משה מברך את שבטי ישראל בסמוך לכניסתם לארץ, ונראה שמסיבה זו רבות מהברכות קשורות לנחלותיהם של השבטים כגון: "וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת ה' אַרְצוֹ", "וּלְדָן אָמַר ... יְזַנֵּק מִן הַבָּשָׁן", "וּלְנַפְתָּלִי אָמַר ... יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה". הרמב"ן מבאר שזו גם הסיבה לחלק מסדר הברכות. לעומת ברכות יעקב שמסודרות כמעט כולן לפי סדר לידתם של השבטים כאן אין סדר כזה. לכן פירש שהרצף יהודה-לוי-בנימין-יוסף הוא לפי סדר הנחלות.

הסדר הזה שבו בנימין בין יהודה ויוסף מובלט בפרקי הנחלות ביהושע. מתוך תשעה וחצי שבטים יהודה ויוסף הקדימו לנחול בעבר הירדן המערבי. כשבאים שבעת השבטים הנותרים לקבל נחלה יהושע מגדיר את מצב הנחלות הנוכחי: "וְהִתְחַלְּקוּ אֹתָהּ לְשִׁבְעָה חֲלָקִים יְהוּדָה יַעֲמֹד עַל גְּבוּלוֹ מִנֶּגֶב וּבֵית יוֹסֵף יַעַמְדוּ עַל גְּבוּלָם מִצָּפוֹן". אמנם יהודה הוא הנחלה הדרומית אך יוסף אינו הנחלה הצפונית ביותר. לכן נראה שיש כאן גם הגדרה מהותית של חלוקת הארץ לצפון ודרום כשיהודה ויוסף מובילים כל אחד את חלקו. מקורה של חלוקה זו בהצעת החלוקה של אברהם ללוט: "הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה" וכדברי התרגום: "אִם אַתְּ לְצִפּוּנָא וַאֲנָא לְדָרוֹמָא וְאִם אַתְּ לְדָרוֹמָא וַאֲנָא לְצִפּוּנָא". בפועל חלוקה זו הפכה לחלוקת הממלכות בין ישראל ויהודה.

מכאן עולה מעמדו המיוחד של בנימין שעומד בתווך בין שני השבטים המנהיגים ומובילים את האומה: "וַיַּעַל גּוֹרַל מַטֵּה בְנֵי בִנְיָמִן לְמִשְׁפְּחֹתָם וַיֵּצֵא גְּבוּל גּוֹרָלָם בֵּין בְּנֵי יְהוּדָה וּבֵין בְּנֵי יוֹסֵף". לאמצעיות של בנימין יש ביטוי גיאוגרפי: "יְרוּשָׁלִַם הָרִים סָבִיב לָהּ". נחלתו של בנימין עומדת בין 'הר אפרים' לבין 'הר יהודה' אך היא עצמה אזור של 'גבעות' שנמוכות מן ההרים- כמעט כל הגבעות המוזכרות בתנ"ך הם בנחלת בנימין. נראה שזו הכוונה בברכתו של משה: "ובין כתפיו שכן" שכן על פי פסוק זה למדו שמואל ודוד לחפש את מקום השכינה לא בשיא הגובה: "סְבוּר לְמִבְנְיֵיהּ בְּעֵין עֵיטָם דְּמִדְּלֵי, אָמְרִי נִיתַתֵּי בֵּיהּ קַלִּיל (חשבו לבנותו בעין עיטם שגבוה, אמרו נעשה אותו נמוך מעט) כְּדִכְתִיב וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן".

היכולת של בנימין לעמוד בתווך קיימת מכיוון שיש לו שייכות לשני הצדדים- ימין ושמאל. הימין והשמאל בגיאוגרפיה התנ"כית הם דרום וצפון כפי שמצאנו בתרגום אונקלוס לעיל. אם כן יהודה הדרומי הוא הימין ויוסף הצפוני הוא השמאל וביניהם בנימין. השייכות לימין מופיעה בשמו של בנימין=בן ימין (עיין במאמר לפרשת ויגש). לעומת זאת בתכונה המעשית של בנימין חוזרת פעמים הנטיה השמאלית, במנהיג שבא מבנימין: "אֵהוּד בֶּן-גֵּרָא בֶּן-הַיְמִינִי אִישׁ אִטֵּר יַד-יְמִינוֹ" שמנצל את העובדה הזו להתגבר על עגלון מלך מואב, ובכלל השבט: "וַיִּתְפָּֽקְדוּ בְנֵי בִנְיָמִן בַּיּוֹם הַהוּא... מִכֹּל הָעָם הַזֶּה שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ בָּחוּר אִטֵּר יַד-יְמִינוֹ כָּל-זֶה קֹלֵעַ בָּאֶבֶן אֶל-הַֽשַּׂעֲרָה וְלֹא יַחֲטִֽא". אמנם בשלב מאוחר יותר מופיעים שני הצדדים גם בתכונה המעשית: "וְאֵלֶּה הַבָּאִים אֶל דָּוִיד לְצִיקְלַג... נֹשְׁקֵי קֶשֶׁת מַיְמִינִים וּמַשְׂמִאלִים בָּאֲבָנִים וּבַחִצִּים בַּקָּשֶׁת מֵאֲחֵי שָׁאוּל מִבִּנְיָמִן". נראה שכל עוד עמד בנימין לבדו התגברה נטייתו השמאלית, ורק לקראת מלכות דוד שאיחדה את ישראל הופיעה גם בבנימין האחדות של שני הצדדים.

גם השייכות הכפולה הזו רמוזה בברכת משה כאן: "לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד ה' ", ה'ידיד' הוא מי שאוחז גם ב'יד' ימין וגם ב'יד' שמאל. למרות שזו תכונתו העקרונית של בנימין היא לא הצליחה לצאת לפועל על ידו בלבד: "בָּא שָׁאוּל הַכַּרְמֶלָה וְהִנֵּה מַצִּיב לוֹ יָד" אחת בלבד, ומהצד השני עומד דוד (שהגימטריה של שמו גם היא 'יד' אחת בלבד). רק שלמה שמשלים הכל ומולך על כל הצדדים נקרא על שם שני הצדדים: "וַיִּשְׁלַח בְּיַד נָתָן הַנָּבִיא וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יְדִידְיָהּ". נראה שמסיבה זו דוד המלך שעוד לא הגיע לשלמות המלכות בנה את ביתו בעיר דוד שנמצאת בנחלת יהודה ואילו שלמה בנה את ביתו בסמוך למקדש בנחלת בנימין.

החסרון של הפעולה ב'יד' אחת בלבד ניכר לאחר מלחמת עמלק הראשונה: "וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר- ידו של הקב"ה הורמה לישבע בכסאו... שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו". חסרון השלמות בשם ובכסא מופיע כאשר יש רק 'יד' אחת. ואילו אצל שלמה-ידידיה נאמר: "וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא יְהוָה לְמֶלֶךְ".

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.