• שייכותם של ספרי התנ"ך לתאריך מסוים.

ספרי התנ"ך ה'הסתוריים' מתארים תקופות של עשרות ומאות שנים והמאורעות שהתרחשו בהם אירעו לכל אורך השנה. למרות זאת ניתן לזהות בחלק מהספרים שייכות מיוחדת לחלק מסוים בשנה. השייכות ניכרת קודם כל באירועים מסוימים שאפשר לזהות את הזמן בשנה שבו התרחשו. בדרך כלל התנ"ך אינו מציין את התאריך של האירועים שקרו ולכן אם נמצא באותו ספר כמה אירועים שתאריכם זהה ניתן לראות בכך סימן שתאריך זה משמעותי לעניינו של הספר. על גבי סימן זה ניתן למצוא שייכות מהותית בין הנושא הכללי של הספר לבין תכונתו של הזמן המסוים שחוזר ומופיע בו.

כדי לקבוע מהו הנושא הכללי של כל ספר אפשר להתבונן בתחילתו. שמותיהם של החומשים וכן של פרשיות התורה נקבעו על פי המילה הראשונה או אחת הראשונות באותו חומש ובאותה פרשה. כיוון שאנו רואים שרבותינו מייחסים משמעות לשמו של החומש או הפרשה הרי שאין זו קביעה טכנית בלבד, אלא שתחילתו של החומש של הפרשה משמשת במובן מסוים ככותרת לחומש ולפרשה כולה. אמנם בספרי הנ"ך שם הספר לא נקבע דווקא באופן כזה, אבל נראה לומר שגם בהם תחילתו של הספר משמשת כעין כותרת לספר כולו.

על פי דרך זו נוכל גם לומר שכאשר מוזכר תאריך בתחילתו של הספר במפורש או ברמז יש לתאריך זה שייכות לנושא הכללי של הספר. לדוגמה: ספר בראשית נפתח בתיאור הבריאה שהיתה לשיטת רבי אליעזר בתשרי. חודש תשרי נקרא גם 'ירח האיתנים' ופירשו שהאיתנים אלו האבות, ואכן הספר עוסק ברובו במעשיהם של האבות. בתחילתו של ספר דברים מצוין התאריך שבו התחיל: "בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ" הוא א' בשבט. בחודש שבט אנו מציינים את הקשר שלנו לארץ ישראל וניתן לומר שזהו הנושא הכללי של ספר דברים[1] שכולו הכנה לקראת הכניסה לארץ.

• שייכותו של ספר שמואל לראש השנה.

אם נבחן את הדברים בספר שמואל נוכל למצוא בו שייכות מיוחדת ליום ראש השנה:

בכל האירועים בספר שמואל לא מצוין במפורש התאריך שבו התרחשו. אמנם חז"ל מציינים לגבי שלושה אירועים בספר שהתרחשו בראש השנה. בגמרא (ר"ה י:) נאמר: "בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה". התאריך של פקידת חנה נלמד מלשון הפסוק: "וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּזְבַּח אֶלְקָנָה" ובתרגום שם: "והוה יום מועדא". הזוהר אומר ככלל שבכל מקום בתנ"ך הביטוי 'ויהי היום' מתיחס לראש השנה[2]. נראה לפרש את קביעתו של הזוהר שהביטוי 'ויהי היום' רומז לפסוק: "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי"[3] (בראשית א לא) שהוא יום ראש השנה.

הביטוי 'ויהי היום' חוזר בספר שמואל בתיאור המלחמה הראשונה של שאול בפלישתים: "וַיְהִי הַיּוֹם וַיֹּאמֶר יוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל אֶל הַנַּעַר נֹשֵׂא כֵלָיו לְכָה וְנַעְבְּרָה אֶל מַצַּב פְּלִשְׁתִּים". אם כן גם מלחמה זו התרחשה בראש השנה.

האירוע השלישי הוא המעשה בדוד ונבל הכרמלי. נערי דוד מזכירים לנבל בבקשתם: "וְיִמְצְאוּ הַנְּעָרִים חֵן בְּעֵינֶיךָ כִּי עַל יוֹם טוֹב בָּאנוּ תְּנָה נָּא אֵת אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲבָדֶיךָ וּלְבִנְךָ לְדָוִד". רש"י שם מפרש: "...דבר אחר: ערב ראש השנה היה, וצריכין אנו לסעודת יום טוב". ראיה נוספת לכך בהמשך הפרק: "וַיְהִי כַּעֲשֶׂרֶת הַיָּמִים וַיִּגֹּף ה' אֶת נָבָל וַיָּמֹת" וברש"י שם: "ורבותינו אמרו (ראש השנה יח א): אלו עשרת ימי תשובה, שהמתין לו הקב''ה שיחזור בתשובה".

אם כן התאריך של ראש השנה הוא הזמן בו מתחיל הספר וכן הוא חוזר בכמה אירועים בספר. על פי סימנים אלו נוכל לומר שיש לספר כולו שייכות מיוחדת לזמן זה מצד הנושא הכללי שלו.

• ספר שמואל- ספר ההמלכה.

בהקדמתו לספר שמואל שואל האברבנאל: "אבל ראוי שנשאל שאלה בזה והיא, מה היה ענין ספר שמואל? כי מה שספר בו מעניני עלי ושמואל היה ראוי שיביאהו עם שאר השופטים אשר יוחד ספר אחד אליהם, ומה שבא בו מספורי שאול ודוד היה ראוי שיכללהו עם המלכים אשר יוחד אליהם ספר אחד, ולא יהיו א"כ לנו כי אם ספר שופטים וספר מלכים לבד?". נראה לישב שיש להבדיל בין התקופות של ספר שופטים ומלכים בהם יש צורת הנהגה מקובלת במשך דורות רבים לבין תקופת ספר שמואל בה מתרחש התהליך של המעבר מהנהגת השופט להנהגת המלך. 'תקופת המעבר' היא תקופה בפני עצמה בה נבנה היחס הנכון לצורת ההנהגה החדשה. התהליך של ספר שמואל כולו הוא תהליך ה'המלכה' כלומר שמלבד הטקס של ההמלכה שנעשה בתחילת מלכותם של שאול ודוד, לכל אורך תקופת מלכותם יש מאורעות שמכוננים את דמותה של המלכות בישראל. לעומת זאת בספר מלכים המלכות כבר מובנת מאליה.

ראש השנה הוא יום ה'המלכה' של ה' עלינו. ודאי ה' הוא מלכנו בכל השנה אבל בכל ראש השנה אנו חוזרים וממליכים אותו מחדש: "...ואמרו לפני בראש השנה מלכויות זכרונות ושופרות, מלכויות כדי שתמליכוני עליכם..." (ר"ה טז.). לכן יש שייכות מיוחדת של ספר שמואל לזמן זה. גם מצוות שופר בראש השנה שעל שמה נקרא 'יום תרועה' מתפרשת בין השאר כתרועת המלכה, ותרועה כזו מופיעה בעת המלכת המלך הראשון בספר שמואל: "וַיָּרִעוּ כָל הָעָם וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ".

[1] הביטוי 'ארץ זבת חלב ודבש' מופיע בספר דברים ששה פעמים- יותר מכל ספר אחר.

[2] הדוגמה הבולטת היא בתחילת ספר איוב שם מדובר על יום הדין: "וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל ה' ".

[3] ששונה משאר ימי הבריאה בהם אין ה' הידיעה לפני המספר.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.