המילים 'אף' ו'גם', הן מילים נרדפות, ושתיהן נפוצות בתנ"ך, אך כמו יתר הנרדפות, יש לכל אחת מהן משמעות ייחודית משלה:
המילה 'גם', מציינת צירוף של דבר אל דבר בתחום מסוים. כך לדוגמה ניכר בפסוקים "וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן" (בראשית ד, ד); "וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת וַיָּרִיבוּ גַּם עָלֶיהָ" (שם כו, כא).
לעומתה, המילה 'אף' מציינת הוספת דבר על דבר תוך כדי הדגשת החידוש שיש בכך שגם הדבר הנוסף הוא כמו זה שקדם לו. אנו מכירים משמעות זו היטב מהמילה 'אפילו', שמקורה בלשון חז"ל במשנה, שכנראה נוצרה מהמילים 'אף' ו'לו'. דוגמה בולטת למשמעות זו ניתן לראות בדברי דתן ואבירם אל משה: "הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר. אַף [יתר על כן] לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם..." (במדבר טז, יג-יד). וכן נאמר על אלישע: "אַף הוּא [כמו אליהו הנביא] וַיַּכֶּה אֶת הַמַּיִם וַיֵּחָצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה" (מ"ב ב, יד).
ר' שלמה פפנהיים (בספרו 'חשק שלמה') מבאר שמשמעות ההדגשה, ההבלטה, שבמילת החיבור 'אף', קשורה לאיבר 'אף', שהוא אחד מחלקי הפנים (כמו העיניים והפה) אך הוא ייחודי בכך שהוא בולט מהפנים, ולכן כמוהו גם מילת החיבור 'אף' מדגישה את החידוש שיש בדבר הנוסף. [לדבריו, משמעות זו משתמעת בבירור בצירוף המילים 'אף על פי', דהיינו בליטת האף ביחס לפה.]
בפסוק בפרשת 'וילך', "הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם הַיּוֹם מַמְרִים הֱיִתֶם עִם ה', וְאַף כִּי אַחֲרֵי מוֹתִי" (דברים לא, כז), המשמעות של צמד המילים 'אף כי' היא: 'קל וחומר', 'כל שכן', 'על אחת כמה וכמה'. משה רבנו אומר בפסוק זה לעם ישראל: 'הייתם ממרים עם ד', גם בעודי עימכם, ואם כן כל שכן שתמרו לאחר מותי'. משמעות זו של צמד המילים 'אף כי' מבוארת בתרגומים ובמפרשים רבים, וכבר במדרש (בר"ר צב, ז) אמרו, שזהו אחד מעשרה 'קל וחומר' שבתורה. וכמו בפסוק זה, זוהי משמעותו ברובם המוחלט של המקומות הנוספים שבהם הוא נזכר (ואולי בכולם). גם בלשון ראשונים ואחרונים מצויה משמעות זו. [למדתי זאת לראשונה מהרב איתן שנדורפי שליט"א, ביחס לשימושו של רבנו יונה במילים 'אף כי' בכמה מקומות בספרו 'שערי תשובה'.]
משמעות זו טעונה הסבר: הרי כפי שראינו, המילה 'אף' מורה על "חידוש", ואילו צמד המילים 'אף כי', מורה בדיוק להפך, היא מורה על דבר משני, שנלמד ב'קל וחומר' מהדבר הקודם לו! הכיצד?
הרש"פ בספרו הנ"ל, מסביר באופן מיוחד את הביטוי 'אף כי'. הוא מבחין בין שתי לשונות של 'קל וחומר' שנפוצות בתורה. שתיהן נפתחות בלשון 'הן', (הלא, הרי) ביחס לדבר ה'קל', אך בהבאת ה'חומר', משמש לעתים הצמד 'אף כי', ובמקומות אחרים משמשת מילת השאלה 'ואיך', כמו לדוגמה בדברי משה רבנו לד': "הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה" (שמות ו, יב). אך בעוד בלשון 'ואיך' מפורשת תמיהה – בלשון 'אף כי' לא מפורש מה אמור להיות דין ה'חומר'. אומר הרש"פ (אם הבנתי נכון את דבריו) - משמעות המילים 'אף כי', היא בעצם לא 'קל וחומר' במובן הרגיל, אלא חידוש מהכיוון ההפוך, כיוון שהסתרת דין ה'חומר' בסיום הפסוק, מאפשרת גם השלמה הפוכה מ'קל וחומר', באופן של חידוש, וכפי שיתבאר מיד בביאור הפסוק שבפרשתנו.
הרש"פ מבאר שכוונת משה רבנו בדבריו לישראל הייתה לא רק לרמוז להם שבגלל ה'קל וחומר' ברור שאף לאחר מותו הם יהיו ממרים, אלא שאפילו לאחר מותו היה ראוי להם לא להיות ממרים. דהיינו, באמת הפסוק בא לומר חידוש, 'אף': הרי כשהייתי עמכם הייתם ממרים, וזאת אפילו שלאחר מותי – [לא ממשיך הפסוק את כוונתו, אך היא ברורה מאליו – ] היה ראוי גם כן שלא תהיו ממרים. ממילא, הקל וחומר 'נולד' ממשפט זה, שכן מאחר ואתם כן הייתם ממרים, אפילו בחיי – ק"ו שתהיו כך גם אחרי מותי.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
