אחד מן העניינים המרכזיים בתורה הוא הברכות והקללות. התורה מודיעה במספר מקומות כי חיי ההווה החומריים של עם ישראל תלויים באופן קיומם את מצוות ה' – כאשר ישראל מקיימים את המצוות, הם מבורכים, וכאשר חלילה לא – ניחתות עליהם קללות.

מיד עם כניסת ישראל בארץ, מצווים הם לקרוא בעצמם את הברכות והקללות – "וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל" (דברים יא, כט). הקב"ה אינו מסתפק בכך שהקללות והברכות יהיו כתובות בתורה, אלא הוא מצווה על ישראל לקרוא אותן. יש להבין מה מוסיף בעצם מעמד זה? –האם לולא קריאת ישראל, לא יחולו הברכות והקללות כסדרן, בהתאם למעשי ישראל?

במסגרת זאת נביא שני ביאורים לענין, שניהם נאמרו על ידי ר' יעקב סקילי, תלמיד הרשב"א.

א.      קבלה עצמית של הקללות והברכות

ר' יעקב סקילי מבאר בספרו תורת המנחה (פרשת ראה דרשה סט עמוד 616) כי לקללות והברכות הנאמרות בארץ יש ערך חדש בהיותן נובעות מתוך ישראל עצמם: "וזהו דבר תימה: למה הוצרכו ישראל לכל זה ומה הוסיפו בקבלת התורה בזה? כי עיקר הברכה שנאמר שם היא לקיים את כל דברי התורה הזאת והקללה היא ארור אשר לא יקים את דבר התורה הזאת, והלא מצווים ומוזהרים הם מפי הגבורה ומפי מרע"ה בסיני ובאהל מועד ובעבר הירדן! אם כן, מה הוסיפו בקבלתם על ההרים האלה? אל תתמה על החפץ כי כל הצווים והאזהרות [שנאמרו עד הכניסה לארץ] לא קיבלום מצד עצמם אלא הזהירם הקדוש ברוך הוא לקיים את כל התורה אשר נתן להם. וכבר ידעת מה שדרשו חז"ל ב'ויתיצבו בתחתית ההר' (שבת פט, א): 'מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית', ואמרו: 'מכאן מודעא רבה לאורייתא'. ועל כן ציוום והזהירם שיקבלוהו [גם] מצד עצמם בברכה וקללה...".

אמנם עדין יש להבין: הן כבר במעמד הר סיני קבלו ישראל על עצמם את התורה – הם אמרו נעשה ונשמע ומשה היזה עליהם את דם הברית, ומה התחדש בקבלה הנוכחית? אמנם באמת אלו שתי קבלות משני קצוות הפוכים – במעמד הר סיני כל מהות קבלת ישראל היא לומר – אנו איננו כלום ואיננו יודעים כלום, ומאזינים אנו למצוות ה'. מקור המצוות הוא רק משמים. אמנם בהר גריזים ובהר עיבל, מקור המצוות הופך להיות מתוך ישראל עצמם. על כן מופיעים הארורים והברכות והקללות, שמובנם הפשוט הוא שאין כאן רק מה שראוי להיות ממבט שמעל ומעבר לעולם, אלא שהצורך לקיים את המצוות נובע מן הארץ. רק התנהלות על פי הקללות והברכות תביא לחיים יציבים ושלוים לעם ישראל.

ב.       במעמד הר גריזים והר עיבל מוטבעות הברכה והקללה בטבע הארץ

בהמשך לדבריו הנ"ל, מבאר ר' יעקב סקילי כי להקראת הברכות והקללות בארץ יש משמעות רבה מבחינת חלותן בפועל המציאות, וקרבתן לבוא על ישראל. אלו דבריו: "למה צוה לכתוב את כל דברי התורה הזאת על האבנים וכו', מה טיבה של תורה לכתבה על האבנים ולהניחם על הר עיבל? דע כי כל הכוחות העליונות יש להם מקום מיוחד בארץ שמושלים בו יותר משאר מקומות דכתיב (איוב לח לג): 'הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ'. ויש שם בשמים שני כוחות הנקראים סניגור וקטיגור, והם ממונים על עסקי העולם. אחד שמלמד זכות ואחד שמלמד חובה, והן נקשרין למעלה אחד במדת הרחמים ואחד במדת הדין. וכח המשכתן בארץ - הסניגור על הר גריזים והקטיגור על הר עיבל, אחד לימין ואחד לשמאל. וכשהראה ה' יתברך את הארץ למשה רבנו ע"ה, ראה וידע את כל הכוחות המושלים בארץ, וראה כי ממשלת הסניגור והקטיגור מושלים על הר גריזים והר עיבל, זה ללמד זכות וזה ללמד חובה, זה רחמן אוהב הבריות וזה אכזרי אשר לא ישא פנים לזקן ונער לא יחון. ועל כן ציוום שכשיעברו את הירדן – יעמדו קצתם על הר גריזים וקצתם יעמדו על הר עיבל... וצוה שיכתבו את התורה על האבנים ויניחום בהר עיבל אצל הקטיגור כדי שיתבע עלבונה לפני הקטיגור אם לא יקיימוה ולא יעשו מצותיה כתקנן".

הקראת הברכות והקללות בארץ ישראל, בליווי כתיבת התורה כולה על מזבח האבנים מקרבים את הגשמת הברכות והקללות בעולם. אין האבנים רק כלי לכך שהתורה תתפרסם, אלא זוהי הטבעה חדשה של התורה, כך שאז והלאה היא לא תהיה כתובה רק על לוחות שמימיים המצויים בארון נסתר. מעתה היא חרוטה על ה'גוף' של ארץ ישראל וגלויה לכל בן אנוש. בהתאמה לכך, בהרים גריזים ועיבל מוטבעות הברכות והקללות במקומן המיועד להן בארץ ישראל. רק אז מוטבעות הן בפועל בתור חוקי החיים של עם ישראל.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.