מספרים על רבי בונים מפשיסחא, שנשאל: מי ינצח במלחמה שבין הקיסר נפוליון לבין הצאר הרוסי? על כך השיב במשל לגביר עשיר ונכבד שהיה חובב סוסים, ונהג לרכוש סוסים מכל קצוות תבל.

יום אחד יצא לסיור באחוזותיו במרכבתו המפוארת כשארבעה סוסים מובחרים מובילים אותה. בראשם הסוס הערבי, היקר מכולם. שני לו, הסוס הבלגי, החזק מכולם. שלישי הסוס הפרסי, ורביעי הסוס האנגלי. בדרכם לאחת האחוזות עברו ביער עבות, רצוף בדרכים עקלקלות ומשופע בשלוליות טובעניות. העגלון לא נהג בזהירות, ולפתע שקעה העגלה על ארבעת סוסיה בשלולית בוץ. כל ניסיונותיהם להיחלץ ממנה עלו בתוהו. בעודם עומדים אובדי עצות הגיעה מולם עגלת משא כפרית עמוסה תבואה, ואליה רתומים שני סוסים כחושים ורזים. לעיניהם המשתאות של הגביר ומשרתיו, חצו הסוסים הרזים בקלות את השלולית הטובענית, והמשיכו בנסיעתם כאילו לא אירע דבר. משראה הגביר את המחזה הפלאי, קרא לכפרי וביקש שיסייע לו לחלץ את עגלתו המפוארת מהבוץ.

הכפרי ניאות לבקשתו, אך התנה את הסכמתו בהתרת ארבעת הסוסים מהעגלה, כשהוסיף ואמר שירתום את שני סוסיו הכחושים לחלץ את עגלת השרד המפוארת. הגביר נדהם מהתנאי. הוא הביע ספק האם יצליחו שני הסוסים הכחושים, היכן שלא הצליחו ארבעת הסוסים האציליים והחזקים? אולם לא היתה לו ברירה אחרת והורה לעגלון לעשות כדברי הכפרי. ארבעת הסוסים האציליים הותרו ואל העגלה נרתמו שני הסוסים הכחושים. הכפרי עלה על המושב, שרק לסוסים וכהרף עין החלו הסוסים לזוז והכרכרה חולצה מהבוץ.

הגביר לא האמין למראה עיניהם, בתחילה חשב שזה מעשה כשפים. הוא פנה לכפרי וביקש שיסביר לו איך הצליחו שני סוסים כחושים לעשות מה שלא עשו ארבעה סוסים חזקים.

ענה לו הכפרי: אין כאן מעשה כשפים, אלא הסבר פשוט עם מוסר השכל בצידו. אין ספק, אדוני הגביר, שסוסיך הם מהטובים בעולם, אולם יש להם חסרון אחד גדול. יתרונותיו של כל סוס ניכרים רק כשהוא עומד בפני עצמו. אך בתוך תוכם הם שונאים זה את זה. כל אחד מהם נולד בקצה אחר של העולם, ומשתוקק לראות במפלת חברו. ולכן כששקעו ארבעת הסוסים בבוץ, כל אחד מהם חשב רק על עצמו, ולא על חברו.

אצלי, המשיך הכפרי, שני הסוסים נולדו יחד, גדלו יחד, אכלו מאבוס אחד. רתמתי את שניהם לכרכרה שלך, והם עזרו אחד לשני, והוציאו את הכרכרה מהבוץ ללא כּל בעיות.

רבי בונים מפשיסחא סיים משלו ואמר, שהתשובה לשאלה מי ינצח, נפוליון או הצאר הרוסי, כרוכה בעובדה שנפוליון רתם לצבאותיו חיילים מכל המדינות, צרפתים, אוסטרים, גרמנים ועוד, והביא אותם למרחקים להילחם נגד עם זר. מִנגד, נצבו הרוסים, שנולדו כולם במדינה אחת, שנלחמו על אדמתם. ברור שיילחמו בחירוף נפש, כתף אל כתף, ויטו שכם אחד נגד צבא נפוליון שבין חייליו אין כל קשר.

על חג הסוכות כתוב בתורה: "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת" (ויקרא כג, מב). חז"ל דרשו את המילה 'כל', שמורה על הכללה: "כל האזרח בישראל ישבו בסוכות', מלמד שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת" (סוכה כז ע"ב). כל ישראל ראויים לשבת בסוכה אחת, בו זמנית במקום אחד, בבחינת "מועט מחזיק את המרובה". כשם שבבית המקדש היו עומדים צפופים ומשתחווים רווחים. זאת בזכות האחדות, האהבה והאחווה ששררה.

התורה מדגישה זאת ומוסיפה בפסוק הבא תוספת "חריגה", שבדרך כלל אינה מופיעה בתורה: "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם". להודיע לכל צאצאינו בכל דור, שינהגו באחדות ובשלום.

המשל שאמר רבי בונים מפשיסחא לתלמידיו ממחיש את האחדות הנדרשת בעם ישראל, שכולו יצוק ביסוד אחד. כשכל אחד מבקש להוכיח את עליונותו ואת ייחודו, אזי נישאר חלילה תקועים בבוץ. אולם כשנזכור שהמשימה העומדת בפני כל אחד ואחד מאתנו משותפת, אזי גם אם נראה כלפי חוץ כחושים ורזים, המשותף שבינינו, היקר והמקודש לכולנו, יעניק לנו את הכח לחלץ את העגלה מהבוץ, לעמוד איתנים מול כל משברי התקופה, וליחל בערגה לבוא גואל לציון בשמחה.

נאמץ את הרעיון המרכזי עליו מושתת חג הסוכות – האחדות.

חג שמח

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.