בסוף שירת 'האזינו', מתוארת נקמת ד' שתהיה באויבי עם ישראל, על כל מה שהרעו לו ופגעו בו.

כך נאמר בשלושת הפסוקים האחרונים בשירה: "אִם שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם: אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדָּם וְחַרְבִּי תֹּאכַל בָּשָׂר מִדַּם חָלָל וְשִׁבְיָה מֵרֹאשׁ פַּרְעוֹת אוֹיֵב: הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ:" (לב, מא-מג).

  לשון השירה מיוחדת, ויש מקום להתעכב ולהתבונן בכל פסוק ובכל מילה, מה בדיוק משמעותה, ופעמים רבות ישנן כמה משמעויות שונות שכלולות במילה אחת, ואפילו פסוקים שלמים בשירה יכולים להתפרש במשמעויות הפוכות (כפי שמבאר רש"י בפסוק האחרון של השירה). נתבונן הפעם במילה אחת בפסוק מא, המילה 'משפט' – שנוגעת מאד לעשרת ימי תשובה, שבהם מתגלה מלכות ד' השופט את הארץ, וכמו שבא לידי ביטוי בעשרת ימי תשובה בכך שאנו משנים את סיום ברכת 'המשפט' בתפילת שמונה עשרה, מ'מלך אוהב צדקה ומשפט' ל'המלך המשפט'.

  המילה 'משפט' מתפרשת במקומות שונים במשמעויות שונות, שאף שהן קשורות זו לזו – יש חילוק גדול ביניהן, וחשוב לשים לב בכל מקום מה פירושה המדויק של המילה 'משפט' בפסוק.

  החושן של הכהן הגדול נקרא "חֹשֶׁן מִשְׁפָּט" (שמות כח, טו), ורש"י (שם) מבאר שלוש משמעויות שיש למילה 'משפט': 'דברי טענות הבעלי דינים, וגמר הדין, ועונש הדין...'. תהליך המשפט 'השלם' כולל בדרך כלל שלושה שלבים: א. טענות בעלי הדין שהריב ביניהם; ב. הכרעת השופט כיצד ראוי לנהוג במקרה זה; ג. ביצוע פסק הדין למעשה.

  נראה שהחלוקה היסודית היא בין שני שלבים: שלב 'העלאת הספק', שבו בעלי הדין מביעים כל אחד את עמדתו, ושלב 'הכרעת הספק', שבו הדיין פוסק את הדין הראוי, ואומר מהו העונש הראוי. שלב זה מתפצל פעמים רבות בין עצם פסק הדין לבין ביצועו, והדבר אף מסור לרשויות שונות – הרשות השופטת והרשות המבצעת. שופטים ושוטרים. אך גם פסק דין 'פטור' הוא פסק דין, ש'מתבצע' מיד עם פסיקתו.

  רש"י שם מבאר שהחושן נקרא 'חשן משפט' במשמעות של 'בירור דברים, שמפרש ומברר דבריו.' ונחלקים המפרשים שם האם כוונתו למשמעות הראשונה, של טענות בעלי הדין שהריב ביניהם, שכן במשפט הם מבררים כל אחד את טענותיו (מהר"ל); או שכוונתו למשמעות השניה, של 'גמר הדין', שבה מברר השופט את הדין האמיתי.

רש"י מבאר מה כוונת המילה 'משפט' בפסוק שהבאנו לעיל: "אִם שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם". וזו לשונו (בד"ה 'אשיב נקם'):

למדו רבותינו באגדה מתוך לשון המקרא שאמר "ותאחז במשפט ידי", לא כמדת בשר ודם מדת הקדוש ברוך הוא: מדת בשר ודם, זורק חץ ואינו יכול להשיבו, והקב"ה זורק חציו ויש בידו להשיבם, כאלו אוחזן בידו, שהרי ברק הוא חצו, ונאמר כאן ברק חרבי ותאחז במשפט ידי, והמשפט הזה לשון פורענות הוא. בלע"ז יושטיצי"א [עונש]:

בפירוש זה, כוונת רש"י ברורה: המילה משפט היא במשמעות השלישית שראינו בדברי רש"י בפרשת תצוה, דהיינו 'עונש הדין', ולפי פירוש זה למדו חז"ל שמתוארת כאן הנהגה מיוחדת של ד', שבניגוד לבשר ודם שיורה חץ, שלאחר שהחץ יצא לדרכו כבר לא ניתן להשיבו – עונש שד' מעניש הוא לעולם לא 'אל חזור', אלא מדויק לפי המדה הנצרכת בכל רגע נתון, וד' יכול 'להשיבו לאחור', דהיינו לעצור את פגיעתו אף לאחר שהחל לצאת לפועל, אם יהיה צורך בכך.

  אך בד"ה הקודם, 'ותאחז במשפט ידי', אומר רש"י שני פירושים, שיש לעיין בהם יותר:

'ותאחז במשפט ידי' - להניח מדת רחמים באויבי שהרעו לכם, "אֲשֶׁר אֲנִי קָצַפְתִּי מְּעָט וְהֵמָּה עָזְרוּ לְרָעָה" (זכריה א, טו).

דבר אחר, ותאחז ידי את מדת המשפט להחזיק בה ולנקום נקם.

המהר"ל אומר שהמילים 'דבר אחר' הן טעות סופר, שכן יש כאן פירוש אחד, שד' אומר שהוא יאחוז במדת המשפט (ולא במידת הרחמים), וממילא יביא הדבר לנקמה באויביו, כיוון שהם הרשיעו ופגעו בישראל יותר מהראוי.

נראה שמשמעות ה'משפט' לפי ביאור זה, הוא במשמעות השניה לעיל, משמעות 'גמר הדין', שעניינה הכרעת הדיין את הדין הראוי לפי כללי המשפט.

  בעל ה'צידה לדרך', מביא (בפירושו על רש"י) הסבר של רבו מהר"ם יפה, שמבאר שבתחילת דבריו מפרש רש"י פירוש אחר, ולכן אין צורך למחוק את המילים 'דבר אחר'. לדבריו, רש"י מבאר בפירוש זה את המילה 'משפט' במובן הראשון שהביא בפרשת תצוה, דהיינו טענות בעלי הדין! כוונת הפסוק לפי זה, שד' אומר שגם אם הוא יבוא במידת הרחמים, לטעון טענות לִזכוּת הגויים שהרעו לנו, שאולי נהגו כדין – עדיין התוצאה תהיה נקמה בהם, כיוון שהם הרעו לנו יותר ממה שהיו צריכים.

  מחלוקתם נעוצה בשתי אפשרויות לפרש את המילה 'להניח' (שכתב רש"י בתחילת פירושו), כפי שמהר"ם עצמו הבהיר:

הם פירשו מלת 'להניח' בפת"ח תחת הה"א, שההוא לשון הנחה ועזבון, שמניחו והולך לו, כמו "וַיַּנִּחֻהוּ מִחוּץ לָעִיר" (בראשית יט, טז). ואני אומר, שהוא להניח בקמ"ץ תחת הה"א, שהוא לשון מנוחה ונחת, כמו להניח תפילין, ו"לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" (יחזקאל מד, ל).

פסוק זה, הוא המקור לתחילת פיוט 'וכל מאמינים', שאנו אומרים בימים נוראים, שבו אנו מזכירים שד' 'אוחז ביד מדת משפט'.

המשמעות הפשוטה של ביטוי זה בתפילה, היא שאנו מזכירים שד' דן בימים אלו את עולמו, כפי שפירש הראב"ן 'שתופס בידו מדת הדין ודן את עולמו'. וכעין זה פירשו ראשונים נוספים.

אך יש מפרשים ביטוי זה לפי הפירוש שהביא רש"י ממדרש אגדה, שיש כאן הנהגה מיוחדת של ד' בדין, 'שאינו מותח המשפט לגמרי, רק אוחזו בידו ומשיבו לאחור; אם יצאה גזירה על האדם והוא שב בתשובה, הקב"ה משיב הגזירה, שחבל המשפט אחוז בידו' (מטה לוי). פירוש זה מתאים במיוחד למשפט שקודם לו, שאותו הוא בא להמשיך (ולכן אומר המהרי"ל שיש לאומרם יחד בנשימה אחת), כפי שבאר ה'אמרי בינה':

'וכבר אמרנו לפרש "באין מליץ יושר מול מגיד פשע, תגיד ליעקב דבר חק ומשפט וצדקנו במשפט המלך המשפט האוחז ביד מדת המשפט", דלפעמים בפועל הוציא קב"ה קול לפסוק רעה כדי שישובו ישראל... ה' האוחז ביד מדת משפט, אם עושין ישראל תשובה יוכל להפוך לטובה'.

ניתן להציע פירוש נוסף, שמתאים מאד גם הוא עם המשפט שקדם לו, לפי הסברו של מהר"ם יפה בדברי רש"י: בקשתנו מד' היא ש'באין מליץ יושר מול מגיד פשע', כשאין מי שילמד זכות בעדנו – תצדיק אותנו אתה, ד', שתטען את הטענות בשבילנו, ללמד עלינו צדדי זכות שונים, גם כאלו שאנחנו לא יודעים לטעון אותם.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.