ספר דברים מתרחש כולו במקום אחד. מראש חודש שבט עד ז' אדר משה עומד ומדבר אל העם במקום חנייתם האחרון לפני הכניסה לארץ. מקובל לחלק את הספר לשלושה חלקים: א. נאום התוכחה- 'התחיל להוכיחם ולהזכיר להם עונותיהם כמה ימרוהו במדבר וכמה התנהג עמהם הקדוש ברוך הוא במדת הרחמים וזה להודיע חסדיו עמהם ועוד שיוכחו בדבריו שלא יחזרו לקלקולם פן יספו בכל חטאתם ולחזק לבם בהודיעו אותם כי במדת רחמים יתנהג עמהם לעולם', ב. נאום המצוות- 'יבאר בו משה רבינו לדור הנכנס בארץ רוב מצות הצריכות לישראל', ג. נאום הברית- כריתת ברית מחודשת על התורה והמצוות.

אפשר להבחין בין שלושת החלקים לפי ציון המקום בו נאמרו. בפתיחת הספר: "בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר". בפרשתנו, לאחר סיום התיאור ההיסטורי עד החניה בעבר הירדן: "וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אֵלֶּה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם. בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּגַּיְא מוּל בֵּית פְּעוֹר בְּאֶרֶץ סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן אֲשֶׁר הִכָּה מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם". ובסיום הברכות והקללות: "אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה לִכְרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מוֹאָב".

כאמור, כל שלושת הנאומים נאמרו באותו מקום, ובכל זאת משה מגדיר את מקומו של הנאום האמצעי באופן אחר משני האחרים. כלומר שלמקומו של ספר דברים יש זהות כפולה- 'ארץ מואב' ו'ארץ סיחון'. לזהות הכפולה הזו יש משמעויות מהותית שרלוונטית לדברים שנאמרו במקום ע"י משה.

כיצד הפכה 'ארץ מואב' ל'ארץ סיחון'? לאחר כיבוש סיחון בידי ישראל התורה מבארת ש"חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי הִוא וְהוּא נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ עַד אַרְנֹן". המפרשים ביארו שגם חשבון היתה בתחילה חלק מארץ מואב ונכבשה ע"י סיחון בשלב ראשון, וממנה התפשט וכבש עד נחל ארנון. אם כן בטרם הכיבוש היה עבר הירדן המזרחי כולו בידי מואב, עמון ועוג בלבד. במצב כזה היו ישראל מנועים מלכבוש את רובו של האיזור שהרי כלפי עמון ומואב הצטוו: "אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה כִּי לֹא אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ יְרֻשָּׁה... כִּי לֹא אֶתֵּן מֵאֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן לְךָ יְרֻשָּׁה". על כך אומרים חז"ל: "עמון ומואב טהרו בסיחון" כיוון שכיבושו איפשר לישראל לזכות בנחלה זו. אם כן נראה שהזהות של האזור כ'ארץ מואב' מתייחסת למצב הראשוני שבו אין לישראל חלק במקום זה והזהות שלו ב'ארץ סיחון' מתייחסת למצב שנוצר בפועל שמכוחו נחלו שם ישראל.

הגורם היסודי לשינוי הזה היה חטא המרגלים ועונשו לנדוד 40 שנה במדבר כדברי המלבי"ם: 'שע"י שהוליכם במדבר ונצטערו נתוסף להם ארץ סיחון ועוג'. לולא חטא המרגלים לא היה לישראל צורך לעבור בעבר הירדן המזרחי והיו נכנסים לארץ בדרך הקצרה מדרום כפי שנכנסו המרגלים עצמם. לאחר החטא נוצרה מניעה להכנס מצד זה ולכן המשיכו ונכנסו לארץ ממזרח דרך עבר הירדן המזרחי.

פרשתנו פותחת בתפילתו של משה להכנס לארץ. המניעה של משה מלהכנס לארץ נובעת גם היא מחטא המרגלים ורק יצאה לפועל ע"י חטא מי מריבה. מנגד, תפילתו של משה כאן נובעת מהעובדה שהורשה להכנס לעבר הירדן המזרחי: "וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא"- לאחר שכבשתי ארץ סיחון ועוג דמיתי שמא הותר הנדר'. אך תפילתו של משה לא התקבלה ונראה שההיתר להכנס לאיזור זה בא כתחליף לכניסה לארץ ישראל המערבית. כלומר שמשה לא זכה אמנם למדרגה העליונה של ארץ ישראל אך זכה למדרגה מסוימת.

כיוון שמשה אינו אדם פרטי גם זכייתו של משה אינה עניין פרטי. יחד עם משה זכה כל עם ישראל למדרגה חדשה של קבלת תורה בערבות מואב כדברי רש"י: "כל דבור שנדבר למשה... מסיני היו כולם כללותיהן ודקדוקיהן, וחזרו ונשנו בערבות מואב". אמנם אין זו 'תורת ארץ ישראל' במדרגתה העליונה כפי שהיתה לולא חטא המרגלים, אך מכל מקום זו תורה במדרגה חדשה ולכן נקרא ספר דברים 'משנה תורה'. מדרגה חדשה זו היא מצב זמני ולכן שייכת להווה. בעתיד תופיע המדרגה שלפני החטא ואז: "מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם".

שלושת חלקי ספר דברים מסודרים לפי ציר הזמן עבר- הווה- עתיד. התוכחה נאמרת כלפי העבר, המצוות כלפי ההווה והברית כלפי העתיד. העבר הוא היסוד האידאלי שעל פיו נוצר עם ישראל והעתיד הוא החזרה אל אותו אידאל. לכן החלק הראשון והאחרון של הספר נאמרים ב'ארץ מואב' שזו הזהות העקרונית של המקום לפי התוכנית האידאלית שהיתה לפני חטא המרגלים ותחזור להתקיים בעתיד. רק החלק האמצעי שנוצר מתוך סיבוכי ההווה מתייחס למצב הזמני שאחרי החטא, ומחדש את נתינת התורה והמצוות לפי המדרגה שנוצרה בדיעבד. לכן חלק זה נאמר ב'ארץ סיחון' שהיא הזהות ההחדשה אך הזמנית שנוצרה במקום בעקבות חטא המרגלים.

עם חתימת הספר במותו של משה הופך גם הוא להיות חלק מהמדרגה האידאלית שתתגלה בעתיד: "וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד ה' בְּאֶרֶץ מוֹאָב ... וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה".

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.