בואה – בתוך התורה

בפרשתנו מביאה התורה מספר דינים על הנבואה (דברים יג ב): "כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום ונתן אליך אות או מופת". כידוע, הנבואה היא אחת מסדרי הנהגת האומה, ברכה אלוקית שיורדת אלינו, וכפי שמבואר בספר אורות שחיסרון עצום זה, שאין כיום נבואה, זה מחלה קשה באומתנו, וזהו חיסרון שעתיד להתמלא. 

כמובן, ישנו הבדל בין התורה לנבואה – התורה היא ניצחית, לעולמי עולמים, ולעומתה הנבואה הינה דברי קבלה, דברים המתקבלים מרבש"ע לפי צורך השעה, הדור והמעשה. בעצם, הנבואה היא הדרכה אישית לזמן מסוים שאליו היא מכוונת. אמנם התורה כוללת את כל המצבים, אך פעמים רבות התורה פותחת לנו מספר אפשרויות וכאשר אין אנו יודעים את הדרך הנכונה באה ההדרכה הנבואית לכוון אותנו.

דרך בדיקת הנביא

מבארת התורה שישנם מספר רמות של נבואה – "נביא או חולם חלום". כותב הרמב"ם בהלכות דעות (יסודי התורה ז ב): "הנביאים מעלות מעלות הן. כמו שיש בחכמה חכם גדול מחבירו, כך בנבואה נביא גדול מנביא. וכולן אין רואין מראה הנבואה אלא בחלום בחזיון, לילה. או ביום אחר שתפול עליהן תרדמה כמו שנאמר: 'במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו'". עם זאת, ישנם גם נביאי שקר, נביאים שאינם מוסרים את דברי ד' אלא אומרים את דבריהם בתור דברי אלוקים. דבר זה עלול לגרום לקושי עצום, כיצד נדע מיהו נביא אמת ומי נביא שקר, מי אומר דבר אלוהים ומי אומר מליבו?

על כן התורה מביאה סימן שנדע מיהו נביא האמת: "ונתן אליך אות או מופת, ובא האות והמופת אשר דבר אליך", על הנביא לתת נבואה על מנת להוכיח שהוא נביא אמת. כמובן, תוכן הנבואה צריך להיות דבר שאדם רגיל לא יכול לנבא, לדוגמא, אם אדם ינבא שמחר יהיה יום חם, או שינבא שלאחר שנצא מגוש קטיף הערבים ינצלו זאת כדי לירות עלינו, זו לא נבואה, שהרי יש כאן שתי בעיות:

א. על פי הסברא אדם מסוגל 'לנבא' שמחר יהיה יום חם. וכן לדעת שהערבים ינצלו את היציאה מגוש קטיף נגדנו.

ב. בדברים הללו ישנן רק שתי אפשרויות – או שיהיה יום חם או שלא יהיה יום חם, יש כאן חמישים אחוז של ניחוש מוצלח. וכן לגבי הסיכויים שהערבים ינצלו את הנסיגה מגוש קטיף על מנת לתקוף אותנו, ישנן רק שתי אפשרויות, או שכן או שלא. על כן, אין בכך הוכחה שהוא נביא אמת, שהרי גם אדם רגיל יכול להצליח בכך.

אלא רק כאשר הנביא מוסר נבואה ששכל אנושי לא יכול להגיע אליה, רק אז הדבר מוכח שהוא נביא אמת. כפי שאומר הרמב"ם בהקדמתו למשנה: "ותתאמת נבואת הנביא... נאמר לו הבטיחינו הבטחות והודיעינו הודעות ממה שהודיעך ד' והוא אומר, אם נתקיימו כל הבטחותיו ידענו אמיתת נבואתו, ואם כזב במשהו מדבריו אפילו בקטנים שבהם אז נדע שהוא שקר".

בדיקת הנביא על ידי תוכן נבואתו

אמנם, אם אומר לך הנביא לעשות דברים נגד ד', כגון: "נלכה אחרי אלוהים אחרים אשר לא ידעתם ונעבדם", אזי אפילו אם עשה ניסים והוכיח לפני כן את נבואותיו מוכח שהוא אינו אלא נביא שקר, הוא משקר ומרמה, "לא תשמע אל דברי הנביא ההוא או אל חולם החלום ההוא כי מנסה ד' אלוהיכם אתכם". אמנם לפני כן הוא צדק בנבואותיו, אך דבר זה אינו מספיק, הנביא צריך בנוסף לכך לומר דברים ישרים וטובים.

דבר זה הינו פשוט, שהרי תפקיד הנביאים אינו לחדש את התורה ולשנות את ההלכות, אלא דווקא להזכיר לנו את חוקי התורה ולחזק אותנו בשמירתם כפי שאומר הנביא האחרון (מלאכי ג כב): "זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חקים ומשפטים". דבר זה גם מוכח מהגמרא במסכת נדרים (כב ב): "אמר רב אדא ברבי חנינא אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד שערכה של ארץ ישראל הוא מאי טעמא: 'כי ברוב חכמה רב כעס'". קיבלנו את כל הנבואות של הנביאים בגלל הכעס שהקב"ה כעס עלינו עקב עוונותינו הרבים, ואילמלא עוונותינו לא היינו מקבלים אלא רק חמישה חומשי תורה וספר יהושע, שהרי עניין הנביאים הוא להחזירנו בתשובה. על כן, כאשר הנביא מדבר נגד התורה אזי זהו סימן שהוא נביא שקר, אסור לשמוע לו. הנביא נאמן בדבריו רק כאשר הוא מזכיר ומחזק את דברי התורה.

חכמינו כותבים בספרי שאפילו אם יבוא נביא השקר ויעמיד את השמש באמצע הרקיע, לא נשמע לו. הנס הזה בא לנסות אותנו "כי מנסה ד' אלוקיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את ד' אלהיכם בכל לבבכם ובכל נפשכם", זהו ניסיון. תמה על דברים אלו הסבא מקלם, וכי יעלה על הדעת שאם יעמיד הנביא חמה באמצע הרקיע זה מה שיגרום לעם ישראל לעבוד עבודה זרה? אלא שיש לדייק בפסוק, לא כתוב 'לדעת אם תעבדו עבודה זרה או לא' אלא 'הישכם אוהבים את ד' אלוהיכם', האם יש בנו אהבת ד' גדולה עד כדי כך ששום נס בעולם לא יגרום לנו להרהר ולא יעלה בנו אפילו צל צילו של הספק הכי קטן בזכות האהבה הגדולה שיש בקרבנו לד' אלוהינו.

כך אומר שם רש"י שישנם פעמים שאף על פי שהנביא עושה ניסים הוא נביא שקר: "אע"פ כן לא תשמע לו. ואם תאמר מפני מה נותן לו הקב"ה ממשלה לעשות אות, כי מנסה ד' אלהיכם אתכם".

הרוצה להיטהר מסייעין לו, הרוצה להיטמא פותחין לו

ישנם סיפורים רבים בהם אפשר לראות את הכלל "הרוצה להיטהר מסייעין לו הרוצה להיטמא פותחין לו". מסופר שכאשר דור הפלגה בנו את מגדל בבל להילחם עם רבש"ע, הם ירו ממנו חיצים כלפי מעלה והחיצים ירדו מוכתמים בדם, וכך היו בטוחים שהרגו אותו. הדבר הזה מפליא, וכי באמת אפשר להרוג את רבש"ע או להורגו בחיצים? וכי באמת יש לו דם? אלא שרצו לרמות את עצמם ולחשוב שהרגו אותו יתברך, אז ד' נותן להם את האפשרות להאמין בכך.

יש סיפור נוסף על כך בגמרא (עבודה זרה נה א): "א''ל רבא בר רב יצחק לרב יהודה: האיכא [ישנו] בית עבודת כוכבים באתרין [במקומינו] דכי מצטריך עלמא למטרא [כאשר ישנו צורך בגשם] מתחזי להו בחלמא ואמר להו שחטו לי גברא ואייתי מטרא [מתגלה להם אדם אלילי בחלום ואומר תקריבו לי אדם וירד גשם] שחטו לה גברא ואתי מטרא [שחטו אדם וירד גשם]... והיינו דאמר ריש לקיש מאי דכתיב [זהו שכתוב]: 'אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן' בא לטמא פותחין לו בא לטהר מסייעין אותו". מי שמעוניין להאמין שקרבנות אדם מועילות אז הקב"ה יסדר שזה יועיל, הקב"ה כביכול עוזר לך לטעות.

מובן שכל זה הבל וריק וליצנותא בעלמא, לא מקשים קושיות על המציאות. אנו לא פרגמטיים, פרגמטיזה זו תיאוריה פילוסופית שהדרך לבדוק האם אתה הולך בדרך האמת זה רמת ההצלחה. מה שמצליח הוא אמת. כמובן שאין זה נכון, שהרי יש גנבים שמצליחים ויש אנשים ישרים וצדיקים שמאבדים את כל כספם. על כן כל הניסים הללו באים לנסות אותנו לראות האם אנו באמת אוהבים את ד' בכל לבבנו ונפשנו.

בו תדבק – בו ולא בנביא

יתרה מזו, לא די שלא מאמינים לנביא ההוא, אלא אף: "הנביא ההוא או חולם החלום ההוא יומת כי דבר סרה עד ד' אלהיכם המוציא אתם מארץ מצרים הפודך מבית עבדים להדיחך מן הדרך אשר ציוך ד' אלהיך ללכת בה ובערת הרע מקרבך". לא יצאנו ממצרים על מנת להתרשם ממכשפים ומנביאי שקר, כאלו היו גם במצרים, אנו יצאנו ממצרים על מנת להופיע דרך חיים חדשה. לשם כך יש ד' שלח לנו נביאים לעזור לנו ללכת בדרכי ד' ושלא נטעה ללכת בדרכים אחרות: "אחרי ד' אלוהיכם תלכו ואותו תיראו ואת מצותיו תשמרו ובקולו תשמעו ואותו תעבודו ובו תדבקון". זאת משימתנו בעולם, לדבוק באלוקינו (שבת קלג ב): "מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום".

לנביאי השקר היה כח עצום, גם כיום ישנם כל מיני קוסמים ומכשפים ועושי נפלאות למיניהם ששובים את ליבם שת אנשים רבים. אך זהו אינו יעודנו בעולם, קסמים ונפלאות אינם הדבר הכי חשוב בעולם, אלא ללכת בדרכי ד', "את ד' אלוהיכם תלכון ואותו תיראון" ולא להתרגש מעושי מופתים שאומרים אחרת.

על העניין הזה אפשר ללמוד מהסיפור המפורסם שקרה בעקבות מחלוקתם של רבי יהושע ורבי אליעזר, המכונה 'תנורו של עכנאי' (בבא מציעא נט ב): "תנא באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו. אמר להם: אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח, נעקר חרוב ממקומו מאה אמה ואמרי לה ארבע מאות אמה. אמרו לו: אין מביאין ראיה מן החרוב. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי אמת המים יוכיחו, חזרו אמת המים לאחוריהם. אמרו לו: אין מביאין ראיה מאמת המים. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי כותלי בית המדרש יוכיחו, הטו כותלי בית המדרש ליפול. גער בהם רבי יהושע אמר להם אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה אתם מה טיבכם?! לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע ולא זקפו מפני כבודו של ר''א ועדיין מטין ועומדין. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו, יצאתה בת קול ואמרה מה לכם אצל רבי אליעזרא שהלכה כמותו בכל מקום. עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: 'לא בשמים היא'! ...אשכחיה [מצאו] רבי נתן לאליהו [הנביא] אמר לו: מאי עביד [עשה] קוב''ה בההיא שעתא? אמר לו: קא חייך ואמר נצחוני בני נצחוני בני". מה הכוונה ניצחוני בני? אלא שכל הניסים ואפילו הבת קול הייתה ניסיון לראות האם אנו מתרשמים מהניסים או לא, ועמדנו בניסיון.

על כך כתב הגר"א בקול אליהו (בבא מציעא שם) שהקב"ה צחק ואמר, כעת יודע אני שבני לא ימשכו אחרי כל חולמי החלומות ועושי מופתים, אלא אחר דבר ד'. 'בו תדבק', דווקא בו ולא בנביאים או עושי המופתים. ישנו סיפור על הגר"א שהיו באים אליו מלאכים על מנת ללמדו תורה והיה ממאן לשמוע מהם, אמר 'מדוע שאלמד ממלאכים כאשר אני יכול ללמוד מרבש"ע?!' כאשר עמלים בתורה לומדים ישירות מפיו של רבש"ע, זה יותר גבוה.

שוכתב ונערך ע"י: ח"ס

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.