הקדמה
כמה פעמים מופיעה לשון שמחה בחמשת חומשי התורה?
התשובה מפתיעה ביותר: בארבעת החומשים הראשונים מופיעה לשון שמחה רק פעם אחת בכל חומש. לעומת זאת, בחומש דברים מופיעה לשון שמחה שתים עשרה פעמים, ומהן שבע פעמים בפרשתנו, פרשת ראה!
א. באיזה הקשר מופיעה השמחה
בארבעת החומשים הראשונים?
בחומש בראשית נאמר: "ויאמר לבן ליעקב: ...למה נחבאת לברֹח ותגנֹב אֹתי ולא הִגדת לי, ואשלחך בשמחה ובשִרים, בתֹף ובכִנור" (לא, כז).
בחומש שמות נאמר: "ויחר אף ד' במשה ויאמר: הלֹא אהרן אחיך הלוי, ידעתי כי דבר ידבר הוא, וגם הנה הוא יֹצא לקראתך, וראך ושמח בלבו" (ד, יד).
בחומש ויקרא נאמר: "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, כפֹת תמרים וענף עץ עבֹת וערבי נחל, ושמחתם לפני ד' אלקיכם שבעת ימים" (כג, מ).
בחומש במדבר נאמר: "וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצֹצרת על עֹלֹתיכם ועל זבחי שלמיכם, והיו לכם לזכרון לפני אלקיכם, אני ד' אלקיכם" (י, י).
מניתוח הפסוקים עולה שהפסוק הראשון מצטט את דברי השקר של לבן, כאילו הוא היה שמח לשלח את יעקב לביתו.
הפסוק השני מגלה על מעלתו העצומה של אהרן, ששמח שמחה אמיתית בגדולתו של משה, שבא לגאול את ישראל, ואף על פי שמשה היה צעיר ממנו בשלש שנים, ואהרן גם היה נביא במצרים עוד קודם לכן, בעוד שמשה גדל בצעירותו בבית פרעה ואחר כך ברח למדין. כידוע, אמרו חז"ל שבזכות השמחה האמיתית של אהרן בגדולתו של משה זכה אהרן לעדי החשן הנתון על הלב (רש"י שם)[1].
שני הפסוקים האחרונים מדברים על מצוות שבני ישראל מצווים בהן: הפסוק הראשון מצווה על השמחה לפני ד' בארבעת המינים בחג הסוכות[2], והפסוק השני מצווה לתקוע בחצוצרות בזמן הקרבת הקרבנות בימי השמחה.
ב. באיזה הקשר מופיעה לשון שמחה בפרשת ראה?
כאמור, לעומת ארבעת הפסוקים היחידים בכל אחד מארבעת החומשים הראשונים, בחומש החמישי נמצאת לשון שמחה שתים עשרה פעמים, ומהן שבע פעמים בפרשתנו[3].
שלש פעמים מופיעה לשון שמחה בפרק י"ב:
ז. "ואכלתם שם לפני ד' אלקיכם, ושמחתם בכל משלח ידכם אתם ובתיכם אשר ברכך ד' אלקיך".
יב. "ושמחתם לפני ד' אלקיכם, אתם ובניכם ובנֹתיכם ועבדיכם ואמהֹתיכם, והלוי אשר בשעריכם, כי אין לו חלק ונחלה אתכם".
יח. "כי אם לפני ד' אלקיך תאכלנו, במקום אשר יבחר ד' אלקיך בו, אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשעריך, ושמחת לפני ד' אלקיך בכל משלח ידך".
פעם אחת בפרק י"ד:
כו. "ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך, בבקר ובצאן וביין ובשכר, ובכל אשר תשאלך נפשך, ואכלת שם לפני ד' אלקיך, ושמחת אתה וביתך".
שלש פעמים בפרק ט"ז:
יא. ושמחת לפני ד' אלקיך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשעריך, והגר והיתום והאלמנה אשר בקרבך, במקום אשר יבחר ד' אלקיך לשכן שמו שם".
יד. "ושמחת בחגך, אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך".
טו. "שבעת ימים תחג לד' אלקיך במקום אשר יבחר ד', כי יברכך ד' אלקיך בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך, והיית אך שמח"[4].
1. השמחה בחמשת הפסוקים הראשונים
כאשר מתבוננים היטב בפסוקים מגלים שבחמשת הפסוקים הראשונים השמחה מופיעה בצמוד לביטוי "לפני ד'"!
נוסף על כך כאשר מתבוננים היטב באותן פרשיות שבהן מופיעה לשון שמחה מגלים דבר מענין מאד ביחס לביטוי נוסף שמופיע פעמים רבות בפרשת ראה: "המקום אשר יבחר ד'". בפרק י"ב מופיע ביטוי זה שש פעמים, בפרק י"ד מופיע הביטוי שלש פעמים, בפרק ט"ו פעם אחת, ובפרק ט"ז שוב מופיע הביטוי שש פעמים, וביחד שש עשרה פעם!
עולה שבאותן פרשיות שבהן מופיע הביטוי "המקום אשר יבחר ד'" פעמים רבות, מופיעה גם לשון שמחה פעמים רבות!
האם יש קשר בין הדברים?
ודאי! השמחה מופיעה בצמוד לעליה לירושלים ולעבודת ד' במקדש!
כאשר אדם מישראל עולה למקדש, הרי שמתוך ההימצאות לפני ד', ועבודתו את ד' - מתגברת בו השמחה. וכל שכן כאשר כל ישראל עולים למקדש, הרי שמתוך האחדות וההימצאות לפני ד' ועבודתם את ד' מתגברת השמחה[5].
2. השמחה בשני הפסוקים האחרונים
בפרשת חג הסוכות נאמר:
יג. "חג הסכת תעשה לך שבעת ימים, באספך מגרנך ומיקבך.
יד. ושמחת בחגך, אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך.
טו. שבעת ימים תחג לד' אלקיך במקום אשר יבחר ד', כי יברכך ד' אלקיך בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך, והיית אך שמח".
השמחה הראשונה אינה מתיחסת ל"מקום אשר יבחר ד'", אלא נובעת מהאסיף. אחר כך הפסוק מצוה על החגיגה "במקום אשר יבחר ד'", ומסיים בציווי: "והיית אך שמח", שיתכן ונובע מההימצאות "במקום אשר יבחר ד'", ויתכן ונובע מהאסיף.
עולה שיש שתי סיבות לשמחה בפרשתנו: ההימצאות "במקום אשר יבחר ד'", והאסיף.
יהי רצון שנזכה לראות בקרוב בבנין בית המקדש בשמחה גדולה, ושם נעבוד את ד' בשמחה גדולה.
[1] עיין במאמר "מהן מטרות בגדי הכהונה?" פ"ו סעיף 5, בספרי "הדר התורה" שמות בפרשת תצוה, ובמאמר "כאשר צוה ד' את משה" פ"ה, שם בפרשת פקודי, ובמאמר "קרבנות היום השמיני - כפרה על חטא העגל ועל חטא מכירת יוסף" פ"ב בספרי "הדר התורה" ויקרא בפרשת שמיני, ובמאמר "פדיון הבכורות כתיקון לחטא מכירת יוסף" פ"ה בספרי "הדר התורה" במדבר בפרשת במדבר, ובמאמר "מה ענינם של הפר והשעיר הפנימיים?" בסיום, בספרי "הדר המועדים ירח האיתנים".
[2] עיין במאמר "מדוע נצטוינו ליטול ארבעת המינים בחג הסוכות?" בספרי "הדר המועדים ירח האיתנים".
[3] עוד פעם אחת בפרשת כי תצא (כד, ה), עוד שלש פעמים בפרשת כי תבא (כו, יא; כז, ז; כח, מז), ועיין שם במאמר על כך, ופעם אחת בפרשת וזאת הברכה (לג, יח).
[4] יש לציין שבחג המצות לא נזכרה לשון שמחה, בחג השבועות נזכרה לשון שמחה פעם אחת, ובחג הסוכות נזכרה לשון שמחה בפרשתנו שתי פעמים, בנוסף על לשון שמחה שנזכרה בפרשת אמר ביחס לארבעת המינים. עיין על כך במאמר האחרון בפרשתנו.
[5] את יסוד הדברים למדתי מהספר "לקוטים והערות על התורה" לרב יוסף אברהם וולף (הוצאת "אהל אברהם" בני ברק תשנ"ז) בתחילת פרשת ראה.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.