הקדמה
נאמר בפרשתנו, במצות הפרשת ערי המקלט (דברים פרק י"ט):
א. "כי יכרית ד' אלקיך את הגוים אשר ד' אלקיך נֹתֵן לך את ארצם, וִירִשתם וישבת בעריהם ובבתיהם.
ב. שלש ערים תבדיל לך, בתוך ארצך אשר ד' אלקיך נֹתֵן לך לרשתה.
ח. ואם ירחיב ד' אלקיך את גבֻלך כאשר נשבע לאבֹתיך, ונתן לך את כל הארץ אשר דִבֶּר לתת לאבֹתיך.
ט. כי תשמר את כל המצוה הזאת לעשֹתה, אשר אנכי מצוך היום, לאהבה את ד' אלקיך וללכת בדרכיו כל הימים, ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה".
א. הסבר רש"י
כתב רש"י שם (ח-ט): "ואם ירחיב וגו' כאשר נשבע - לתת לך ארץ קיני וקנזי וקדמוני (בראשית טו, יט). ויספת לך עוד שלש - הרי תשע: שלש שבעבר הירדן, ושלש שבארץ כנען, ושלש לעתיד לבא".
רש"י הזכיר את העמים שנאמרו לאברהם אבינו בברית בין הבתרים, וכן פירש גם הרשב"ם שם: "ואם ירחיב - לתת לך כל העשרת עממים שניתנו לאברהם בין הבתרים".
יש לציין שרש"י רמז לשני סוגי הגבולות כבר בפירושו לברית בין הבתרים (בראשית טו, יט): "את הקיני - עשר אומות יש כאן, ולא נתן להם [בעלייתם ממצרים] אלא שבעה גויים [- עמי כנען]. והשלושה, אדום ומואב ועמון, והם קיני קניזי קדמוני, עתידים להיות ירושה לעתיד, שנאמר: 'אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם' (ישעיה יא, יד)".
ב. הוספות הרמב"ן
כתב הרמב"ן (דברים יט, ח): "ואם ירחיב ד' אלקיך את גבלך - הפרשה הזו עתידה, וכבר הזכרתי מזה בפרשת 'ראה אנכי' (לעיל יב, כ). כי מתחילה אמר: 'כי יכרית ד' אלקיך את הגוים אשר ד' אלקיך נותן לך את ארצם' (א). וה'גוים אשר ד' אלקיך נותן לך את ארצם' ירמוז לכל השבעה אשר יזכיר בכל מקום. וכן יאמר עליהם: 'ונשל את הגוים האל מפניך' (לעיל ז, כב), ו'ברשעת הגוים האלה' (שם ט, ד), 'והוריש ד' את כל הגוים האלה מלפניכם' (שם יא, כג), 'רק מערי העמים האלה' (להלן כ, טז), וכן במקומות רבים.
וציוה כי לאחר ירושה וישיבה בארצם יבדיל שלש ערים, ובהם תשלום המצוה, כמו שאמר: 'שש ערי מקלט תהיינה לכם' (במדבר לה, יג). ואמר (שם פסוק יד): 'את שלש הערים תתנו מעבר לירדן, ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען'. ולא ציוה בתורה ביותר משש הערים האלה. וכן בכל מצוות שבתורה הנוהגות לאחר ירושה וישיבה מתחייבין בהן לאחר ירושת שבעה גויים אלו.
אבל במצוה הזאת לבדה הוסיף בכאן: 'ואם ירחיב ד' אלקיך את גבולך'. ולא אמר: 'כאשר דבר לך', כמו שאמר ב'כי ירחיב ד' אלקיך את גבולך' של בשר תאוה (לעיל יב, כ). כי ד' לא הבטיח אותם בשום מקום לתת להם, רק שבעת הגויים האלה, אבל הזכיר כאן האבות: 'ואם ירחיב ד' אלקיך את גבולך כאשר נשבע לאבותיך, ונתן לך את כל הארץ אשר דבר לתת לאבותיך', וזה ירמוז לכל עשרה עממין שנאמרו לאברהם.
והתנה בזה: 'כי תשמור את כל המצוה' וגו' - והנה דבר ברור הוא כי השבעה גויים עצמם לא יירשו אותם בעברם על התורה, כאשר אמר פעמים רבות: 'למען תחיו ובאתם וירשתם את הארץ' (לעיל ד, א), 'למען אשר תבא אל הארץ' (להלן כז, ג), 'כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת, והוריש ד' את כל הגוים האלה מלפניכם' (לעיל יא, כב-כג). וכאשר עבר עכן על החרם, והוא איש אחד, נאמר: 'ולא יוכלו בני ישראל לקום לפני אויביהם. ערף יפנו לפני אויביהם' (יהושע ז, יב). אם כן מה התנאי הזה אשר יתנה בשלשת העממין האלה לבדם: 'ואם ירחיב ד' אלקיך את גבולך כי תשמר את כל המצוה' וגו'?
והטעם בזה, כי היה הרצון לפניו יתברך שינחיל אותם בימי משה ויהושע השבעה אשר הבטיחם במצרים ובמדבר, כי היה גלוי לפניו שתגיע זכותם לכך, ומפני זה חייב אותם בכל המצוות בירושה של אלו, וחייב אותם בשש ערי מקלט, והבדילם יהושע. אבל על השלושה הנשארים התנה: 'כי תשמור את כל המצוה, לאהבה את ד' וללכת בדרכיו' וגו', והוא לומר שיקיימו כולם כל התורה כולה. ואין שום מצוה תלויה בכך, זולתי שלש הערים האלה.
ומה טעם לאמר 'כי תשמור ללכת בדרכיו כל הימים' תוסיף לך שלש הערים, כי מי יודע מה יהיה אחרי כן כל הימים. ואמר רבי אברהם: 'כל הימים - בלי הפסק ביניהם'. ואיננו נכון. אבל 'כי תשמר' - כאשר תגיע זכותך שתשמור כל המצוה, לאהבה את ד', אהבה שלימה קיימת לעולם, שיהיה גלוי לפניו שלא תחטא עוד לעולם, אז ירחיב את גבולך ויתן לך כל העמים. והוא לימים אשר אמר: 'ומל ד' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך' (להלן ל, ו). ו'לבב זרעך' יורה על כל הימים העתידים לבוא, וכענין שנאמר בקבלה: 'ונתתי להם לב אחד ודרך אחד ליראה אותי כל הימים, לטוב להם ולבניהם אחריהם, וכרתי להם ברית עולם אשר לא אשוב מאחריהם, להיטיבי אותם. ואת יראתי אתן בלבבם לבלתי סור מעלי' (ירמיה לב, לט-מ). ואז כאשר יכרות להם ברית עולם יבדילו שלש הערים האלה".
המלבי"ם (שם) הביא את דברי הרמב"ן, ואחר כך הסביר את דברי התנאים בספרי, וסיים: "ובפירוש יחזקאל בארתי שאז יתוסף אדום עמון ומואב בצד דרום, ובצד צפון יתרחב הגבול ויכנס צור וצדון ועוד שטח גדול, וכן יתרחב הגבול בצד מזרח, ובכל הרחבת הגבול יתוספו שלש ערים, הרי בשלושה גבולים תשע ערים".
ג. לימוד הרמב"ם מפרשתנו
כתב הרמב"ם בהלכות מלכים (פרק יא הלכות א-ב): "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש, ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, מקריבין קרבנות, ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה.
וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו, שהרי התורה העידה עליו, שנאמר: 'ושב ד' אלקיך את שבותך ורחמך'...
אף בערי מקלט הוא אומר: 'אם ירחיב ד' אלקיך את גבולך ויספת לך עוד שלש ערים' וגו' ומעולם לא היה דבר זה, ולא צוה הקדוש ברוך הוא לתוהו".
ד. הסבר הריטב"א על פרשת ברית בין הבתרים
כעין זה כתב הריטב"א בחידושיו למסכת בבא בתרא (נו ע"א): "קיני קניזי וקדמוני, שהם בברית אברהם בין הבתרים, ולא כבשום עולי מצרים, כי אינם ממשפחת שבעה עממין. ולפי שידע הקדוש ברוך הוא שעתידין לגלות, לא קיים דבר זה לגמרי, והניחם לימות המשיח. וזו ראייה ברורה ותשובה למינים כי הקדוש ברוך הוא נשבע ולא יִנָחֵם, ועדיין לא קיים דבר זה".
כלומר: לפי הריטב"א בכוונה לא נתן הקב"ה לעם ישראל בימי יהושע לכבוש גם את שלושת העמים הנוספים, כדי לחזק בקרבנו את האמונה בביאת המשיח!
ה. לימוד "אור החיים" הקדוש מפרשת ברית בין הבתרים
כעין זה כתב גם "אור החיים" הקדוש בפרשת ברית בין הבתרים (בראשית טו, יח): "הנה יש לתמוה: איך טח מראות עיניהם של הממאנים להאמין בגדולתנו ומעלתנו העתידה לבא, כי מקרא מלא דבר הכתוב שכרת ד' ברית עם אברהם אבינו עליו השלום לתת לזרעו עשר אומות, ועד עתה לא מצינו שנתן ד' לישראל אלא שבע אומות, ונשארו שלש אומות, ואיך יאמרו העצמות היבשות אבדה תקות נחלתנו? ושבועת ד' מנגדתם"!
עולה שמפרשת ערי המקלט, ומפרשת ברית בין הבתרים למדנו על האמונה בביאת המשיח.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
