"ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אתם האדם וחי בהם".

ומכאן למדונו חז"ל[1] "וחי בהם - ולא שימות בהם". שהמצוות אינם באים להרוג את האדם אלא לתת חיים לאדם. אך נשאלת השאלה, למה זה כתוב פה בפרשת אחרי מות? הרי זה דבר עקרוני ומרכזי, היה צריך להיות כתוב בתחילת התורה והמצוות או בסוף המצוות? ועוד למה עניין זה בפתיחת פרשת העריות?

איסורי עריות – תוספת חיים

תשובה אומר המשך חכמה[2]: כי היה אפשר לחשוב שאיסורי העריות - מצמצמים את האושר, העונג ואת החיים של האדם. – לא נכון! נידמה לך ככה. איך כתוב בחטא המתאווים: "וישמע משה את העם בכה למשפחתיו, איש לפתח אהלו, ויחר אף ה' מאד ובעיני משה רע[3]" העם היה בוכה למשפחותיו. מה זה בוכה למשפחותיו? מביא שם רש"י את דברי חז"ל – "רבותינו אמרו למשפחותיו - על עסקי משפחות, על עריות הנאסרות להם".  על זה בכו. כל העם יושב ובוכה, כאילו זה בא לצמצם את החיים. זה לא נכון! זה בא להגדיל את החיים. אלא שהאדם צריך עיבוד כוחות הנפש, קידוש הרצון, זיכוך המציאות הפנימית שלו, להיפגש עם המציאות האמיתית שלו ולא הפראית. לכן, בפתיחה של איסורי עריות - תדעו לכם האיסורים האלה הם לא מחלישים את החיים אלא מוסיפים חיים.

מופיע גם ברמב"ם[4] כל עם ישראל איך שקיבל איסורי ביאה הוא לא היה מוכן. למה ? הוא חש בזה את הפגיעה הכי גדולה שבחיים. "אין לך דבר בכל התורה כולה שהוא קשה לרוב העם לפרוש, אלא מן העריות והביאות האסורות. אמרו חכמים בשעה שנצטוו ישראל על העריות בכו וקיבלו מצווה זו בתרעומות ובבכיה, שנאמר "בוכה למשפחותיו" -  על עסקי משפחות". בלשון נקיה על עסקי משפחות. ובמגיד משנה שם – "בספרי, וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו – שמע שישראל מצטערים בשעה שאמר להם משה לפרוש מן העריות ומלמד שהיה אדם נושא אחותו ואחות אביו ואחות אימו, ובגמרא פרק אחרון דיומא, בוכה למשפחותיו – על עסקי משפחות".

ש: יש הרבה דברים, שאנשים חושבים שזה מחליש אותם אז למה דווקא פה?

ת: יש הרבה יצרים: לאכול גלידה וכו' גם בזה בוכה למשפחותיו על זה . כל מיני יצרים ונטיות. אבל מכיוון שזה היצר הכי חזק שבחיים, אומרת לנו התורה - זה לא גונב את החיים אלא זה מוסיף חיים אמתיים.

התאוות – אין בהם ממש

זה דבר תורה שאמר בר קפרא במסכת נדרים[5] בר קפרא חתנו של רבי יהודה הנשיא היה כזה חריף אומר דברים חריפים, ... בהילולא דרבי שמעון ברבי (בחתונה של רבי שמעון בנו של רבי) אמר בר קפרא לרבי מאי תועבה? למה משכב זכור ניקרא תועבה? כל דאמר ליה רבי דהכין הוא תועבה, פרכה בר קפרא(כל מה שהסביר רבי את המילה "תועבה" בר קפרא היה פורך)אמר ליה  פרשיה את(אמר לו רבי לבר קפרא - תפרש אתה), בסוף אמר לו: אמר רחמנא תועבה - תועה אתה בה. כמו שאומרים בעברית טעית בכתובת. מה אתה מתחתן בחור עם בחור? אתה תועה!! זה לא המקום הנכון. תועה בה. אח"כ שוב שאל, מאי תבל? מדוע התורה קוראת "תבל" למשכב בהמה? אמר רבי - לא יודע לענות. בסוף אמר לו, תבל הוא, תבלין יש בה? יש בזה תבלין? זה סתם חסר טעם. אח" כ אמר לו, מדוע התורה קוראת "זימה" למי שבא על אשת איש, זימה, מה זה זימה? לא יודע, אמר לו: זו מה היא. זו – הילדה שנולדת מזה לא יודעים מי האמא ומי האבא. לא יודעים של מי הילד. זה חיים זה? לא יכיל למסבל. לא יכול יותר לסבול דברי תורה כאלה, -קם נפק - הוא יצא משם.

זה דברי תורה לחתונה? תועבה – תועה בה. תבל – תבלין, זימה – זו מה היא? צריך להגיד בחתונה שכינה שורה.... משהו יפה, אומר המהר"ל[6] הוא אמר את הדברים האלה דווקא, שלא תגידו אוי מסכנים, מתחתנים מפסידים את כל השעשועים של העולם הזה , מצווה! מה אפשר לעשות. חייבים להתחתן מה נעשה, ד' ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון ו ירושלים. לכן מסביר המהר"ל: "ניראה לכך, דיבר בר קפרא כדי להודיע שהתאווה הגופנים כמו הזנות והשכרות ושאר תאוות הגוף" – לשאלתכם, למה דווקא עריות ולא דברים אחרים, אכן גם דברים אחרים- "אין בהם ממש כלל" - לא שזה שווה אבל מפסידים, אלא "אין בהם ממש". זה שום דבר.-  "ובא לומר שהיה שעת משתה ולא ימשך אדם אחר תאוות הגוף ביותר רק ישמח לדבר מצווה לשמח חתן וכלה", - אתה בא לחתונה לשמח חתן וכלה ולא לאכול ולשתות ולהשתולל -  "ועוד להודיע כי אלו דברים אשר עשה בר קפרא בשביל השמחה שאינו עושה אותם כשאר הליצים אשר הולכים אחרי הליצנות לדבר צחוק בלבד רק שעושה אותם לשמח חתן וכלה שהרי יודע הוא כי הדברים הגופניים הם הבל, ובזה משמח חתן וכלה. לכן מצינו באיסורי עריות בתאוות הגוף שהם הבל.....ואין בהם ממש  ואין דומה חטא עריות לשאר חטאים, שחטא העריות הבל .. שאפילו כאשר הוא בהיתר הוא גנאי וחרפה ומה יהיה כאשר הוא באיסור. וג' מיני עריות הם וכו'".

כלומר, הכל זה הבל, זה שטויות, זה לא חיים, תבלין - מאכל שאין ראוי לאוכל מצד עצמו. ולכן זה כתוב דווקא פה. וכמו שאמרה לי פעם הבת שלי תראה מתראיין פה רב מודרני ואמר "נכון ניאוף אשת איש על פי ההלכה היבשה זה אסור, אבל צריך להודות לאמת שחבל". אמרה לי מה שכתב פה זה יותר חמור מלבוא על אשת איש. אדם נכשל ועבר על אשת איש, זה חמור וזה קורה! אך לכתוב שחבל שאסור לבוא על אשת איש זה כבר הרבה יותר חמור מלבוא על אשת איש. אמנם הוא מודה שאסור על פי ההלכה היבשה! מה זה הלכה יבשה? התורה מלאה חיים. אמרתי לה אני מכיר את הרב הזה הוא עבר על אשת איש ותפסו אותו על חם, אשתו התגרשה ממנו והוא עף מהישוב בו הוא כיהן כרב. פעם פגשתי אותו אמרתי לו למה אתה מתעסק עם החדרניות בבית מלון הוא אמר לא נכון זה לשון הרע, ובסוף זה היה נכון. הוא מודרני כזה. מתראיין בטלויזיה מנשק שם את המראיינת השדרנית – ואהבת לרעך כמוך. בקיצור חבל. לא נכון לא חבל. זה הבל.

בורא התורה הוא בורא האדם

במשך חכמה- "וחי בהם, וזה מאמר התורה כי העריות נפש האדם מחמדתן עתידין ישראל לינתק וכו' שלא בכו אלא רק להתיר העריות בפרהסיא" - כי ע"ז זה מן אידאולוגיה שנותנת לגיטימציה לעריות. "וכן בימי עזרא, וכל מצווה שקיבלו עליהם בקטטה[7]. לכן אמר שלא תדמו כי הוא קשה לקיים ובלתי אפשרי לטבע הגוף לקיים דבר זה, לכן אמר להם אני ד' אלקיכם, שאני הוא בוראכם ויודע טבעכם ומוסדות מזג גופכם" - זה לא שיש שני רבש"ע אחד שברא את האדם ואחד שנתן את התורה והם לא מתואמים, אז התורה לא תואמת את האדם. לא נכון, אני ד' אלוהיכם. אני בוראכם יודע טבעיכם ומוסדות טבע גופכם , "כי לא כבד הוא להתאפק בעד התאוה ולתת רסן להחמדה, ואני הוא המצוה, שלא תעשו מעשי ארץ מצרים ומעשי ארץ כנען כו' ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, שיהיו לחיות נפש האדם ולהנהיגה באופן, שיהיה טוב לו בעולם הזה ואשרי חלקו לעוה"ב....... וזה שאמר, שכשם שצווה לי השי"ת את הפרישה לגמרי" – כלומר צווה למשה רבינו את הפרישה לגמרי -  "באשר לפי זכות חומרי וטבעי, עד כי שב לדק ספירי, ושבה בשרי לרוחניי, ואיננו במרכבת האנושי והבשרי כלל ויכול אני לקיים זה, ככה כשצותה לכם בני ישראל על העריות, בטח ידע היודע כל, כי לזכות מזגם והנהגתם הרוחנית עפ"י התורה הוא יאות ונאות, וקל להתקיים כמניעת כל האיסורים. ודו"ק.

משה רבינו פרש מהאישה אך לא היה לו קשה שהיה כולו רוחני וספיריי כלבנת הספיר. זה לא קשה וגם לכם זה לא קשה, זה נחמד ונעים וזה אנושי. כמובן צריך להתאפק. לא אמרנו לא להתאפק אך  זה קל וזה חיים.

אם כן, בירור אחרון - התורה היא חיים.

לשם שמים או לשם חיים?

הרי יש קושיא, אם אתה עושה את התורה כי היא חיים אז זה לא לשם שמים זה לשם חיים, שהרי התורה היא הטבע שלנו, הטבע הטבעי והרוחני, הטבע הסגולי של האומה הישראלית, ולכן זה נעים וטוב, אז א"כ אנו מאבדים את הלשמה. למשל, אם בסופו של דבר משכנעים אותי ואומרים לי תראה אם אתה מתחתן ונאמן, אז יהיה לך טוב, אז זה לא עבודת ד' זה עבודת עצמי?

תירוץ א' – מתוך שלא לשמה בא לשמה

נכון בשלב הראשון לא לשמה אך מתוך שלא לשמה בא לשמה. הרמב"ם בהקדמה לפרק חלק בהסבר השכר ועונש הגשמי שהתורה מדברת עליה, משל לילד בהתחלה אומרים לו תלמד תורה תקבל שוקולד, תקבל צעצועים תקבל כסף ולבסוף דבר עליון. זה מדרגות מדרגות. מדרגה ראשונית שאנו עושים זאת לא לשם שמים, אח"כ לשם שמים. מה יש?

תירוץ ב' – להתפייס עם התורה

זה לפייס אותנו עם התורה. כי אם התורה באה להרוס את החיים יש לי קושיא על התורה. הרפורמים, המשכילים והכופרים הראשונים, בהתחלה חרטו על דגלם - אנחנו מלחמת האור נגד החושך. כלומר היהודים יראי שמים הם חושך ואנחנו נאורים. ירדו מהדגל הזה הבינו מהר שזה שטויות. הם נאורים ואנחנו חשוכים, אנחנו באמת נראים חשוכים?! החליפו דגל - מלחמת החיים נגד המוסר והדת. אנחנו, הרפורמים בעד החיים והם הורסים את החיים. ולכן צריכה לבוא הסברה ענפה להסביר שהתורה היא חיים. אז למה לא אמרו לפני כן? כי לפני כן זה פשיטא. הרבה דברים בתורה מסבירים לך כאשר זה בא לידי עימות איפה כתוב בתורה שיש עולם הבא? פשיטא. פשיטא שיש עולם הבא. פשיטא שכשהאדם הוא מת הוא לא באמת מת. איזו מן שאלה. אבל באו הצדוקים ואמרו אין עולם הבא, היו חומרניים, אז באו החכמים אמרו ודאי יש. פשיטא! וכל הגמרא מלאה יש לו עולם הבא אין לו עולם הבא. זה פשיטא שיש עולם הבא. אומר הרמב"ן החידוש הוא לא שיש עולם הבא החידוש שיש דביקות בעולם הזה.

דביקות בעולם הזה

פעם החרדים עשו סמינר לדתלש"ים, יש כל הזמן סימנרים כאלה, מזמינים כל מיני טייסים חילונים שחזרו בתשובה ומסבירים שהתורה היא הכל ושיש עולם הבא, אחד מת וקם לתחיה ואח"כ חזר מהעולם הבא. אמר "נושר" אחד, אני יודע שיש עולם הבא השאלה היא האם יש עולם הזה? הוא מסכן פה, לכן זה פשיטא שיש עולם הבא, באו הצדוקים אמרו: אין עולם הבא. אז נלחמו על העולם הבא. זה פשיטא שהתורה היא חיים, לא צריך להסביר זאת, אלא מה, באו אלה ואמרו התורה לא חיים. אז צריך להסביר שהתורה היא חיים,לכן קמו גדולי עולם כמו ה"משך חכמה" , המהר"ל ואפילו בר קפרא, להסביר שהתורה היא חיים. גם הרב קוק מסביר שהתורה היא חיים. זה לא אומר שלא צריך מאמץ ואין קושי.

הזדהות פנימית עם התורה

הרי במאמר הדור יש הכובש ואת הישר, הכובש- כובש יצרו, קשה. אך הישר הוא זורם, זורם בתורה. מה יותר גדול? הישר. אומר הרמב"ם בשמונה פרקים פרק ה, הכובש הוא החסיד המעולה, מה יותר גדול? החסיד המעולה. אז יש לי רעיון לא אהיה כובש את יצרי אהיה ישר, אבל אתה לא ישר? נכון. אז מה הכוונה שהוא יותר טוב? אלא שהמטרה, העניין, המהות, זה הישר. המהות זה החסיד המעולה. זה כדי לפייס אותך עם התורה. אז אם התורה זה כדי להיות ישר, אני מוכן למסור את הנפש. אני מוכן להילחם נגד האויבים כדי שיהיה לי שקט. מוכן להיכנס לעזה, להילחם, כדי שאח"כ העם ישבו בשקט. זה לא אומר שלא צריך להתאמץ.

אבל הרי זה טבעי? אלא, שני מובנים של המושג "טבעי", מובן אחד שזה בא לבד, למשל אני נושם בצורה טבעית, ולא חושב על כך. יש בעלי חיים שהנשימה אצלם היא רצונית, רוצה נושם לא רוצה לא נושם, אבל בן אדם נושם בצורה אוטומטית, לכן אדם בדיכאון נימאס לו מהחיים, מפסיק לנשום. אז הקב"ה סידר שננשום אוטומטי. זה מובן אחד של טבעי. אבל יש מובן נוסף שזה תכונה טבעית של אדם אבל מ"מ צריך עמל. ילד יש לו כישרון טבעי למוזיקה, הוא ה"מוצארט" הבא בתור. הוא עדיין צריך להתאמן כמו ילד, זה טבעי בשבילו, יש לו שמיעה אבסולוטית אך הוא צריך לעמול. זה שני סוגי טבעי. אז מה שאומרים שהתורה טבעית זה לא אומר שלא צריכה עמל.

אז אם עושים כי נעים לי איפה הלשמה? תרוץ א' מתוך שלא לשמה. תירוץ ב' זה כדי לפייס כשקשה אך בסוף יהיה טוב.

תירוץ ג – הציווי להיות נאמן לטבע הנשמתי

זה הטבע שלך, והקב"ה הוא שקבע בך את הטבע הזה והוא מצווה אותך להיות לפי הטבע שלך. הוא עשה לך טבע שתתחתן עם אישה. ואתה מתחתן עם אישה ומקיים מצוה. למה הוא עושה מצוות? סתם?! הוא עשה טבע לאדם ואומר לו נתתי לך טבע כדי שתהיה נאמן לו. מצווה להיות נאמן לטבע שלו. הרי הוא לא ניתן לשווא.

נטיות הפוכות מהטבע הנשמתי

ש: איך אפשר להגיד זאת על בעל נטיות הפוכות, שהרי יש תופעה של אנשים שהם נולדים ככה, שהם ככה מאז שהם זוכרים את עצמם, זה לא בעייתי לומר כזה דבר?

ת: זה בעייתי, אז מה אם זה בעייתי?!

ש: זו האמת?

ת: אני לא יודע למה אתה לוקח את הדוגמא הזאת, ככה זה בכל היצרים. יש לך יצרים ממתי שנולדת? כן! לכל אחד יש יצרים שונים, אך לכל אחד מהרגע שנולד יש יצרים, אחד מנדנד, אחד עושה רעש, אחד אלים ואחד אוכל בלי הפסקה, לכל אחד יש יצר.

ש: אך זה יצר הפוך משאר בני אדם?

ת: מה הפוך, כל בני אדם אוכלים נורמאלי והוא אוכל טונות. שאר בני אדם לא מציקים והוא מציק. לא כולם הפוכים באותו דבר כל אחד הפוך משאר בני אדם בדבר אחר. כל אחד יש לו יצרים, כל היצרים הפוכים מטבע האדם. כל היצרים, וכל אחד יש לו יצר אחר. מידי פעם קמים אנשים ואומרים עד עכשיו זה היה יצר הרע, עכשיו נעביר לו סדנא ומעכשיו יקרא יצר טוב. עבר גיור. היה יצר רע עכשיו יצר טוב. זה עובר בדורות, פעם יצר רע פעם יצר טוב, וכולם הפוכים מהיצר הטוב כי אם היצר הרע לא הפוך מהיצר הטוב אז הוא לא יצר רע. והיצר הטוב הוא הטבע והיצר הרע הוא הפוך מהטבע. עכשיו אתה עושה סטטיסטיקה ואתה אומר רוב! לא רוב. הקב"ה חילק את היצרים הרעים למין האנושי בצורה כזו שהם מחולקים ולכן, כל היצרים בטלים ברוב במין האנושי כדי שהמין האנושי יתאזן. וזה ניתן לתיקון כמו כל יצר רע.

ש: יש כאלה שעשו את כל המאמצים ולא הצליחו?

ת: זה נכון, אך זה נכון לכל היצרים. כל יום 24 אנשים אומרים לי יש לי יצר כזה ועשיתי את כל המאמצים ולא יצאתי מזה. גם יצרים אחרים זה כך. עושים הכל ולא מצליחים.

צריך לרצות

ש: אז מה הדרישה מאדם כזה? 

ת: כמו כל שאר היצרים? כמה אנשים עם היצר הזה? 5%! כמה נערים יש עם יצר להוציא שז"ל? מחלוקת, יש אומרים 85% ויש אומרים 99%, וגם הוא עשה מאמצים, וגם הם. על כל היצרים זה נכון. אבל על זה נאמר איזהו גיבור הכובש את יצרו, את היצר שלו. כל אדם יש לו יצרים חזקים, יש יצרים הרבה יותר חזקים ויותר קשה להתגבר עליהם. עכשיו אתה שואל שאלה לא ספציפית, כי הנושא הזה, דווקא דוגמא לא מוצלחת, כי כולם מבינים שלהתחתן עם אישה זה יותר טוב מאיש כי יש לו ילדים ונכדים, לעומתו אדם מזדקן בלי ילדים ונכדים, לא צריך להיות חכם להבין שאדם כזה חייו אינם חיים, הוא מסכן. וזהו! הניסיון מראה שמי רוצה יכול לצאת מזה 100%. אני מכיר לפחות כמה מאות שיצאו מזה. כלומר שהתחתן, אוהב את אשתו. לפעמים היא אומרת לי שהוא אוהב אותה יותר מדאי. מי שרוצה יוצא, אבל צריך לרצות.

אחד אומר רציתי להיות פסנתרן ולא הצלחתי. כמה שיעורים עשית? המון, כמה? ארבע. אז זה לא ככה. זה מסובך להיות פסנתרן, וכל הכלים הם קשים, יש פשוטים יותר, כמו גיטרה, אבל יש כלים מאוד קשים. ללכת לצבא זה לא קשה? זה קשה, ואוהבים את זה, זה אתגר. לטפס על האוורסט זה לא קשה? אז למה אתה מטפס? הוא רוצה לטפס על האוורסט. אז הדוגמא הזו, של נטיות הפוכות לא מוצלחת, כי כולם מבינים שזה לא נורמאלי וכולם רוצים לצאת מזה.

הזכות לעמול

כל היצרים הם נגד הטבע האלוקי של האדם. אדם יש לו יצר טוב ויצר רע. היצר הרע, צריך לבקש ממנו לעוף ואת היצר הטוב לחזק. לאדם יש יצר טוב ויצר רע הם תמיד שקולים כי אם היצר הטוב יותר חזק מהיצר הרע המשחק מכור וכן להיפך. לכן, הם שקולים[8] והאדם הוא המחליט. לכן הטבע של האדם הוא טוב אבל לטבע נדבק יצר, הקב"ה הדביק, והאדם צריך לזכות במאמציו. כי מה שאדם לא זוכה במאמציו זה לא שלו. שונא מתנות יחיה, כמו שחז"ל קוראים לזה: "נהמא דכיסופא" – לחם בושה, "דאכיל מן חבריה בהית מסתכל ביה"[9]–מי שאוכל מחברו מתבייש להסתכל עליו. ולכן הקב"ה ברא את כל העולם בצורה כזו שכל דבר שיש לאדם הוא יוכל לזכות בו בעמלו. ד' יכל להכניס לנו את כל הבבלי והירושלמי, בלי בעיה. אבל הוא רוצה שזה יהיה בעמלנו, אז יש עמל. והעמל הזה אומר המשך חכמה זה לא כ"כ קשה, לא להגזים.  לאט לאט האדם מצליח וטוב לו. אך יש עמל. כשמצליחים הכל נחמד אך בהתחלה צריך להתאמץ וגם המאמץ נחמד. זה התירוץ השני. לעשות שלום בין התורה ובין החיים. עשינו שלום.

אהבת האתגרים

אחרי שעשינו שלום אנו מוכנים להילחם ולהתאמץ למסור את הנפש, אך צריך לדעת שביסוד, התורה היא תורת חיים, כי אם לא אז התורה היא שקרית. אכן מובא ע"י הרב סולובייצ'יק בספרו איש האמונה הבודד, שהנוצרים כך חושבים – במיוחד הקטולים והפרוטסטנטים, שהדת שלהם היא במהותה משבר, תיאולוגיה של משבר. אם אתה שומר את הדת אתה במשבר, אבל צריך להיות במשבר! בוודאי לא נכון! החיים זה לא משבר. החיים זה נעים וזה טוב. אמנם יש מאבק אבל זה לא משבר במהות. ולכן בהתחלה באו הנוצרים וביטלו את כל המצוות, אז מה מציעים? בקבלנות. באים הולכים כמו שאומרים בצבא. עולם הבא וגמרנו. בא אותו האיש ועשה הנחות, אתה מאמין באותו האיש יש לך עולם הבא, זהו מספיק.

ואנו אומרים לא נכון זה אותו אלוהים שנתן את התורה וברא את האדם, הסתכל בתורה וברא את העולם – אבל עם אתגרים. למה רב אשי כתב כך את הגמרא? לא יכל לעשות טובה ולכתוב נורמאלי? לא מבינים איפה תירוץ, איפה קושיא, מי נגד מי? תשובה: כדי שתשבור את הראש. ולמה הקב"ה לא יכול להביא אוכל אוטומטי, כי הגוף צריך לעבוד לעכל. צריך לעבוד. לכן הקב"ה נתן לך עבודה.

ש: במה מתבטא המלחמה בין היצר הטוב ליצר הרע?

ת: כל יום נלחם היצר הטוב ביצר הרע, מה זה השאלה הזאת? אלא אם כן הוא צדיק עליון בלי יצר הרע. האדם נלחם זה מלחמה. זה כמו לשאול במה מתבטא זה שיש לעם ישראל צבא. זה מלחמה. עם אסטרטגיות בעלי ברית וכו'.

ש: אז למה מתפללים ואל תביאני לידי ניסיון? מדוע מתפללים ותרחיקני מיצר הרע?

ת: מה שאתה שואל זה שאלה טובה. אומרים לקב"ה תן ברכה על פני האדמה, והוא לא יודע? חננו מאתך דעה בינה והשכל, ד' לא יודע? ברך עלינו את השנה הזאת, לא יודע? וכו'. זה שאלה טובה על כל התפילות. אלא, התפילה עושה זיכוך כזה באדם שהיא חוסכת, זה מחזק את האדם ואז הוא כבר לא צריך ניסיון.

נבנים ע"י מאבקים

 הקב"ה יכל להביא אותנו לארץ בלי ערבים, זה לא הפעם הראשונה, בפעם הראשונה שבאנו לפה היו ל"א מלכי כנען, בפעם השנייה, כל צוררי יהודה, פעם שלישית ערבים. איפה מחלקת התכנון והתלונות, כדור הארץ מלא ריק, מוציאים אותנו ממצרים תוקעים אותנו דווקא פה, אין מקום אחר?

כשהייתי קטן ראיתי סרט בעבר שעשה במאי אוונגרדיסט – כלומר שהולך קדימה. איך ילד כושי קורא את התנ"ך, כולם כושים אבותינו כושים, הקב"ה לבוש עם מגבעת גבוהה ומעיל ארוך כי כך מכובד בעולם הכושים(כמובן האפיפיור החרים את הסרט, במיוחד בגלל שכולם אתיופים). הוא רבש"ע שנמצא בשמים, אומר למלאך מה המצב למטה? רע מאוד כולם הולכים מכות? אולי נרחיב את העולם? לא! ניקח עם אחד ונטפח, במקום להתפזר על הרבה, ניקח עם אחד, מתרכזים עליו וזהו. תביא מפה, איפה נשים אותם......? בכנען! אומר לו המלאך בעיה העם הזה במצרים. טוב נוציא אותו ונשים פה. זה עם סגולה?! אם אתה לא מאמין שהאדם ניבנה ע"י מאבקים זה גם לא מובן. והקב"ה סידר מאבקים. במקום שתבין שמאבקים מוסיפים לך חיים עוז וגבורה ואישיות והצלחה אתה נימצא מול קושי אתה נשבר אז לא הבנת בשביל מה הקשיים. פעם הייתי מורה למתמטיקה אמרו לי התלמידים, המורה סתם דופק אותנו(מדבר בגוף שלישי אבל בחוצפה), סתם נותן המון תרגילים שא"א לפתור, סתם מציק. אמרתי, אתם חושבים שאני צריך את התוצאות שתמצאו שלושה איקסים ואני ארוויח על זה כסף? אמרו, עשינו את כל התרגילים לא הצלחנו לפתור אפילו אחד? אמרתי, זה לא משנה! אדם לא נעשה מתמטיקאי בגלל שהוא פתר את התרגילים אלא בגלל שהוא התאמץ . פעם שאל אותי ילד: "למה המורה כל הזמן מתנפל עלי ויש ילדים יותר גרועים ממני ואת תמיד מתנפל עלי?" אמרתי לו: "כי אתה מוכשר במתמטיקה ואם לא תצא מתמטיקאי זה פשע לאומי, האחרים אבודים אז למה להציק להם, הם לא יצליחו אבל אתה מוכשר לכן, אני לא אעזוב אותך". וכן היה, בסוף נעשה מהנדס. אז רבש"ע שם קשיים כי אדם נבנה מתוך קשיים. זה הסיפור של המורה שאמר: "זה גולם של פרפר", אמר לו תלמיד: "תראה לי?" ענה: "אי אפשר". "אז תיתן לי?" אמר המורה: "בסדר! אני נותן  לך אבל, אתה לא נוגע בו, בסדר! הילד הניח אותו, ו..... כלום לא קורה. יום אחד התחיל לשמוע "טק טק". הפרפר עם הכנפיים דופק, מסכן הפרפר לכוד בכלא, כך יום יום, מרוב מכות זה נסדק, הציץ פרפר נפלא והוא דופק עם הכנפיים ולא מצליח, הילד ריחם עליו, פתח, הפרפר יצא, עלה למעלה נפל ומת. למחרת סיפר למורה, אמר  לו המורה "למה פתחת? אתה לא מבין?! בזה שהוא דופק עם הכנפיים הוא מחזק את השרירים, פתחת לו אז הוא לא חיזק את השרירים ומת.

כך הקב"ה שם קשיים וזה חסד, זה כדי שיהיו שרירים, כח וגבורה, אנשים לא מבינים! חושבים שהקשיים האלה אי אפשר להתגבר עליהם אז עושים מזה ע"ז. עושים ע"ז מהיצר. זה מה שע"ז עושה. אך זה לא נכון, הטבע הפנימי הוא טוב וישר הוא חיים אבל יש מלחמות.

[1] ע"ז כז:

[2] ויקרא שם

[3] במדבר יא, י

[4] הלכות איסורי ביאה פרק כב הלכה יח-יט

[5] נא.

[6] חידושי אגדות נדרים שם

[7] שבת קל.

[8] עין רמח"ל דרך ד' ובפרק א' של מסילת ישרים.

[9] ירושלמי ערלה פרק א הלכה ג

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.