בחודש אלול בשנת תשי״ט, חלה החמרה במצבו של רבי יצחק זאב סולואוויצ׳יק רבה של בריסק. בישיבת ׳מיר׳ התאספו תלמידים רבים להתפלל לרפואתו השלימה. לפני התפילה אמר ראש הישיבה רבי חיים שמואלביץ דברי התעוררות, ובתוך הדברים הזכיר את דברי רש״י בפרשתנו. על הפסוק: ״וידבר ה׳ אל משה בעצם היום הזה״ (לב, מח) כותב רש"י, בשם הספרי, שבשלשה מקומות כתובה הלשון ״בעצם היום הזה״, בדור המבול אצל נח, ביציאת מצרים, ובמיתת משה בפרשתנו.
המשותף לשלושת המקורות, שבכל אחד מהם היתה אפשרות להתנגד כביכול לגזרת הקב"ה. בני דורו של נח אמרו שימנעו ממנו להיכנס לתיבה, ואף ישברו אותה. על כך אמר הקב"ה: הריני מכניס אותו באמצע היום – 'בעצם היום הזה' ונראה דברו של מי יתקיים.
וכן היה לפני יציאת מצרים, המצרים אמרו שימנעו מבני ישראל לברוח. על כך כתוב: 'בעצם היום הזה הוציא ה'...', אמר הקב"ה: הריני מוציאן בחצי היום, וכל מי שיש בו כח למחות, יבוא וימחה.
פרשתנו היא הפעם השלישית בתורה שנאמר ביטוי זה, בהקשר למיתתו של משה. מדוע כתובה לשון זו? אומרים חז"ל שבני ישראל אמרו: אדם שהוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים ועשה לנו ניסים כה רבים, לא נניח שיסתלק. על כך כתוב: 'בעצם היום הזה', אמר הקב"ה: הריני מכניסו בחצי היום.
כוחה של תפילה
שאל רבי חיים שמואלביץ, את טיעון אנשי דור המבול שלא יתנו לנח להיכנס לתיבה ניתן להבין. גם את דברי המצרים, שסברו שלא יניחו לבני ישראל לצאת ממצרים, ניתן להבין. אולם איך יכולים בני ישראל לאמר שאינם מניחים לקב״ה לקחת את נפשו של משה רבינו, וכי החיים והמוות הוא בידם? מה חשבו בני ישראל וכי יכולים להתנגד למיתת משה?
אלא, שבני ישראל ידעו את הסוד שיש כח בידם להתחזק בתפילה ותחנונים ויכולים לבקוע רקיעים, שאם באמת מתאחדים כולם כאיש אחד וצועקים לקב״ה שלא יקח מהם את מנהיג הדור, כביכול ׳אין מניחין אותו׳ לקחת את משה רבינו. אף אנו, סיים, חייבים להתעצם בתפילה עבור הרב מבריסק שהוא גדול הדור, ולא להניח לקב״ה לקחתו, אלא שישלח לו מהרה רפואה שלימה.
רואים אנו מה כוחה של תפילה ראויה ואילו הישגים ניתן להשיג באמצעותה.
שינוי ותיקון
מספרים על האדמו"ר מגור, בעל 'חידושי הרי"ם', שבערב ר"ה נכנס אליו חסיד ובכה שחלפה עליו שנה, עם שפל ברוחניות ובעבודת ה', וגם צרות רבות פוקדות אותו, והוא על סף ייאוש. השיב לו האדמו"ר: ברגע אחד ניתן עדיין לתקן, גם אם נשאר זמן מועט לסיומה של השנה. שהרי בערב ר"ה בתפילת מנחה, כשנותר עוד זמן מועט לסיומה של השנה, ובכל זאת אנו מתפללים ומבקשים "ברך עלינו... את השנה הזאת" ומברכים בשם ומלכות "ברוך אתה ה' מברך השנים", על אף שהשנה כבר הלכה וחלפה לה. מכאן ראיה וסימן שברגע אחד עדיין אפשר לתקן את כל השנה החולפת כולה.
למענך אלוקים חיים
בתחילת תפילת העמידה מוסיפים החל מראש השנה ועד יום כיפור את הבקשה: "זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים". מה מהותו של התואר "מלך חפץ בחיים", שבסמוך לבקשתנו "זכרנו לחיים"?
בספר 'תולדות אדם' ביאר שאדם שעומד בתפילות הימים הנוראים ומתחנן לשנה טובה ומתוקה, יודע שאינו ראוי לכך, שהרי לא השכיל לנצל את השנה החולפת לעבודת הקב"ה כפי שצריך היה לפעול. עם זאת, הוא מבקש על חיים לשנה נוספת, ו"מזכיר" לבורא עולם שהדבר כלל לא היה תלוי בו, שכן אמרו חז"ל: "על כרחך אתה נוצר... ועל כרחך אתה חי" (אבות ד, כב), לא שאלו אותו ולא ביקשו את רשותו שיוולד.
אם כך, מבקש היהודי: מלך מלכי המלכים, שאתה "מלך חפץ בחיים", רצונך שנחיה ונקדש את שמך בעולמך, אנא ממך תן לנו את האפשרות לכך בצורה נאותה "וכתבנו בספר חיים", חיים של טובה ושל ברכה, ואנו מצידנו נשתדל בשנה הקרובה להיות טובים יותר, ולעשות שימוש נבון יותר במתנותיך - "למענך אלוקים חיים".
למילה 'שנה' שתי משמעויות: א. לחזור ולשנות, כמו מעגל. ב. שינוי, מלשון להשתנות. שני מובנים אלו קיימים במהותו של ראש השנה.
בתום שנה לא פשוטה, שנת ניסיון באמונה. נמצאים אנו בתקופה שזקוקים לישועות ולרחמים רבים. עלינו להתחזק ולהאמין שבורא עולם, "המחדש בטובו בכל יום תמיד", מנהיג הכל על פי תכנית עמוקה, הגם שקשה לנו להבין. נתחזק כולנו בתפילה, ויהי רצון שבורא עולם, שומע כל תפילה ישמע שוועתנו, למענך אלוקים חיים.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.