"היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות..." מבאר הרמב"ן: "הנה השלים משה לבאר את התורה ולחדש כל המצות אשר צוה אותו השם לחדש להם", ומכאן מתחיל עניין הברית שמסיים את הספר. מצוות ביכורים וביעור מעשרות שבתחילת הפרשה משלימות את 'נאום המצוות' ושייכת לנושא הכללי של הפרשות הקודמות, ואם כן לכאורה היה נכון יותר שגם מצוות אלו יהיו בפרשה הקודמת. נראה שזו 'חוליה מקשרת' בין נושא המצוות לנושא הברית.

מצוות הביכורים מתחילה שוב מן הראשית: "וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ", ומצוות ביעור מעשרות היא הסיום והאחרית של תהליך העלאת התבואה אל הקודש: "כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ". בשתי המצוות יש לא רק מעשה אלא גם אמירה- 'פרשת מקרא ביכורים' ו'וידוי מעשרות'. התהליך של קיום מצוות התבואה מראשית ועד אחרית משתקף במובן ההיסטורי של פרשת מקרא ביכורים באמירה זו שגם היא מתחילה מן הראשית והולכת עד האחרית. לכן פרשה זו משמשת כמפתח לסיפור יציאת מצרים בהגדה של פסח שבו 'מתחיל בגנות ומסיים בשבח'.

ספר דברים מתחיל ב'נאום התוכחה' שעוסק בהיסטוריה. הספר מסתיים ב'נאום הברית' שגם הוא עניינו היסטוריה, כלומר התוצאות שיקרו בעקבות שמירת או אי שמירת המצוות וכפי שמתואר באריכות בברכות ובקללות. 'נאום המצוות' שביניהם לכאורה אינו שייך להיסטוריה שהרי המצוות הם ערכים מוחלטים שעומדים מעל לזמן ולמקום. לכן המעבר בין נאום המצוות לנאום הברית נעשה ע"י מצוות הביכורים וביעור מעשרות שכוללות בתוכן אמירה היסטורית. מסיבה זו הם מופיעות בתחילת פרשתנו ולא בפרשה הקודמת.

המהלך ההיסטורי במצוות אלו 'מראשית ועד אחרית' נסמך לסיום פרשת כי תצא בעניין עמלק שגם עליו נאמר: "רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד". ההקשר ההיסטורי שבפרשת מקרא ביכורים מגלה לנו שיש ראשית קודמת ל'ראשית גוים'. אמנם הסיפור של פרשת מקרא ביכורים הוא על עם ישראל, אך הוא מתחיל בגנות של המפגש בין יעקב ובין "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי". לבן הארמי הוא המקור לשיטתם של עמלק "לָבָן בִּקֵּשׁ לַעֲקוֹר אֶת הַכֹּל" ולכן כמו אחריתם של עמלק שתהיה "עֲדֵי אֹבֵד" גם הוא 'אובד'. מסיבה זו נכתב הפסוק בלי מילת קישור ('ארמי אובד את אבי') וכך אפשר לקוראו גם בכיוון ההפוך- 'ארמי אובד בגלל אבי'.

נראה לומר שלבן הוא ה'גרעין' של עמלק והוא שעומד בכל דור ביסוד מחשבתם של 'העומדים עלינו לכלותינו'. לכן משמעות הלשון היא בהווה - בכל דור ודור "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי". כנגד זה באה מצוות ביכורים שמבררת מהי הראשית האמיתית "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה" ועל ידה ימחה ויאבד כוחו של לבן הארמי.

ספר דברים נאמר במשך חודש ושבוע- מא' שבט עד ז' אדר. ייתכן לומר שחלוקת הנושאים של הספר מתאימה לחלוקת התאריכים- בחודש שבט נאמרו נאום התוכחה ונאום המצוות ובתחילת חודש אדר נאמר נאום הברית. אפשר לראות כעין רמז לכך בפרשות זכור ומקרא ביכורים שעוסקות בעמלק ובשורשו ומתאימות לפתיחת חודש אדר. מתוך כך מגיעים במצוות הביכורים ל'מרבין בשמחה'- "וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ".

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.