישראל.
- גם בפרשת הנביא מתברר שהנבואה בישראל נשאבת משבט לוי ומן הכהונה. כאשר הקב"ה מודיע על הקמה קבועה של נביאים ועל מצוותיהם, הוא מבהיר שכולם לא יהיו אלא המשך של משה רבנו (יח, טו): "נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן... נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ". כלומר כל אחד מן הנביאים אינו תופעה נפרדת בפני עצמה. אלא כולם מהווים המשך אחד של רוח הקודש אשר שרתה לראשונה על משה רבנו. משה הוא המנהיג הגדול משבט לוי והוא גם אבי הכהונה ומייסדה: הוא הכהן שעבד בשבעת ימי המילואים.
אם כן, גם הנבואה נשאבת ממקור הלויים הכהנים.
- לאחר פרשת הנבואה, מופיעה פרשת ערי המקלט. גם כאן הכהנים והלווים מובילים את המערך הלאומי-חברתי אותו יוצר הקב"ה: הרוצח בשגגה זוכה למפלט בערי המקלט, וערים אלו אינם אלא עריהם של הכהנים והלויים.
מתברר כי שכבת האצולה הרוחנית של הכהונה והלוויה אינה רק מיסדת את הרמות הגבוהות של ההנהגה בישראל: המשפט, המלוכה והנבואה. אלא היא גם סומכת את עם ישראל מלמטה: הכהנים והלווים הם המאפשרים את הפיתרון לבעיה החברתית הכואבת של רציחה. הרוצח בשגגה גולה אל עריהם כדי להתבסם מגדולתם ומתורתם.
- לאחר פרשת ערי המקלט מופיעה פרשת עדים זוממים. יש כאן חזרה מסויימת לתחום המשפט בישראל, אך מבחינת סדרי החברה המיקוד הפעם הוא על העדים ולא על השופטים. כלומר כעת הקב"ה מודיע כיצד יתאפשר האמון בכל אחד מישראל בתור עד, וכיצד ניתן יהיה להזים אותו. ובכן, גם בפרשה זו, הכהנים מוזכרים בתור השופטים המבררים האם מדובר בניסיון הזמה: "וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב לִפְנֵי ה' לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים וְהַשֹּׁפְטִים אֲשֶׁר יִהְיוּ בַּיָּמִים הָהֵם" (יט, יז).
- מפרשיית עדים זוממים – לפרשיית היציאה למלחמה. כאשר ישראל יוצאים למלחמה, מי שמחזק את לב העם ומורה מי הם אלו שצריכים להישאר מאחור, הוא לא שר הצבא, אלא אחד מבחירי הכהנים – כהן משוח מלחמה (כ, ב-ג): "וְהָיָה כְּקָרָבְכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן וְדִבֶּר אֶל הָעָם. וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם".
המרכזיות של נציגי הכהונה גם בשדה הקרב לקראת המלחמה היא מפתיעה במיוחד. היינו מצפים כי מפקדי הצבא והשרים הם שיאמצו את ליבו של העם. אך גם בנקודת קצה זו הכהנים מוצבים בראש: האומץ והעוז של לוחמי ישראל יבוא רק עם מפגש ישיר עם גדול הכהנים.
- וממרומי החברה בחזרה אל המקרים הקשים בתחתית החברה: כאשר מתגלה רוצח שלא נודע מי היכהו, הכהנים הם שבאים לטפל בעגלה הערופה. בהקשר זה מדגישה התורה את מעמדם הכללי של הכהנים בענייני ההנהגה: "וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי כִּי בָם בָּחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בְּשֵׁם ה' וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה כָּל רִיב וְכָל נָגַע" (כה, ה).
פסוק זה עומד במרכז פרשת שופטים המבליטה את הכהנים. הוא סוקר את תפקידם הרב-מערכתי של הכהנים בישראל: תפקידם מתחיל ממוקד הקודש של שירות ה' במקדש, יוצא אל מחוץ למקדש עם השריית ברכת ה' על ישראל, ומשם עובר אל הטיפול בבעיות השעה של פסיקה בשאלות הריבים והנגעים.
ומתוך המעמד המקיף כל כך של הכהנים המתגלה בפרשה זו, נצביע על העיקרון אותו מחדשת התורה בפרשיה העוסקת בכהנים עצמם. חידוש זה יכול להסביר את המקום העצום המוענק לכהנים בתוך עם ישראל.
- בפרשיה העוסקת בכהנים עצמם מתברר המעמד המיוחד של הכהנים בישראל. באומות העולם הכהונה הופכת פעמים רבות לעמדת המפתח המרכזית. כהני האליל צוברים רכוש רב, שליטה וכח. אולם בעם ישראל מתגלה כי ההפך הוא הנכון: לכהנים אין מעמד פרטי, מלבד היותם קרובי ה' (יח, א-ב): "לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל אִשֵּׁי ה' וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן. וְנַחֲלָה לֹא יִהְיֶה לּוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו ה' הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ".
הגדולה של הכהנים, וההובלה הרב-מערכתית שלהם נשענת על כך שהכהנים מוותרים על פיתוח רגיל של חיי החומר שלהם. בכל פעולותיהם הם מתמקדים תמיד בהקשבה לדבר ה', ובקירוב עם ישראל לבוראו. התכונה המיוחדת הזאת מקרינה את הכח על מכלול תפקידי ההנהגה והסדרים החברתיים של עם ישראל.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
