בפרשה נאמר "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם: עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ".

ולא מובן: למה על דבר כל כך קל, שבסך הכל לא קידמו אותנו בלחם ומים, לא יוכלו להתחתן לעולם עם עם ישראל? ובגלל זה גם נאמר "לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם כָּל יָמֶיךָ לְעוֹלָם"! ולעומת זאת המצרים שהעבידו אותנו בפרך, והטביעו את התינוקות שלנו ביאור, יכולים להתחתן איתנו לאחר שלשה דורות?

יותר מזה: הרי אדום גם כן לא קידמו אותנו בלחם ומים, ולא נתנו לנו לעבור בארצם, ובכל זאת אדומי יכול להתחתן עם ישראל לאחר שלשה דורות, ולמה שיהיה הבדל ביניהם? (אי אפשר לתלות את ההבדל במה ששכר עלינו את בלעם, כי את זה עשו רק מואב ולא עמון).

מואב ועמון נולדו מבנות לוט כדי להקים שם לסדום שנחרבה, וללוט שאין לו בנים. ולכן נקרא שם האחד 'מואב' שהוא המשך של אביהן, והשני 'בן עמי' שהוא המשך של העם שלהן שנחרב.

ואם כן, יש בעמון ומואב צד טוב, שהם המשך של לוט ממשפחת אברהם, וצד רע שהם המשך של סדום שצריכה להעלם מעל פני האדמה. מצד היותם משפחת אברהם, כמובן אפשר להתחתן איתם אם יתגיירו. מצד היותם המשך של סדום, אי אפשר להתחתן איתם לעולם, כי סדום אמורה להחרב ואין לה קיום בעולם. השאלה היא: איזה צד משני הצדדים בחרו עמון ומואב?

אברהם יצא לקראת האורחים והביא אותם אל ביתו. כך נהג גם לוט עם המלאכים בסדום. לעומת זאת אנשי סדום התנגדו לאורחים וניסו להרחיק אותם מגבולם. לכן כשהגיעו עם ישראל אל עמון ומואב היה מקום לברר את הנקודה הזו: אם עמון ומואב יצאו לקדם אותם בלחם ומים, למרות שזו לא דרישה מובנת מאליה, יתברר שהם ממשיכים את אברהם. אבל אם לא יצאו, ועוד ינסו להרחיק אותנו משם עד שאפילו מואב, שנקראו על שם לוט ולא על שם סדום, שכרו את בלעם כדי שיוכלו לגרש אותנו מן הארץ, אז יתברר שהם המשך של סדום. עמון ומואב לא יכולים להיות סתם באמצע, כמו אדום למשל, או שהם מאברהם, או שהם מסדום. ולכן "אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם", הוא לא עבירה חמורה, אלא ניסוי שהוכיח את היותם המשך של סדום. וממילא אפילו "לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם כָּל יָמֶיךָ לְעוֹלָם".

לעומת זאת לגבי הנשים לא היתה כאן הוכחה, כמו שאומרת הגמרא, כי במילא אין דרכן לקדם את האורחים. וגם אם יכלו לקדם את הנשים, דרכה של אשה להשאר בבית. ולכן השאלה אם עמונית ומואבית מותרות נשארה לא ברורה, עד שהתבררה על ידי רות שהחזיקה במידת החסד, ועשתה חסד עם נעמי שהיתה איתה בביתה, בלי שתצטרך לצאת לקראתה. וכך הוכיחה שהנשים ממשיכות בדרכו של אברהם.

[עיון נוסף והרחבה: תורת משה בראשית פרק יט פסוק לז, בכור שור דברים פרק כג פסוק ה, יבמות דף עו עמוד ב, האם אדום קידמו בלחם ומים: דברים פרק ב פסוק כט: מפרשים שונים].

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.