הקדמה: שני המעגלים של פרשת שופטים

בפרשת שופטים נבנים היסודות הלאומיים של האומה. התורה מלמדת את ישראל כיצד צריכים להיראות הפנים הציבוריות של העם כולו – מהם חוקי השופטים, המלך, הנביאים והכהנים; אלו ערים תהיינה ערי מקלט, ומהן דרכי המלחמה. לאורך כל הפרשה היתה אפוא האחריות להתנהלות מוסרית וישרה בעיני ה', מוטלת על העם בכללו.

אולם בסוף פרשת משפטים, במצוות עגלה ערופה, הופיעה בישראל יחידת אחריות מצומצמת יותר ביחס לעם כולו: העיר. לאחר שבכל הפרשה נידונו אחריותם של גורמי הממשלה והחוק בעם, ניתן היה לצפות כי כאשר נמצא חלל מוטל בשדה, יתבצע טיפול לאומי בלבד. הדם הנקי הינו קודם כל בעיה לאומית מאחר שהתורה אמרה בפרשת ערי המקלט (יט, י): "וְלֹא יִשָּׁפֵךְ דָּם נָקִי בְּקֶרֶב אַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וְהָיָה עָלֶיךָ דָּמִים". ואכן במצוות עגלה ערופה התורה מצווה שזקני הדור יובילו את הטיפול במוות האיש שנמצא בשדה.

אולם בפרשת עגלה ערופה התורה מורה גם על טיפול ברמה מצומצמת יותר של העיר הקרובה אל החלל: "וְהָיָה הָעִיר הַקְּרֹבָה אֶל הֶחָלָל וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא עֶגְלַת בָּקָר..." (כא, ג). בכך לימדה אותנו התורה כי יש מעמד מוסרי עצמאי גם לקהילה מסויימת בישראל. כל עיר נתפסת כיישות עצמאית בעלת אחריות גם על פרטי המאורעות המתרחשים בסביבותיה[1].

המעגל הנוסף בפרשת כי תצא

בעקבות שני המעגלים שהופיעו בפרשת משפטים, בפרשת כי תצא מופיע מעגל חדש. התורה מאירה את הדרכים ליחידה קטנה עוד יותר – המשפחה בישראל והנלווים אליה.

בסקירה כללית של נושאי הפרשה ניתן לזהות כי המשפחה היא העומדת במרכז. נמנה את מצוות הפרשה על פי נושאים:

• התנהלויות בתחום יצירת המשפחה – יצירת הקשר בין איש לאשתו: אשת יפת תואר, מוציא שם רע, אונס ומפתה, פסולי החיתון – העמים המורחקים וממזרים. דרכי אישות אסורים: קדשה, אתנן זונה. זהירות בשמירת כוחות האישות – הרחקת בעל קרי מתוך המחנה (ובתוך כך מצוות שמירת טהרת המחנה הכללית) לכך נוסף סייג כללי אף יותר – להישמר מלגלות קרבת יתר ושייכות בין גברים לנשים – "לא ילבש". עוד מופיעים בפרשה פרשיות היסוד של הקמת בית בישראל: נישואין וגירושין, וכן: פטור מיציאה בצבא לחתן בתחילת נישואיו.
• חוקי הקשר בין אב לבניו: העדפת הבכור גם כשהוא בן השנואה, בן סורר ומורה, לא יומתו אבות על בנים.
• אחווה ואחריות כלפי המשפחה המורחבת – ייבום וחליצה.
• הכלל המרכזי בדרך בניית ביתו של האדם – חובת הזהירות ושימת מעקה לגג.
• מצוות הקשורות לעבד הנספח למשפחה – איסור הסגרת עבד.

מצוות אלו בונות יחדיו את המעגל המשפחתי באופן הרצוי בעיני ה'. בכך מושלמת ההדרכה האלוקית ביחס לשלושת המעגלים: אומה, קהילה ומשפחה. אולם בפרשת כי תצא מופיע מגוון נוסף של מצוות. במצוות אלו ניכרות עקבות האחווה המשפחתית, האחריות והעזרה, ועם זאת, יחס זה חורג מן המעגל המשפחתי המצומצם, והוא פונה אל כל בני האומה. בחלק מן המצוות מופיעים חוקי האחווה והאחריות אף ביחס לברואים יצירי ה' כולם.

• התרחבות היחס המשפחתי לכלל ישראל - התנהלות עם כל אדם מישראל כאח קרוב: השבת אבדה, פריקה וטעינה בכדי לעזור ל"אחיך". בהמשך הפרשה – "לא תשיך לאחיך", "וכי תבוא בכרם רעיך", השבת העבוט לרעיך, "לא תעשוק שכיר... מאחיך". ועוד: "לא יחבול ריחיים ורכב, איסור גניבת נפש מישראל, והישמרות מדיבור לשון הרע כלפי אחינו מישראל, על בסיס זכירת דיבור מרים באחיה. מצוות העניים והיתומים: לא לחבול בגד אלמנה, לקט שכחה ופאה. התנהלות עסקית תקינה – לא יהיה איפה ואיפה. תשלומי בושת במקרה של מריבת "איש ואחיו".

במצוות אלו מתגלה האחדות וההשפעה בין המעגלים השונים. כזכור, מעגל ההדרכה התורני הראשון כוון לאומה בכללה, ובניין הפנים הציבוריות שלה. והנה, עם הופעת המעגל החברתי המצומצם ביותר – המעגל המשפחתי, מתברר כי מעגל זה מקנה צביון חדש להתנהלות של האומה כולה. כלפי כל אחד מבני האומה מופיעה האחווה המשפחתית אשר מוקדה המרכזי הוא בתחומי המשפחה הגרעינית.

• התרחבות מעגל האחווה לכלל הברואים – דרכי התנהלות ביחס לסוגי קרבה שונים המופיעות בחי ובצומח – שילוח האם מהבנים, כלאיים ושעטנז (הימנעות מערבוב וקרבת יתר בין מינים שונים, ומצד שני – גילוי מצב מיוחד בו המינים כן יכולים ואמורים להתערבב ולהתקרב: "גדילים תעשה לך"). התנהלות רחמנית גם לבעלי חיים – לא תחסום שור בדישו.
• לאחר התרחבות יחס האחווה, בסוף הפרשה מופיע סיוג חותך. התורה מצווה על גורם בעולם שכלפיו אין לגלות שום יחס של אחווה וקרבה, אלא להיפך: דחיה והשמדה מוחלטת – עמלק.

[1] יש להעיר כי כבר בפרשת עיר הנידחת (בפרק יג) התגלתה כי לעתים מוטלת אחריות על עיר שלימה. אולם שם מדובר במקרה בו החטא אכן התפשט והפך לציבורי ולמאפיין את כל העיר. עיר שלימה הנגועה בעבודה זרה צריכה לשאת בתוצאות. החידוש בסוף פרשת שופטים הוא כי מדובר במקרה נקודתי, ואף הוא לא התרחש אלא בסביבות העיר. כאשר במקרה שכזה נתבעים הנציגים של אותה העיר לתהליך של תיקון, אז מתגלה כי העיר היא יישות עצמאית בעלת אחריות על ה'תחום המוניציפאלי' שלה.

עוד יש להעיר כי גם בפרשת עגלה ערופה, התיקון המקומי של העיר משפיע בסופו של דבר לאומה בכללה, כפי שמבואר בפרשה: "כפר לעמך ישראל אשר פדית ה', ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל... ואתה תבער הדם הנקי מקרבך...". מחמת השקה זו בין המעגל הקהילתו למעגל הלאומי, שותפים בתהליך הכפרה, בנוסף לזקני העיר, גם הכהנים נציגי העם כולו.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.