וכן "דבר אל בני ישראל" מתורגם: "מליל עם בני ישראל" אבל "ואמרת אליהם" תרגם: "ותימר להון" ולא "עמהון". סיבת ההבדל היא בחילוק שיש בין דיבור לאמירה, כדלקמן.

נאמרו הרבה דרכים לבאר את ההבדל בין דיבור לאמירה -

ר' יונה אבן ג'אנח בספר השרשים שלו (בשורש דב"ר) כותב "ואין הפרש בין ענין אמר ובין ענין דבר".

רד"ק בספר השרשים שלו (בשורש דב"ר) כותב שהדיבור כמו אמירה "אלא שיש הפרש ביניהם ביניהם בשימוש הלשון כי האמירה אינה מבלי סמיכה אל אחר והדבור הוא מבלי סמיכה אל אחר, כי הוא מורה על עיקר הדיבור שהוא באדם". ועיקר כוונתו היא שניתן לציין שפלוני דיבר, בלי לומר שדבריו היו מכוונים למישהו ששמע אותו, אבל אמירה היא תמיד אמירה למישהו. ועיין שם עוד.

המלבי"ם ביאיר אור (אות א' סעיף כו) כותב "האומר יאמר דבר קצר ומוחלט במילים מועטות והמדבר יבוא ברוב דברים ודבור ארוך לבאר ולפרש המאמר הקדום".

ר"ש פפנהיים (באריכות ביריעות שלמה חלק ב חוברת ד יריעה א ובקצרה בחשק שלמה שרשים בשורש "אל") כותב "שפעל 'דבור' מורה על החלק הגשמיי שבדיבור דהיינו תנועת כלי המבטא... ופעל 'אמר' מורה על החלק הרוחני שבדבור, דהיינו המובן השכלי שבו...".

נראה שדעת אונקלוס היא מעין דעת הרד"ק והר"ש פפנהיים - הדיבור מתאר את עצם קשר השיחה של המדברים ביניהם בלי להתייחס לתוכן הדברים, והאמירה מכוונת לתוכן שאותו אמר פלוני לפלוני.

לפי זה "וידבר ה' אליו" אינו מתייחס לתוכן הדברים שאמר ה' למשה אלא את עצם קשר הדיבור שנוצר ביניהם, ולכן מתורגם "ומליל ה' עמיה". וכן "דבר אל בני ישראל" עניינו שמשה הצטווה על עצם הצורך לפנות לעם ישראל ולדבר עמם אך טרם נאמר לו מה יאמר בשיחה זו. לעומת זאת "ואמרת אליהם" בא להגדיר כבר מהו תוכן הדברים שצריך משה לומר לעמ"י, ולכן התרגום אינו "ותימר עמהון", אלא "ותימר להון" דהיינו שכשייווצר קשר השיחה של משה עם העם הוא יגיד את התוכן המפורט בהמשך.

לפי זה נראה שפירוש הביטוי "וידבר ה' אל משה לאמר" וכדו', שמתחיל עם המילה "וידבר" ומסיים עם המילה "לאמור" שהיא משורש אמירה, הוא כך: ה' פנה אל משה ויצר ביניהם קשר דיבור, ותוכן הדברים הוא כפי שמפורט אחרי המילה לאמר.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.