נאום הביאור המופיע בתחילת ספר דברים כולל שישה מרכיבים עיקריים. הנקודה המרכזית החורזת את כולם היא הפרידה ממשה. משה היה הצינור המרכזי והבלעדי של קרבת אלוקים של בני ישראל באותו הדור – כל עוד הוא חי איתם, ישראל היו רואים בעיניהם את פעולות ה' בארץ ואת עליונות התורה ומצוותיה. אך כשהוא מת הכל נראה אחרת. על כן מבאר משה בנאום הפתיחה, כי פרידתו מהם איננה פרידה מן הקב"ה ח"ו. משה מגלה את הקשר הבלתי אמצעי שיש לישראל עם הקב"ה ועם התורה, ומראה להם באמצעות המאורעות שקרו כי קרבתם לה' תמשיך אף אחרי מותו:

• מינוי השופטים: ראשית לכל, יוצר משה את התודעה הבסיסית שהתורה קיימת גם בלעדיו. הוא מגלה להם כי הם ותורתם גדולים ממנו – "איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם ורבכם", וכי הוא מינה מערכת קבועה של שופטים אשר באו להמשיך אותו ואת תורתו בישראל. מחמת הימצאות השופטים יכולים ישראל לפרות ולרבות בלי חשש שריבויים יגרור ריחוק מן התורה – "יוסף עליכם ככם אלף פעמים". השופטים הם המשך תורת משה, אשר ממשיכה לחיות ולמשול באמצעות גדולי העם.
• חטא המרגלים: משה מלמד את ישראל כי תם העידן של הנהגתו, ומנהיג חדש אמור להחליפו. לשם כך הוא מזכיר את חטא המרגלים, ומחדש לנו כי מאז שבקשת המרגלים הוטבה בעיני משה, נגזר עליו שלא יכנס לארץ. בכך מקשר משה את החלפת דור יוצאי מצרים, עם החלפת המנהיג שהוציא ממצרים. בהתאם לכך, הוא מצביע על חטא המרגלים בתור זרע הפורענות שהביא להפרדתו מישראל – "גם בי התאנף ה' בגללכם". כזכור, הגזירה על משה שלא יכנס לארץ נגזרה שלושים ושמונה שנים מאוחר יותר. אך משה מחבר אותה לחטא המרגלים כדי לומר לישראל שכבר מאז אותו החטא, החלה מגמת החלפתו. הדור החדש מתאים למנהיג חדש. בתוך כך הוא גם מזכיר אירוע שנגרר מהחטא אשר לחומרתו לא היה אח ורע בימי משה ובימי יהושע: לאחר חטא המרגלים ישראל ממש הנהיגו מרד – הם עלו להילחם כמעפילים בניגוד לציווי משה מנהיגם. גם על ידי כן מראה משה שיש מקום לחילוף ההנהגה.
• סקירת היחסים עם שכני ישראל – מניעת ישראל מכיבוש אדום מואב ועמון, וכיבוש סיחון ועוג. כאשר משה עוזב את ישראל הם עלולים לתהות מה יהיה כוחם בכיבוש הארץ. בסקירה זו משה מגלה לישראל עד כמה כוחם גדול עד כדי כך שיש לראות את הארץ שעליהם לכבוש כאילו כבר נכבשה לפניהם. הוא מדבר על הכיבוש העתידי של הארץ בלשון עבר: "כאשר עשה ישראל לארץ ירושתו". בנוסף, משה מגלה לישראל את מעמדם החזק אל מול אויבי ישראל כבר בהווה: הוא מגלה כי הסיבה שסבבו את ארצות אדום, מואב ועמון לא היתה מחמת חולשה ואילוץ. להיפך – היה זה מתוך חוזק! ישראל יכלו לכבוש אותם והשאירום רק מחמת סיבה מוסרית – לאומות אלו ניתנה זכות אלוקית לשבת בארצם מאת ה'. מתגלה כאן חוזק עצום: עם נודד שאיננו נוקט בכל אמצעי בכדי לסיים את נדודיו. הוא מוכן להאריך את דרכו אל המנוחה מתוך סיבה מוסרית. אך יותר מכך:  משה מספר לישראל שזכות שלוש האומות הללו על הארץ היא מהיותן קרובי ישראל, וזכות זאת גרמה להם לנצח את בני הענק הקדמונים שאיש לא יכול לנצחם. אם כן, קל וחומר לישראל עצמם שיכבשו את כל ארצם בקלות שהרי הם מקור הזכות לירושת כל האיזור!

• מניעת משה מלהיכנס לארץ ("ואתחנן") – זהו השיא של פרידת משה מישראל. משה מתאר את בקשתו מה' להיכנס לארץ בתור מלווה בלבד ליהושע, כאשר יהושע יהיה מנהיג העם. הקב"ה סירב אפילו לכך. ואמר למשה שלא להוסיף ולדבר בנושא זה. הסיבה לכך על פי ה' היא הגיע כבר עידן יהושע ואין מלכות נוגעת בחברתה – "וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ כִּי הוּא יַעֲבֹר לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה...". וכן מבואר במדרש תנאים לדברים (פרק ג): "'רב לך' – אמר לו הרבה נסים ונפלאות עשיתי על ידך עכשו ארכי של יהושע דוחקת לפני שבשעה שבראתי את עולמי בראתי אותו אורכיות אורכיות". אם כן, משה מלמד את ישראל כי אין לראות בהימנעותו להיכנס מציאות בדיעבדית כתוצאה מחטא בלבד. משה עוזב את ישראל משום שהגיע עידן חדש ובו מינה ה' מנהיג חדש – את יהושע.
• האזהרה לשמור את המצוות ולזכור את מעמד הר סיני: בשלב זה עובר משה מן העבר שפורט עד כה אל ההווה והעתיד: חובת קיום המצוות לשם קיום ישראל ולשם גדולתם לעיני כל. בהקשר זה באה האזהרה העיקרית והשורשית ביותר הנוגעת לזמן פרידת משה: זוהי אזהרה על גדולת האמונה בה'. עלולים ישראל לחשוב שעזיבת משה, פירושה ביטול הקשר המוחש והישיר אל הקב"ה. הם עלולים לנסות ולחפש תחליפים כפי שקרה בעגל. כנגד זאת מזהיר משה משכחת ה' וחובת זיכרון אמיתי של מעמד הר סיני – לא ראיתם כל תמונה! למעשה ישראל נתבעים לאמונה גדולה יותר לאחר מות משה מאשר בחייו. בחייו ישראל 'ראו' את השכינה ופעולותיה בכל עת. אך כעת עליהם להאמין בה' ללא כל תמונה וקירוב לעולמם.
• "ונושנתם... אין עוד מלבדו" – במידה ולא ישמעו ישראל לאזהרה הקודמת הם יגיעו להגשמת הקב"ה, וזו תוביל לעבודה זרה שפלה של עץ ואבן. האופן למנוע חשש זה הוא להגיע לדרגת אמונה ש"אין עוד מלבדו" – על ישראל ליטוע בקרבם אמונה כזו שאף שלא רואה כל תמונה, ודווקא בעקבות כך, מבינה כי כבוד ה' כולל כל. הקב"ה נמצא בכל – "אין עוד מלבדו" ועל כן כל מרחבי החיים ספוגים בקרבת ה'. זהו גילוי של גדלות אמונה מסדר גודל חדש!

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.