אחד הפסוקים הראשונים בפרשת 'וזאת הברכה', הוא הפסוק "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב" (דברים לג, ד).
הפירוש הפשוט של המילה "מורשה", הוא 'ירושה', כפי שמתרגם אונקלוס - 'ירותא', וכפי שמבארים מפרשים נוספים. לפי זה כוונת הפסוק לומר, שמשה רבנו, אשר קיבל את התורה, נתנה לעם ישראל - הנקרא בפסוק 'קהלת יעקב' - בירושה, כמו אב שמוריש נכסים לבניו.
פירוש זה מעורר שאלה על דברי רבי יוסי במסכת אבות (ב, יב), שאומר: 'התקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך'. ירושה עוברת מהמוריש ליורש, בלי צורך במעשה קניין של היורש, ורבי יוסי בא לומר שהתורה איננה כזו. לכאורה, דבריו סותרים את דברי הפסוק, שלפיהם התורה היא מורשה, דהיינו שהיא כן עוברת 'בירושה'!
יש שענו על שאלה זו, שמדובר בכל מקום בבחינה אחרת של העברת התורה. לדוגמה, ה'תפארת ישראל' מבאר שהפסוק מדבר על 'כלל ישראל', כמו שמפורש במילים "קהלת יעקב", שכן ביחס לכלל ישראל, אפשר לומר באמת שהתורה כבר ניתנה להם ושייכת להם כירושה, שבה אדם יורש אפילו בעל כרחו ובלי מעשה קניין שלו לקנותה, שהרי ישנה הבטחה אלוקית, שהתורה לא תשתכח מעם ישראל, "כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ" (דברים לא, כא). לעומת זאת, רבי יוסי מדבר על הפרט, שלא עליו דיברה התורה בפסוק זה, ולכן הוא צריך להתקין עצמו ללמוד תורה. לפי זה, בפסוק מובעת אפוא ודאות שעם ישראל לדורותיו ימשיך להחזיק בתורתו, משא"כ אדם פרטי.
אך מפרשים אחרים אומרים, שיש הבדל בין 'מורשה' ל'ירושה', ובו נעוצה התשובה לסתירה שיש לכאורה בין דברי רבי יוסי, לבין האמור בפסוק.
ההבדל בין 'ירושה' ל'מורשה' מבואר כבר בגמרא, במסכת בבא בתרא (קיט ע"ב), שם נידונה המילה "מורשה" שנאמרה ביחס לארץ ישראל: "וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ד'" (שמות ו, ח). בדברי הגמ' שם מתבאר, שאילו נכתבה בתורה המילה 'ירושה', המשמעות הייתה שעם ישראל יורש את הארץ מאבותיו, ואילו הלשון 'מורשה' מלמדת שהם 'מורישין ואינן יורשין'. הבדל זה נובע מההבדל בין משמעויות הפעלים 'יורש' ו'מוריש':
הפועל 'יורש', שהוא פועל עומד בבניין 'פעל' (קל), המורה על פעולת העברת בעלות מצד המקבל - כלומר: היורש מקבל לרשותו את הירושה. לעומת זאת, הפועל 'מוריש' הוא פועל יוצא בבניין 'הפעיל', המורה על נתינה, על מסירה, כלומר: המוריש מעביר את הירושה אל מקבליה.
בעל הטורים ו'הכתב והקבלה' מסבירים על פי זה, שלא רק שהפסוק אינו קשה על פי דברי רבי יוסי, אלא אדרבה, פירושו של רבי יוסי מדוקדק בו! לו היה כתוב בפסוק 'ירושה קהלת יעקב', הייתה המשמעות שהם יורשים את התורה. אך משכתוב בו 'מורשה', משמעותו היא שהתורה אינה ירושה חד-פעמית לעם ישראל שקיבל אותה אלא היא מורשה - ירושה שהם מעבירים הלאה לבניהם. 'הכתב והקבלה' מסביר לפי זה, שהפסוק בא לומר שהתורה היא נצחית, שיעבירו אותה כמו ירושה לזרעם, עד סוף כל הדורות. משמעות זו קשורה לפעולת ההורשה, לעומת פעולת הירושה, כיוון שלעומת פעולת הירושה שמקשרת בין האדם היורש למקור ירושתו - פעולת ההורשה לאחרים, מקשרת בין האדם המוריש לבין מקבל הירושה, ומכאן שמדובר בירושה העוברת מדור לדור, המשך נצחי בכל הדורות.
באמת דקדוק זה מבואר כבר במדרש (מדרש תנאים ומדרש הגדול על הפסוק):
"מורשה - ולא ירושה. שלא יאמר בן עם הארץ הואיל ואין אבי תלמיד חכם, מה אני מועיל אם אלמד תורה, אלא "יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו" (במדבר כד, ז), מן הדלים שבו."
במבט ראשון, נראה שהמדרש מבאר במפורש רק את מה שלא כתוב בפסוק, 'ירושה', ומבאר מדוע לא נאמר בפסוק. אך ייתכן שבהבאת דרשת הפסוק "יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו"- 'מן הדלים שבו' – מבאר המדרש גם את משמעותה החיובית של המילה 'מורשה', דהיינו שכל אחד יכול להצטרף ולהיות מ'מורישי התורה', על ידי שקודם כל יִלְמַד תורה בעצמו, ומתוך כך יְלַמֵד תורה גם לאחרים.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
