בחמישה מקומות בתורה צויינו גבולות הארץ: באחד מהם צויינה רק נקודת גבול אחת, באחד צויינו שתי נקודות גבול, בשנים צויינו ארבע נקודות גבול, ובאחד צויינו למעלה מעשרים נקודות גבול.
1. הגבולות בברית בין הבתרים
בברית בין הבתרים (בראשית טו, יח-כא) נאמר: "ביום ההוא כרת ד' את אברם ברית לאמר: לזרעך נתתי את הארץ הזאת, מנהר מצרים עד הנהר הגדֹל נהר פרת". נזכרו פה שתי נקודות גבול: נהר מצרים ונהר פרת.
2. הגבולות בסוף פרשת משפטים
בסוף פרשת משפטים (שמות כג, לא) נאמר: "ושתי את גְבֻלְךָ מים סוּף ועד ים פלשתים, וממדבר עד הנהר, כי אתן בידכם את יֹשְבֵי הארץ, וגֵרַשְתָמוֹ מפניך".
נזכרו פה ארבע נקודות גבול: ים סוף, ים פלשתים, מדבר, והנהר, שהוא נהר פרת. נהר פרת הופיע גם בברית בין הבתרים, אבל נהר מצרים שנזכר שם אינו מופיע כאן.
3. הגבולות בתחילת ספר דברים
בתחילת ספר דברים (א, ז) נאמר: "פנו וסעו לכם, וּבֹאוּ הר האמֹרי ואל כל שכניו, בערבה, בהר, בשפלה ובנגב ובחוף הים, ארץ הכנעני והלבנון, עד הנהר הגדֹל נהר פרת".
נזכרו פה אזורים רבים: הערבה, ההר, השפלה, הנגב, חוף הים, ארץ הכנעני והלבנון, אבל רק על נקודה אחת נאמר לשון "עד": נהר פרת. נקודת גבול זו נזכרת גם בשני המקומות הקודמים שבהם נזכרו הגבולות.
4. הגבולות בסוף פרשת עקב
בסוף פרשת עקב (יא, כד) נאמר: "כל המקום אשר תדרֹך כף רגלכם בו לכם יהיה, מן המדבר והלבנון, מן הנהר נהר פרת, ועד הים האחרון, יהיה גְבֻלְכֶם".
נזכרו פה ארבע נקודות גבול: המדבר, הלבנון, נהר פרת, הים האחרון.
מתוך ארבע הנקודות שנזכרו כאן, שלש נזכרו גם בפרשת משפטים: המדבר, נהר פרת, הים האחרון, שהוא ים פלשתים. כאן נוסף הלבנון, אבל לא נזכר ים סוף.
סיכום ביניים
יש לציין שבכל ארבעת המקומות הללו שבהם נזכרו הגבולות בתורה, נזכר נהר פרת.
5. הגבולות בפרשת מסעי
בפרשת מסעי (פרק ל"ד) נאמרו הגבולות המפורטים ביותר, כאשר הגבול הדרומי מזרחי הוא קצה ים המלח (ג), הגבול הדרומי מערבי הוא נחל מצרים והים (ה), הגבול המערבי הוא הים הגדול (ו), הגבול הצפוני מערבי הוא הֹר ההר (ז), והגבול הצפוני מזרחי הוא חצר עינן (ט).
לא נאמרה כאן אף לא נקודת גבול שנאמרה בשאר המקומות, מלבד הים הגדול.
ב. מדוע יש שינוי מהותי בין רוב הגבולות לבין הגבולות בפרשת מסעי?
למדנו שבארבעת המקומות הראשונים שנזכרו הגבולות מופיע נהר פרת, ואילו בפרשת מסעי (ובפרשת נח) לא נזכר נהר פרת. מה הסיבה?
1. הסבר המלבי"ם
כתב המלבי"ם בפרשת מסעי (במדבר לד, ב-יב): "זאת הארץ אשר תפול לכם בנחלה - הנה מצאנו גבולים אחרים, רחבים יותר מהגבולים שחשב פה. שבסוף פרשת עקב אמר: 'כל מקום אשר תדרֹך כף רגלכם בו לכם יהיה, מן המדבר והלבנון, מן הנהר נהר פרת ועד הים האחרון יהיה גבולכם' (יא, כד). וכן בתחילת ספר יהושע. הרי גבול צפון מגיע עד נהר פרת, רחוק הרבה מגבול צפון הנסמך פה עד הר ההר! ובסדר משפטים (כג, לא): 'ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים, וממדבר ועד הנהר'.
ומוכרח שהגבולים הנאמרים פה הוגבלו רק לעת עתה, שהיה מספרם [של בני ישראל] מעט, ולא יכלו לנחול יותר, וזהו שנאמר: 'אשר תפול לכם בנחלה', רצונו לומר עתה. ובפרשת עקב ומשפטים דבר על עת שיתרבו יותר, ויצטרכו להרחיב את גבולם, כמו שנאמר בפרשת משפטים (שם, ל): 'עד אשר תפרה ונחלת את הארץ. ושתי את גבולך מים סוף' וכו', רצונו לומר: בעתיד, בעת שתפרה".
המשיך המלבי"ם וכתב: "ובכל פרשה הזאת דייק וכפל מלת 'לכם': 'והיה לכם פאת נגב', 'ונסב לכם הגבול', וכן בכל מאמר, עד שסיים: 'זאת תהיה לכם הארץ', לרמז שהוא רק לפי שעה, כי יתרחב הגבול בכל פעם, כמו שהיה בימי דוד ושלמה ובימי הורדוס, שאז התפשטה מלכותם עד נהר פרת, וכל שכן לעתיד לבא".
המלבי"ם כתב בפירוש שמדובר על שני סוגי גבולות: האחד מה שנצטוו לכבוש בשעת כניסתם לארץ, והשני מה שיוכלו להרחיב ויהיה גם לעתיד לבוא. נראה שדברים אלו הם שני ההסברים שכתב ה"כפתור ופרח".
2. ראיה להסבר זה מפרשת שופטים
מה שכתב המלבי"ם נאמר בתורה בפירוש בפרשת שופטים, במצות הפרשת ערי המקלט (דברים יט, א-ט): "כי יכרית ד' אלקיך את הגוים אשר ד' אלקיך נֹתן לך את ארצם, וירִשתם וישבת בעריהם ובבתיהם. שלש ערים תבדיל לך, בתוך ארצך אשר ד' אלקיך נֹתן לך לרשתה.
ואם ירחיב ד' אלקיך את גבֻלך כאשר נשבע לאבֹתיך, ונתן לך את כל הארץ אשר דבר לתת לאבֹתיך. כי תשמר את כל המצוה הזאת לעשֹתה, אשר אנכי מצוך היום, לאהבה את ד' אלקיך וללכת בדרכיו כל הימים, ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה".
מפורש כאן בתורה שיש שני סוגי גבולות: הגבולות שצריך לכבוש כעת, הם הגבולות שנאמרו בפרשת מסעי, וגבולות ההבטחה שנאמרה לאבות.
כן כתב רש"י שם (ח-ט): "ואם ירחיב וגו' כאשר נשבע - לתת לך ארץ קיני וקנזי וקדמוני (בראשית טו, יט). ויספת לך עוד שלש - הרי תשע: שלש שבעבר הירדן, ושלש שבארץ כנען, ושלש לעתיד לבא". רש"י הזכיר את העמים שנאמרו לאברהם אבינו בברית בין הבתרים, וכן פירש גם הרשב"ם שם: "ואם ירחיב - לתת לך כל העשרת עממים שניתנו לאברהם בין הבתרים". וכן כתבו הרמב"ן והמלבי"ם באריכות.
יש לציין שרש"י רמז לשני סוגי הגבולות כבר בפירושו לגבולות שנאמרו בברית בין הבתרים (בראשית טו, יט): "את הקיני - עשר אומות יש כאן, ולא נתן להם [בעלייתם ממצרים] אלא שבעה גויים [- עמי כנען]. והשלושה, אדום ומואב ועמון, והם קיני קניזי קדמוני, עתידים להיות ירושה לעתיד, שנאמר: 'אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם' (ישעיה יא, יד)".
סיום
נושא זה מרובה בפרטים, אבל הוא עוסק בבירור גבולות ארצנו הקדושה ומכאן חביבותו. נוסף על כך ניתן ללמוד ממנו לימוד אמוני כללי וחשוב:
כך כתב הרמב"ם בהלכות מלכים (פרק יא הלכות א-ב): "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש, ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, מקריבין קרבנות, ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה.
וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו, שהרי התורה העידה עליו, שנאמר: 'ושב ד' אלקיך את שבותך ורחמך'...
אף בערי מקלט הוא אומר: 'אם ירחיב ד' אלקיך את גבולך ויספת לך עוד שלש ערים' וגו' ומעולם לא היה דבר זה, ולא צוה הקדוש ברוך הוא לתוהו".
כעין זה כתב הריטב"א בחידושיו למסכת בבא בתרא (נו ע"א): "קיני קניזי וקדמוני שהם בברית אברהם בין הבתרים ולא כבשום עולי מצרים, כי אינם ממשפחת שבעה עממין, ולפי שידע הקדוש ברוך הוא שעתידין לגלות, לא קיים דבר זה לגמרי, והניחם לימות המשיח. וזו ראייה ברורה ותשובה למינים כי הקדוש ברוך הוא נשבע ולא יִנָחֵם, ועדיין לא קיים דבר זה".
כעין זה כתב גם "אור החיים" הקדוש בפרשת ברית בין הבתרים (בראשית טו, יח): "הנה יש לתמוה: איך טח מראות עיניהם של הממאנים להאמין בגדולתנו ומעלתנו העתידה לבא, כי מקרא מלא דבר הכתוב שכרת ד' ברית עם אברהם אבינו עליו השלום לתת לזרעו עשר אומות, ועד עתה לא מצינו שנתן ד' לישראל אלא שבע אומות, ונשארו שלש אומות, ואיך יאמרו העצמות היבשות אבדה תקות נחלתנו? ושבועת ד' מנגדתם"!
עולה שמפרשת הגבולות, שמרובה בפרטים, למדנו בסופו של דבר על האמונה בביאת המשיח!
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.