הקדמה

בתחילת הפרשה נאמר:

יב. "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אֹתם, ושמר ד' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבֹתיך.

יג. ואהבך וברכך והרבך, וברך פרי בטנך ופרי אדמתך, דגנך ותירֹשך ויצהרך, שגר אלפיך ועשתרֹת צאנך, על האדמה אשר נשבע לאבֹתיך לתת לך.

יד. ברוך תהיה מכל העמים, לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך".

יש לשאול על הפסוק הראשון מספר שאלות:

1. כיון שד' נשבע, הרי שהוא חיב, כביכול, לקיים את שבועתו, גם אם בני ישראל לא ישמרו את התורה, ומדוע נאמר שד' ישמור את הברית ואת החסד רק אם בני ישראל ישמרו את התורה?
2. באיזו ברית מדובר?
3. מה פירוש 'את החסד אשר נשבע'? היכן מצינו חסד שד' נשבע עליו?
4. האם הפסוק הבא [או הפסוקים הבאים] מפרט [או מפרטים] את הברית ואת החסד, או שהוא מוסיף עליהם?

א. כיון שד' נשבע הרי הוא חיב כביכול לקיים!

על השאלה הראשונה – כיון שד' נשבע, הרי שהוא חיב, כביכול, לקיים את שבועתו, גם אם בני ישראל לא ישמרו את התורה – נאמרו שלש תשובות:

1. הסבר הרשב"ם וה"כלי יקר"

כתב הרשב"ם: "והיה עקב, ושמר ד' לך - כי לדור כשר הוא שומר הבטחת חסד אבות, ואם לא תשמור המצוות לא ישמור לך, אלא לדור אחר".

כעין זה כתב גם ה"כלי יקר" ביתר הרחבה: "ושמר ד' אלקיך לך את הברית וגו' - במלת 'לך' רצה לתרץ מה שנאמר 'אשר נשבע לאבותיך'. והלא השבועה לא היתה על תנאי, ואף אם לא יהיו זוכים, וכי בעבור זה לא יקיים ד' את השבועה?!

אלא שאם לא תזכה אז ישמור ד' את השבועה, אבל לא לך, כי אם לדור אחר, או כדרך שאמר למשה: 'ואעשה אותך לגוי גדול' (שמות לב, י), ואם תזכה ישמר לך הבטחתו לדור זה".

כלומר: השבועה שד' נשבע לאבות ודאי תתקיים, אלא שהיא תתקיים בדור כשר. ואם הדור הנוכחי יהיה כשר הוא יזכה שההבטחה תתקיים בו. ואם הוא לא יהיה כשר ההבטחה לא תתקיים בו.

2. הסבר "אור החיים" הקדוש

הסבר אחר כתב "אור החיים" הקדוש: "קשה, שמדבריו כאן משמע שאחר שישמעו וישמרו ויעשו כל המשפטים, בזה יזכו לשמור להם הבטחתו. וממה שאמר בפרשה זו עצמה: 'לא בצדקתך וגו', כי ברשעת וגו', ולמען הקים' וגו' (ט, ה), זה יגיד שהגם שאין להם צדקה, בהכרח שיקיים ד' את השבועה! וזה לך האות, כי לא בצדקתו בא וירש מה שירש!

ואולי כי כניסתם לארץ היתה בשביל שבועת האבות, ותנאי הוא הדבר: אם ישמרו ויעשו - ישמור ד' המתנה לעולם ועד, והוא אומרו כאן: 'ושמר ד'', ואם לא ישמרו - יהיה קיום השבועה בזמן המועט שנכנסו לארץ, וישלחם לנפשם".

כלומר: השבועה שד' נשבע לאבות ודאי תתקיים, אלא שהיא יכולה להתקיים זמן רב או זמן מצומצם. אם הדורות יהיו כשרים הם יזכו שההבטחה תתקיים בהם. ואם הדור לא יהיה כשר ההבטחה לא תתקיים בו.

3. הסבר נוסף של "אור החיים" הקדוש

הסבר נוסף כתב "אור החיים" הקדוש: "עוד ירצה על זה הדרך: 'עקב תשמעון' וגו' לא תצטרכו לזכות בטוב ד' ובחסדו מצד שבועת האבות, אלא תזכו מצד עצמכם, לשמור ד' לכם הברית וגו' שנשבע לאבותיכם, כי אינו דומה הבא לזכות בשביל עצמו, כמו לזכות בשביל אבותיו. והוא שדקדק לומר: 'לך את הברית', ולא אמר: 'ושמר לך ד' אלקיך' וגו', שנתכוון להסמיך תיבת 'לך' עם תיבת 'הברית', להעירך לדברינו.

ולדרך זה אומרו 'ושמר' פירוש שכל הבטחות ד', ואין צריך לומר בריתו, הם בטוחים ושמורים לעולם ועד. ודברים אלו כנים הם, שהלא אברהם זכה לכל הכבוד לצד מעשיו, ואם ישראל ישמרו תורת ד' למה יגרעו לבוא בכח זכות אבות? ואדרבא, שלהם גדול משל אבותיהם! כי הם עמדו על הר סיני, וגם היותם מצווים בתורה ובמצוות, מה שאין כן האבות, שלא נתנה להם התורה, ומעתה גדול כח הבנים כשיטיבו מעשיהם מכח האבות".

כלומר: השבועה שד' נשבע לאבות ודאי תתקיים, אלא שאם הדור הנוכחי יהיה כשר הוא יזכה שההבטחה תתקיים בו מצד עצמו, ולא רק מצד ההבטחה לאבות. ואם הוא לא יהיה כשר, ההבטחה תתקיים בו רק מצד ההבטחה לאבות.

ב. הברית והחסד

על השאלות השניה והשלישית – באיזו ברית מדובר ומה פירוש 'את החסד אשר נשבע'? היכן מצינו חסד שד' נשבע עליו – נאמרו מספר תשובות:

1. הסבר הספורנו

כתב הספורנו: "ושמר ד' אלקיך לך את הברית - שנשבע באמרו: 'וַהֲקִמֹתי את בריתי ביני וביניך, ובין זרעך אחריך לדֹרֹתם לברית עולם, להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך' (בראשית יז, ז).

ואת החסד - כאמרו אז: 'ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך' (בראשית יז, ח). כי אמנם הטוב ההוה לצדיקים בעולם הזה הוא חסד בלבד, לא גמול מעשיהם".

לפי הספורנו הברית היא ברית המילה, שבה התחיב ד' להיות לנו לאלקים, כלומר: לאהוב אותנו ולהשגיח עלינו באופן מיוחד.

החסד הוא ההבטחה לתת לנו את הארץ.

2. הסבר "אור החיים" הקדוש

הסבר אחר כתב "אור החיים" הקדוש: "אפשר לומר כי על שבע אומות אומר: 'את הברית', ועל תשלום העשר הוא אומר: 'ואת החסד', כי מתנת השלש הוא חסד מופלא, שהם מלבד ארץ כנען".

לפי "אור החיים" הקדוש הברית היא ברית בין הבתרים, שבה התחיב ד' לתת לנו את ארץ ישראל, החסד הוא ההבטחה לתת לנו גם את ארצות עמון ומואב ואדום.

ג. האם הפסוק הבא מפרט את הברית ואת החסד, או שהוא מוסיף עליהם?

על השאלה הרביעית - האם הפסוק הבא [או הפסוקים הבאים] מפרט [או מפרטים] את הברית ואת החסד, או שהוא מוסיף עליהם – נאמרו שתי תשובות

1. הסבר רבי אברהם אבן עזרא

כתב רבי אברהם אבן עזרא (בפסוק יג): "ואם היית מאוהביו ואהבך וברכך והרבך, זה פירוש הברית והחסד". לפי הראב"ע הפסוק הבא מפרט את הברית ואת החסד.

2. הסבר האברבנאל

האברבנאל הביא את דברי הראב"ע וחלק עליו: "ואמנם אומרו 'ואהבך וברכך' כתב הראב"ע שהוא פירוש הברית והחסד. ואינו כן, כי השכר שזכר בכאן לא נמצא ביעוד האבות!

אבל אמיתת הענין הוא שהודיע אותם שמלבד שישמור להם הברית והחסד שנשבע לאבות, עוד ייטיב להם טובות אחרות, שיזכו להם מפאת עצמם, לא מפאת האבות".

ד. סיום: חשיבות השמחה

כתב "אור החיים" הקדוש: "והיה עקב תשמעון וגו' - צריך לדעת אומרו: 'והיה', מה יהיה, אם השמירה שהוא אומר בסמוך, לא היה צריך לומר אלא: 'עקב תשמעון ושמר', ומה צורך בתיבת 'והיה'?

ויתבאר על דרך אומרם ז"ל (ב"ר פ' מ"ב): אין 'והיה' אלא שמחה. והנה אדון הנביאים בא בנועם דבריו להעיר במוסר נעים כי אין לאדם לשמוח, אלא כשישמור לעשות את כל אשר צוה ד' לעשות, אז ישמח לבו ויגל כבודו, אבל כל עוד שיחוש שחסר אחת מכל מצות ד', בין מצות לא תעשה, בין מצות עשה, עליו אמר שלמה: 'ולשמחה מה זה עושה' (קהלת ב), והוא אומרו 'והיה' - שמחה תהיה לך 'עקב תשמעון' פירוש עקב הוא סוף ותכלית, כדרך שמצינו שישתמשו חז"ל בלשון זה בלשון המשנה: 'בעקבות משיחא' וכו' (סוטה מט ע"ב), כי בגמר זמן ביאתו יקרא 'עקבות', כמו כן אמר: 'עקב תשמעון את המשפטים ושמרתם ועשיתם', אז הוא זמן השמחה, וכל שלא הגיע לזה אין לו מקום לשמוח, וכמאמר חסידי ישראל (חובת הלבבות שער הפרישות פ"ד), שהפרוש אבלו בלבו וצהלתו בפניו, כי אין נכון לשמוח מי שהוא עתיד לעמוד בבושה וכלימה לפני מלך הגדול, ואין צריך לומר מי שמחויב ראשו למלך, וכפי זה שיעור 'עקב' הוא סוף שמיעת כל המשפטים.

עוד נתכוון לומר שאין שמחה לאיש אלא בסוף השמיעה, וכל עוד שלא גמר אדם עבודתו לא יאמין בצדקות מעשיו, על דרך אומרו: 'הן בקדושיו לא יאמין' (איוב טו).

עוד נתכוין שצריך שילמוד התורה בשמחה ולא בעצבון, כי דברי תורה אסורין לאבל (יו"ד שפ"ד).

עוד רמז על דרך אומרו: 'פקודי ד' ישרים משמחי לב' (תהלים יט), והוא אומרו 'והיה' השמחה תהיה 'עקב תשמעון', ופירוש עקב שכר עסק התורה תשמחהו, והוא מה שרמז התנא באומרו: 'מצוה גוררת מצוה' וכו', ששכר מצוה מצוה' (אבות פ"ד), שהיא השמחה.

עוד רמז למה שאמרו בספר הזוהר (ח"ג ריג) וזו לשונו: דלית חדוותא קמי קב"ה כשעתא דישראל משתדלי באורייתא, והוא אומרו: 'והיה' סתם, שמחה כללית למלא עולם, וכשהוא שמח כל העולם בשמחה וששון".

יהי רצון שנזכה ללמוד תורה בשמחה, ולקיים את כל המצוות בשמחה, ולשלוט בכל ארץ ישראל.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.