גבורה פנימית כבסיס לגבורה הלאומית
שתי זכירות מופיעות בפרשתנו: זכירת מרים וזכירת עמלק. קשה להתעלם מהדמיון: 'זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם'. 'זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם'. מה למדים מדימוי זה? אלא שחיינו מורכבים ממלחמות פנימיות אישיות, וממלחמות במישורים לאומיים וכלליים. זכירת מרים היא הניצחון במלחמה הפנימית, וזכירת עמלק היא הניצחון במישור הכללי. מרים נכשלה בכך שלא לימדה זכות על משה. יצאנו ממצרים כדי לבנות תרבות חברתית עמוקה המבוססת על עין טובה, וזה קשה. לא לחינם בארו חז"ל ש'כי תצא למלחמה על אויבך' מדבר על מלחמת היצר. אין זה רמז לנושא אחר. גבורת הניצחון במלחמות הפנימיות, היא הבסיס לניצחון הכללי. הניצחון במלחמת מרים, הוא יסוד הניצחון במלחמת עמלק. "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֺש".
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
