בתחילת פרשת 'וזאת הברכה' זהו המקום היחיד בחמשת החומשים בו נקרא משה 'איש האלוקים'. עד כה משה נודע בשמו גם ברגעים הגדולים של יציאת מצרים ומעמד הר סיני. וכעת, לקראת מות משה, מופיע כינוי חדש המיחס את משה לשמים ולא לארץ.
חשוב מאד להבין מהו בעצם פירושו של כינוי זה, ומדוע הוא מופיע דוקא בנקודה זו.
בדברי חז"ל והמפרשים מצינו מספר נימוקים לכינוי יחודי זה של משה:
- שליח ה'. ר' יוסף בכור שור מבאר כי פירוש הביטוי איש האלהים הוא: 'שלוחו של מקום'. לאורך שנות התורה משה פעל באופן קבוע בשליחות של מעלה, וכעת שליחות זו הפכה לחותם חייו. וכן כותב ר' חיים פלטיאל (בפירושו הראשון):"לא תמצא איש האלהים בכל החומש רק כאן לומר שבשליחותו של מקום בירכם".
- נביא. מספר מפרשים מסבירים שפשט הביטוי 'איש האלקים' הוא נביא. התורה באה להודיע כאן כי משה בירך את ישראל בנבואה. כך פירש הראב"ע: " איש האלהים - להודיע כי בנבואה ברך אותם". וכן מבאר הרמב"ן ומפרשים נוספים.
והאלשיך פירש: "אך הנה היה מקום לחשוב ולומר, כי לא תערך קדושת מאמרי התורה שמבראשית ועד כאן שהם מאמרי פיו יתברך, אל ברכות אלו היוצאים מפי משה רבינו ע"ה אל ישראל, ויהיו הדברים האלה ככל הברכות שיברך איש צדיק מעצמו את בנו ודומה לו. על כן הטיל וא"ו, ולא אמר 'זאת הברכה' כלומר וזאת תוספות על הקודם ודומה לו. וזה משלשה טעמים. אחד שהם דברי משה בלתי דומה לילידי אשה זולתו, וזהו אשר ברך משה. שנית להיותו איש האלוקים וסתם דבריו מאתו יתברך המה מרוח קדשו, ומה גם להיות את בני ישראל שגם הם בני אל חי ומשפיע ברכתם מאתו יתברך. שלישית שהוא לפני מותו סמוך למיתתו, כי אז שכינה שורה עם הצדיק ורוח יתירה".
- מי שהקב"ה מקיים את גזרותיו. במדרש תנאים (דברים לג, א) מובהר כי 'איש האלהים' משמעותו שה' מקיים את דבריו: "מלמד שהיה מברך והקב"ה מקיים. וכן דוד אומר (ש"ב כג ג) צדיק מושל יראת אלהים מצינו שהצדיקים מושלים במעשיו של הקב"ה". גם לפי פירוש זה, השם החדש של משה הגיע בהקשר של הברכות שבירך את ישראל.
- כשמשה מת ונאסף אל עמיו – מתגדלת מעלתו. אור החיים כותב: "'לפני מותו' כי הגם שגדול ערך משה תוסף רוחו וכחו בעת אשר יגיע העת אשר יאסף אל עמיו".
- וכן כתב ר' חיים פלטיאל (בפירושו השני): "סמוך למיתה נקרא קדוש משום דכתיב: 'הן בקדושיו לא יאמין'".
- משה הגיע עד כדי צדקות של זכיה בדין. עוד אומר באור החיים: "איש האלהים. יתבאר הכתוב על דרך אומרם ז"ל (ערכין י"ז א) וז"ל אם יבוא הקדוש ברוך הוא לישב בדין עם אברהם יצחק ויעקב אינם יכולים לעמוד בפניו עד כאן. הא למדת כי מה שמועילים הצדיקים במעשיהם ובהתעצמותם בעולם הזה אינו אלא לזכות מכח הרחמים אבל בדין לא, וכמאמר דוד (תהלים קמג): 'ואל תבוא במשפט את עבדך כי לא יצדק לפניך כל חי'. פירוש כל צדיק שיקרא חי, וכאן הודיע הכתוב כי צדיק זה נתעצם ופעל הטוב אפילו בערך בחינת הדין הרמוז באלהים, והוא אומרו איש האלהים ואם יבוא ה' לעמוד עמו בדין יוכל כי הפליא לעשות הטוב והישר".
- להודיע כי כל מדרגת משה ממאמץ ולא מכישרון טבעי. פירוש נוסף של אור החיים: "עוד נתכוון במאמר זה להעיד עליו כי כל התעצמו במדות הטובות הידועות לו לא היו אלא לצד יראתו מאלהיו לא שהיה טבעו מסייעו אל הדבר, כאומרם ז"ל (יומא כ"ב ב) שאול באחת ולא עלתה לו ודוד כו' כי שאול היה מטבעו מזוג ולא היה חם ומהיר לטעות ולזה באחת ששגג יצתה ממנו המלוכה לפי טבעו משערים בני עליון שאם היה כטבעו של דוד אדמוני היה עושה כדוד עשר ידות. והן האיש משה יש מקום לחשוב שהיה עניו מטבעו והיה בכולן מטבעו, לזה העידה התורה עליו שכל התעצמותו ותגבורתו הרמוז בתיבת איש היה לצד האלהים היה ירא, והוא אומרו איש האלהים"
- משה זכה למדרגתו מכח מסירות הנפש על עמו. דרך נוספת של אור החיים: "עוד ירמוז על זה הדרך איש המיוחד לאלהים שלא קם ולא יקום כמותו, ונתכוון הכתוב בסמיכות את בני ישראל למאמר איש האלהים להגיד שמדרגה זו השיגה עם בני ישראל באמצעות מה שטרח בהם ומה שסבל מהם והמסתעף מאמצעות הנהגתו הטובה עמהם השיג מדרגה זו ליקרא איש האלהים".
- משום שהברכה כאן היא דברי משה עצמו. רש"ר הירש: "איש האלהים - האיש שעמד ביחס קרוב אל ה' ועשה את מלאכת ה' כעבדו וכשליחו. כינוי זה של משה מצוי בתורה רק כאן. נראה לנו שברכה זו של משה לא נאמרה לו מפי ה' כשאר כל דברי התורה, אלא הוא אמר אותה מלבו, ועל פי זה יובן הכינוי "איש האלהים" שניתן למשה רק כאן. בכל דברי משה שאמרם עד כה הוא היה רק כלי שרת בידי ה', ולפיכך לא היה צורך לומר עליו שהוא איש האלהים. אך ברכה זו לא היתה דבר ה' אלא מאמר של משה, והכינוי שניתן כאן למשה בא ללמדנו שיש לייחס למאמרים אלה ערך נעלה בהרבה מאשר לדבריו של אדם רגיל. אכן "משה איש האלהים" הוא שאמר את הברכה הזאת והיא יצאה מפי האיש שה' זיכהו ביחס קרוב אליו, ואף על פי שאפשר שברכה זו לא ניתנה בדרך נבואה, הרי על כל פנים היא נאמרה ברוח הקודש. השוה תהלים צ, א: "תפלה למשה איש - האלהים".
הביטוי 'איש האלוקים' מצביע על פלא גדול: איש בשר ודם המשוייך לקב"ה. זהו איש שזה לאחד באישיותו שמים וארץ באופן בלתי נתפס: "'מהו איש האלהים'? אמר ר' אבין: מחציו ולמטה איש מחציו ולמעלה האלהים" (דברים רבה וזאת הברכה, יא).
ביטוי עליון זה רומז באופן ברור לנקודה קריטית בתורה בה הנידון הגדול היה האם משה הוא איש או שמא אלוקים. כך נאמר בחטא העגל (שמות לב, א): "קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ". עם ישראל ביקש לו 'אלוקים' במקום משה 'האיש' משום שהם החשיבו את משה במידת מה בתור ה'אלקים' שלהם. מאז והלאה לאורך התורה ובעיקר בחומש דברים ניתן דגש גדול על כך שלא משה הוא אלוקי ישראל אלא הקב"ה. אך בנקודה זו, ממש בסיום התורה, מתגלה סוד גדול: משה הוא איש שזכה למגע הקרוב ביותר עם האלוקים.
בכינוי זה של משה נשלמת תופעה פלאית המתרחשת בפרשיות האחרונות של התורה: הופעת שמות חדשים:
- א. לעיל עמדנו על כך כי הקב"ה נקרא 'צור' לראשונה בפרשת האזינו.
- ב. עם ישראל נקרא בשם חדש: 'ישורון'.
- ג. בני האדם כולם החלו להיקרא 'אנוש' על שם אנוש.
- ד. יהושע בן נון חזר באופן מפתיע להיקרא 'הושע'.
- ה. וכעת אנו רואים כי משה זכה לשם 'איש האלוקים'.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.