הקדמה
בתחילת פרק לד נאמר:
א. ויעל משה מערבֹת מואב אל הר נבו, ראש הפסגה אשר על פני ירֵחו, ויראהו ד' את כל הארץ, את הגלעד עד דן.
ב. ואת כל נפתלי, ואת ארץ אפרים ומנשה, ואת כל ארץ יהודה, עד הים האחרון.
ג. ואת הנגב, ואת הככר בקעת ירֵחו עיר התמרים, עד צער.
ד. ויאמר ד' אליו: זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר: לזרעך אתננה, הראיתיך בעיניך, ושמה לא תעבֹר.
יש לשאול שתי שאלות כלליות על פסוקים אלו: לשם מה הראה ד' את הארץ למשה?
אחרי שנאמר: "ויראהו ד' את כל הארץ", מדוע פירטה התורה מספר מקומות?
א. מדוע הראה ד' למשה את כל הארץ?
נאמרו על כך מספר תשובות:
- רש"י (בפסוק ד') כתב: "לאמר לזרעך אתננה הראיתיך - כדי שתלך ותאמר לאברהם ליצחק וליעקב: שבועה שנשבע לכם הקדוש ברוך הוא - קיימה, וזהו 'לאמר', לכך הראיתיה לך, אבל גזרה היא מלפני ש'שמה לא תעבור', שאלולי כך הייתי מקיימך עד שתראה אותם נטועים וקבועים בה ותלך ותגיד להם".
- הרמב"ן כתב: "וטעם המראה הזאת אשר הראהו, בעבור שהיתה הארץ מלאה כל טוב, צבי לכל הארצות, ומאשר היה גלוי לפניו רוב האהבה שהיה משה רבינו אוהב את ישראל, שמחו ברבות הטובה בראות עיניו".
- האלשיך הקדוש כתב: "אמנם הנה רצה הקדוש ברוך הוא להפיס דעת משה, בענין הארץ הקדושה אשר נמנע מלבא שמה, ולזכות את ישראל שתהיה נוחה להכבש לפניהם".
- ה"משך חכמה" כתב: "מה שהראה השי"ת למשה הארץ, היה לפי שאמר: 'וכל מנאצי לא יראוה' (במדבר יד, כג), רצה שלא יאמרו הבריות שמשה בכלל מנאציו חלילה, לכן הראהו הארץ".
ב. מדוע פירטה התורה מספר מקומות?
1. הסברי רש"י
רש"י כתב שהמקומות הללו רומזים למאורעות שקרו בהם, ולאנשים החשובים שיצאו משבטים אלו.
א. "את כל הארץ - הראהו את כל ארץ ישראל בשלותה, והמציקין העתידים להיות מציקין לה.
עד דן - הראהו בני דן עובדים עבודה זרה, שנאמר: 'ויקימו להם בני דן את הפסל' (שופטים יח, ל), והראהו שמשון שעתיד לצאת ממנו למושיע.
ב. ואת כל נפתלי - הראהו ארצו בשלותה וחורבנה, והראהו דבורה וברק מקדש נפתלי, נלחמים עם סיסרא וחיילותיו.
ואת ארץ אפרים ומנשה - הראהו ארצם בשלותה ובחורבנה, והראהו יהושע נלחם עם מלכי כנען, שבא מאפרים, וגדעון, שבא ממנשה, נלחם עם מדין ועמלק.
ואת כל ארץ יהודה - בשלותה ובחורבנה, והראהו מלכות בית דוד ונצחונם.
עד הים האחרון - ארץ המערב בשלותה ובחורבנה.
דבר אחר: אל תקרי: 'הים האחרון', אלא: 'היום האחרון', הראהו הקדוש ברוך הוא כל המאורעות שעתידין לארע לישראל עד שיחיו המתים.
ג. ואת הנגב - ארץ הדרום.
דבר אחר: מערת המכפלה, שנאמר: 'ויעלו בנגב ויבא עד חברון' (במדבר יג, כב).
ואת הככר - הראהו שלמה יוצק כלי בית המקדש, שנאמר: 'בככר הירדן יצקם המלך, במעבה האדמה' (מל"א ז, מו)".
2. הסבר ה"משך חכמה"
כתב ה"משך חכמה": "מפעלות משה היה לעין כל, בפרהסיא, לעיני רבבות אלפי ישראל: העננים, וקריעת ים סוף, ומן, ומים מצור. ולכן אמר (להלן פסוק יד) "ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל", כי לא היה בזה כשאר הנביאים אשר מופתיהם מעט אשר היו בפרהסיא. לא כן משה אשר על ידו ניתנה התורה, היה בגלוי מאוד, למען לא יוכל אדם להכחישם בעתיד, ולא יתלה זה דור אחרון כי יבוא בדמיון כוזב או במפעל אחר טבעיי. כי כל חולק על המפורסמות אינו רק בודד מחברת אדם, כי מי הביאהו לידיעת כתב ולשון ולכל הידיעות אם לא המפורסמות?! [עיין בפרק במה מדליקין (שבת לא, א) גבי גר שבא לפני הלל, אפיך ליה וכו']. ולכן צריך ביאור מה היה המופת כי ד' הראה אל משה כל הארץ.
אולם נתבונן מדוע כתבה התורה: 'דן ונפתלי וארץ יהודה', יותר היה לכתוב כי הראה לו 'הארץ לגבולותיה'!
אך יתכן, כי הארץ נתחלקה בגורל בשילה לפני כל ישראל (יהושע יח, א), והיה כתוב ממשה ספר כולל כל הארץ לגבולותיה, כפי מה שהראהו השם: זה המחוז ארץ יהודה, וזה ארץ נפתלי, וזה ארץ אפרים ומנשה, וזה דן, וזה מדתו כך וזה כך, כך הראה אותו הש"י. ולאחרי זה, כשהפילו השבטים הגורלות, ונפל בגורל כאשר היה כתוב בספר משה, כפי מה שהראהו הש"י, ראו הכל כי ד' הראה למשה איך שיתחלק הארץ בגורל לכל שבט ושבט.
ועל פי זה יתכן לפרש הכתוב ביהושע (כד, כו): 'ויכתוב יהושע את הדברים האלה בספר תורת אלקים', כי רק אחרי שהפיל יהושע הגורל ראו הכל אמיתת הפסוקים האלה איך שהראהו הש"י הכל למשה. והוא לא היה בגזירת דור המדבר, ומת בעבור טעמים עמוקים וכמוסים בסוד אלוק. ועיין מכות יא, א".
סיום
רש"י הראשון בתורה לימד אותנו שהתורה פותחת בחשיבותה ובשייכותה של ארץ ישראל לעם ישראל. כאן, בפרק האחרון,של התורה, היא מלמדת אותנו שד' הראה למשה את הארץ שהוא כל כך אהב, ולא זכה להיכנס אליה.
אשרינו שאנו זוכים לחיות בארץ ישראל, ויהי רצון שנזכה בקרוב לגאולה השלמה ולבנין בית המקדש.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
