בתחילת פרשת ואתחנן משה רבנו מספר על התפילה שהתפלל לד' להכנס לארץ ישראל, ועל תשובת ד' לבקשתו זו. בתיאור תשובת ד', משה רבנו אומר לבני ישראל מה אמר לו ד', אך מוסיף ומקדים לדברי ד' כמה מילים, שיש הרבה מקום להעמיק ולהתבונן במשמעותן בכלל ובמקום זה בפרט: "וַיִּתְעַבֵּר ה' בִּי לְמַעַנְכֶם וְלֹא שָׁמַע אֵלָי, וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה" (דברים ג, כו).
המילה 'ויתעבר', מתפרשת באופן פשוט במשמעות של כעס, כדברי רש"י וכפי שתרגם אונקלוס, מלשון 'עֶבְרָה' (תהלים עח, מט). וכך פירש במדרש ר' אליעזר: 'נתמלא עלי עברה'.
אך הבנה זו מעוררת כמה שאלות:
- לכאורה אין בדברי משה רבנו איזשהו חטא, רק תפילה ובקשה להכנס לארץ, ואף אם ד' לא ממלא את בקשתו – מדוע זה גורר כעס, כביכול, על משה רבנו?
- התורה מתארת פעמים רבות תגובה של 'כעס', ביחס לבני אדם, וגם ביחס לד', כביכול כמובן [ואין כאן המקום להרחיב בסוגיית ההרחקה מהגשמה שצריך להשלים בעניין זה. עסקו בכך רבים במקומות שונים]. הלשון השכיחה בתנ"ך לתיאור כעס, היא 'חרון אף', שנזכרת גם בפרשתנו (ז, ד), וכל אחד מכיר אותה מפרשת 'והיה אם שמוע' שנקרא בפרשת עקב, שם נאמר "וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם" (דברים יא, יז). מדוע כאן משתמש משה רבנו במילה זו, שכמדומני לא נזכרת עוד בכל התורה!
- ישנה 'שאלה דקדוקית עיונית' שעולה מאליה כאשר מתבוננים במילה 'ויתעבר'. שורש המילה הוא ע'ב'ר', כמובן. לשורש זה יש משמעויות אחרות, שמבלי להכנס לחילוקים הדקים שביניהן, כולן קשורות לפעולת ההעברה, וצריך ביאור מה הקשר בין משמעות זו למשמעות העֶבְרָה.
שאלה זו מתחזקת בפרשתנו, כאשר בפסוק הקודם לפסוקנו, משתמש משה רבנו פעמיים בשורש זה בבקשתו: "אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן". [ניתן היה להתחמק על ידי כן מתשובה מעמיקה, באמירה שמשה רבנו משתמש בלשון 'ויתעבר' כאן, משום ש'לשון נופל על לשון'. אך כבר למדנו בעבר (פרשת חקת בשנה שעברה) שכלל זה מלמד על קשר עמוק במשמעויות המילים, ואם כן הוא רק מחזק את הנחתנו.]
נעיין בקצרה בשני מקומות נוספים במשלי, שנאמר בהן פועל זה:
- "חָכָם יָרֵא וְסָר מֵרָע וּכְסִיל מִתְעַבֵּר וּבוֹטֵחַ" (יד, טז). כפי שמבאר המלבי"ם שם, מהניגוד שעושה הפסוק בין החכם לכסיל, נראה ה'מתעבר' הוא ההיפוך של ה'סר מרע', והיינו שהוא 'עובר את הגבול' בכך שעושה מעשים שאסור לעשות. ונראה פשוט שזו הסיבה שקוראים לעשיית מעשה אסור 'עבירה'. [לפי דרך זו כלל לא מדובר כאן על כעס. ויש מפרשים שפירשו גם כאן במשמעות של כעס.]
- "מַחֲזִיק בְּאָזְנֵי כָלֶב עֹבֵר מִתְעַבֵּר עַל רִיב לֹּא לוֹ" (כו, יז). מפרשי הפסוק נחלקים האם המילה 'עובר' נסובה על 'כלב', או שהיא תחילת פעולת ההתעברות, 'עובר מתעבר'. בכל אופן, מפורש בפסוק שההתעברות מתייחסת למי שכועס בעניין שלא נוגע לו מלכתחילה, 'ריב לא לו', וע"פ דברי המלבי"ם לעיל, נראה שבכך הוא עובר את הגבול הראוי, שהוא לעסוק רק במה שנוגע לו. [כאן ה'מתעבר' הוא כן במשמעות של כעס, אך מתבאר קצת הקשר שבינו לבין משמעותו הרגילה של השורש ע'ב'ר'.]
'הכתב והקבלה' מבאר בפרשתנו באופן דומה לדברי המלבי"ם במשלי, שכמו שפעולת ההעברה משמעותה 'העתק העצם ממקום למקום במובן טבעי', כך ישנה העברה רוחנית, שעניינה הסרת ההשגחה מדבר מסוים שראוי להשגיח עליו [בין אם זה 'עובר על פשע', ובין אם זה 'לא עברתי ממצותיך']. כאשר פועל זה מופיע בבניין התפעל, מסביר הכוה"ק, משמעותו היא התחזקות בהסרה זו. על פי זה מבאר הכתב והקבלה, שכוונת משה רבנו לומר שאף שהיה מקום למלא את בקשתו להכנס לארץ, ד' 'התעבר בי', דהיינו התחזק באי-השגחתו על בקשתי להכנס לארץ.[1]
יש להעיר, שכפי שהבאנו בהערה, ביאורו של הכוה"ק הוא באופן פשוט לא לפי דרכם של המפרשים שביארו ש'ויתעבר' הוא מלשון עברה, והוא מסתמך על דעת ר' יהושע במדרש שמבאר באופן אחר. אך יש לומר שגם לפי המפרשים שמשמעות "ויתעבר" היא מלשון כעס, נראה שהמשמעות של 'עברה' שייכת יותר לתוצאת הכעס, ולא למניעים שלו. וכך מבאר המלבי"ם בפרשתנו, שעברה עניינה התפשטות הקצף, העונש שמגיע בעקבות החטא, לא רק על החוטא אלא גם על סביבתו.
לא נאריך כעת גם בהתבוננות במשמעות המילה 'למענכם' בפסוקנו, אך נציין שלפי ביאור אור החיים הקדוש בפרשת דברים (א, לז), מוארים דברי משה רבנו במילים אלו באור חדש. אוה"ח מבאר שאם משה רבנו היה נכנס לארץ, היה בונה בית המקדש, ולא היה ניתן להחריבו, וחורבן הבית היה כפרה לישראל, כמו שאמרו חז"ל שעל ידי ששפך ד' חמתו על עצים ואבנים ניצלו ישראל מכליה. על פי זה יש לבאר את פסוקנו (באופן דומה לביאור אוהחה"ק את הפסוק בפרשת דברים), שאומר משה רבנו לבני ישראל, שאף שהיה ראוי לקבל את בקשתו להכנס לארץ – "ויתעבר ד' בי למענכם", רק למענכם, כדי שח"ו לא תכלו בעתיד בעוונכם, התחזק ד' כביכול באי השגחתו לבקשתי להכנס לארץ.
[וכעין כל זה כתב גם המלבי"ם בפרשתנו, מוזמנים לעיין שם.]
[1] ואכן, במדרש מובאת דעת ר' יהושע, שמבאר מילה זו באופן אחר מר' אליעזר: 'כאשה זו שאין יכולה לשוח מפני עוברה'. ומבאר הכוה"ק, שהכוונה שהיא מתעלמת ממה שהיא רואה על הרצפה, כיוון שקשה לה להתכופף להרימו.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
