הקדמה
בפרק לג, בברכת משה מופיעים השבטים בסדר מיוחד:
ראובן (ו)
יהודה (ז)
לוי (ח-יא)
בנימין (יב)
יוסף (יג-יז)
זבולן ויששכר (יח-יט)
גד (כ-כא)
דן (כב)
נפתלי (כג)
אשר (כד)
יש לשאול על כך מספר שאלות:
- מדוע ברך משה את השבטים דווקא בסדר זה? סדר זה אינו לפי סדר הולדתם, ולא לפי סדר הדגלים, ולא לפי האמהות, ולא מצאנו כמוהו בכל התורה כולה!
- מדוע שבט שמעון לא נזכר?
נאמרו בכך מספר שיטות, ובמאמר קצר זה נעסוק רק בשיטת רש"י, ראב"ע ורמב"ן.
א. הסברי רש"י
- על סמיכות יהודה לראובן כתב רש"י (בפסוק ז'): "וזאת ליהודה - סמך יהודה לראובן, מפני ששניהם הודו על קלקול שבידם....
ועוד פירשו רבותינו, שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היו עצמות יהודה מתגלגלים בארון מפני נדוי שקבל עליו, שנאמר: 'וחטאתי לאבי כל הימים' (בראשית מד, לב), אמר משה: מי גרם לראובן שיודה? יהודה וכו'".
- על אי הזכרת שבט שמעון כתב רש"י (באותו פסוק): "שמע ד' קול יהודה - כאן רמז ברכה לשמעון מתוך ברכותיו של יהודה. ואף כשחלקו ארץ ישראל נטל שמעון מתוך גורלו של יהודה, שנאמר: 'מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון' (יהושע יט, ט).
ומפני מה לא ייחד לו ברכה בפני עצמו, שהיה בלבו עליו על מה שעשה בשטים".
- על הצמדת בנימין ללוי, והקדמתו ליוסף, כתב רש"י (בפסוק י"ב): "לבנימן אמר - לפי שברכת לוי בעבודת הקרבנות, ושל בנימין בבנין בית המקדש בחלקו, סמכן זה לזה.
וסמך יוסף אחריו, שאף הוא משכן שילה היה בנוי בחלקו, שנאמר: 'וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר (תהלים עח, סז). ולפי שבית עולמים חביב משילה לכך הקדים בנימין ליוסף".
- על הקדמת זבולן ליששכר כתב רש"י (בפסוק י"ח): "שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך - זבולן ויששכר עשו שותפות: זבולן לחוף ימים ישכון ויוצא לפרקמטיא בספינות ומשתכר, ונותן לתוך פיו של יששכר, והם יושבים ועוסקים בתורה, לפיכך הקדים זבולן ליששכר, שתורתו של יששכר על ידי זבולן היתה.
שמח זבולן בצאתך - הצלח בצאתך לסחורה.
ויששכר - הצלח בישיבת אהליך לתורה, לישב ולעבר שנים ולקבוע חדשים, כמו שנאמר: 'ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, ראשיהם מאתים' (דה"א יב, לג), ראשי סנהדראות היו עוסקים בכך".
- עוד כתב רש"י על חמשת השבטים האחרונים (בפסוק י"ח): "ולזבולן אמר - אלו חמישה שבטים שבירך באחרונה: זבולן, גד, דן, נפתלי, ואשר, כפל שמותיהם לחזקם ולהגבירם, לפי שהיו חלשים שבכל השבטים, הם הם שהוליך יוסף לפני פרעה, שנאמר: 'ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים' (בראשית מז, ב), לפי שנראים חלשים, ולא ישים אותם לו שרי מלחמתו".
ב. הסברי רבי אברהם אבן עזרא
כתב הראב"ע בפסוק ו: "יחי ראובן - הנה החל מהבכור, כי כן המשפט.
ולא הזכיר שמעון בעבור בעל פעור, כי העובדים היו שמעונים, ומספרם לעד, גם נשיאם נהרג.
או הלך על דרך יעקב, שלא ברך שמעון ולוי. ובעבור כבוד אהרן נתלה השבט ממנו. ולא היה בשבט שמעון גדול כמותו. ואם יטען טוען: למה בירך ראובן? התשובה: כי יעקב ברכו, והברכה היא 'אל תותר' (בראשית מט, ד), שיהיה כאחד מאחיו.
ואחר ראובן הזכיר יהודה, שהוא בעל דגל, והוא עולה בתחילה למלחמה.
ואחר כן לוי, ואחריו בנימין, בעבור היות הלויים דרים בירושלים, שהיתה בין יהודה ובין בנימין...
ואחר כן שבט יוסף, שלא יאחרנו, וכבר הקדים אחיו הקטן.
ואחר כן זבלון, בעבור שהוא נלחם, ואחר כן יששכר.
וכאשר תמו בני הגבירות, החל מגד, שהוא עם דגל בני הגבירות.
ואחר כן דן, שהוא בעל דגל,
ואחר כן נפתלי, כי הוא גדול מאשר".
ג. הסבר הרמב"ן
1. מדוע לא נזכר שבט שמעון
הרמב"ן הביא את דברי רש"י והראב"ע לגבי אי הזכרת שמעון, והקשה עליהם קושיות רבות, ולכן הסביר אחרת: "והנכון בעיני, כי הכתוב לא ימנה בשבטי ישראל רק שנים עשר, וכך אמר בברכת יעקב: 'כל אלה שבטי ישראל שנים עשר' (בראשית מט, כח). והנה יעקב הזכיר בניו השנים עשר, והזכיר יוסף בשבט אחד, ומשה ראה להזכיר ביוסף שני שבטים, כמו שאמר: 'והם רבבות אפרים, והם אלפי מנשה' (פסוק יז). והיה זה בעבור שני דברים: האחד כי אחר שצוה הקדוש ברוך הוא ועשאם שני שבטים בחנוכת המזבח, ובדגלים, ובנחלת הארץ, הנה הוא צריך למנותם שנים בברכתם.
ועוד שהזכיר יהושע, המנחילם את הארץ, והוא מאפרים הקטן, והוצרך להזכיר אחיו שגדול ממנו.
והנה רצה לברך את לוי, כי מברכתו יתברכו כל ישראל, שיהיו קרבנותיו לרצון להם לפני ד'.
והוצרך להשאיר אחד מן השבטים, שאינן נימנין בשום מקום רק שנים עשר, כנגד שנים עשר מזלות ברקיע, ושנים עשר חדשים בשנה, ושנים עשר גבולי אלכסונין, שאמרו במדרש שהם הן זרועות עולם, וכמו שהזכירו חכמים במסכת ברכות (לב ע"ב): 'אמר הקדוש ברוך הוא לנביא: לך ואמור לכנסת ישראל: בתי, שנים עשר מזלות בראתי ברקיע, כנגד שנים עשר שבטים'. וכן בהר גריזים והר עיבל (לעיל כז, יב), שמנה לוי, לא נגזר שם יוסף לשני שבטים.
וכן תראה בחלוק יחזקאל (מח, ד-ה) שמנה בחלוקת הארץ יוסף לשני שבטים, ולא הזכיר לוי, וכשמנה תוצאות העיר הזכיר: 'שער לוי אחד'(שם, לא), ולא מנה שבט יוסף לשני שבטים, אבל אמר: 'שער יוסף אחד' (שם, לב). כי לעולם לא ימנו שבטי ישראל רק שנים עשר, וכבר זכרתי זה בסדר ויקח קרח (במדבר יז, יז).
והנה השאיר שמעון, שלא היה שבטו גדול, ולא היתה בו ברכת יעקב אביהם מרובה, אבל חלקם ביעקב והפיצם בישראל (בראשית מט, ז), והנה יתברכו גם הם מברכת שאר השבטים אשר המה בתוכם".
2. לפי מה סודרו השבטים?
המשיך הרמב"ן וכתב: "וסדר זאת הברכה היתה ברוח הקדש, על דרך נחלתם:
החל מראובן, כי לקח נחלתו בראשונה. ועוד כי הוא הבכור, ומשה התפלל עליו שלא ימחה שמו בחטאו, ולכך נתן לו בברכתו משפט הבכורה.
ואחר כן הקדים יהודה, כי הוא הנוחל הראשון בארץ, ולנגיד ממנו, והוא העולה בתחילה למלחמה אשר בה יברך אותו, והנה ברכתו כוללת כל ישראל.
ואחר כן ברך לוי, החונים עם בני יהודה בירושלים, ושם יהיו קרבנותם לרצון.
ואחרי כן ברך בנימין, שהיתה נחלתם עם בני יהודה, ועיר ירושלים ובית המקדש בין בני יהודה ובין בני בנימין, והלויים יחנו עם שניהם.
ואחרי כן ברך בני יוסף, כי כן היתה נחלתם, שנאמר: 'ויעל גורל מטה בני בנימין למשפחותם, ויצא גבול גורלם בין בני יהודה ובין בני יוסף' (יהושע יח, יא).
ואחרי כן השלים לברך בני הגבירות.
והקדים זבולון ליששכר כאשר עשה יעקב (בראשית מט, יג-יד), וכן נפל גורלם השלישי לבני זבולון (יהושע יט, י), והגורל הרביעי לבני יששכר (שם פסוק יז).
ואחרי כן ברך בני השפחות דן ונפתלי ואשר, כסדר תולדותם, והוא הדגל שלהם.
והקדים גד לכל בני השפחות, כי לקח נחלתו תחילה עם ראובן המוקדם, והוא היה מדגל הראובני".
יהי רצון שנזכה לראות את כל עם ישראל מכונס בארצנו הקדושה, ומחולק לשבטיו ובית המקדש בראשנו.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
