פרשת בהר פותחת בדיני שנת השמיטה ושנת היובל.

שנת שמיטה נקראת בתורה בדרך כלל 'השנה השביעית'. גם המסכת במשנה שעוסקת בדיני שמיטה  נקראת 'שביעית', וכן במשניות עצמן, הסיבה לכך כמובן היא שזהו זמנה: שמיטה חלה אחת

לשבע שנים. בכמה מקומות היא נקראת גם 'שנת השמיטה'. שם זה לשנה השביעית נובע מן המצווה לשמוט בה, כמפורש בתורה בפרשות משפטים וראה [עיינו בטור 'שנת השמיטה' מלפני שנתיים, שם עסקנו במשמעות השמיטה].

  לאחר ארבעים ותשע שנים שבהן חלו שבע שמיטות, מגיעה שנת החמישים, והיא נקראת 'שנת היובל': "יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם" (ויקרא כה, י); "יוֹבֵל הִוא שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם" (שם שם יא). וכך היא נקראת בהמשך הפרשה ובפרשת בחקתי פעמים רבות.

  בניגוד לשם 'שמיטה', השם 'יובל' מפתיע מאוד, שכן לא ברור מתוך הפסוקים מה משמעותו! מה פירוש המילה 'יובל', ומדוע נקראת שנת החמישים בשם זה?

  מפורסמים דברי רש"י (על פסוק י), שאומר: 'על שם תקיעת שופר'. כוונת רש"י לתקיעת השופר שתוקעים בשנה זו ביום הכיפורים, כמבואר בפסוק קודם, ואומר רש"י שהשנה נקראת על שם תקיעת שופר זו - 'שנת היובל'. כמובן, צריך להבין, מה הקשר בין תקיעת השופר לשם 'יובל'. התשובה לכך נמצאת בפרשת 'יתרו', שם נאמר "בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר" (שמות יט, יג), ומבאר רש"י שם מהו יובל – "הוא שופר של איל, שכן בערביא קורין לדכרא יובלא". ומקור דבריו בגמ', ר"ה כו ע"א. יש ראיה לפירוש זה מהפסוק: "וְהָיָה בִּמְשֹׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר" (יהושע ו, ה), ומהפסוק הקודם לו, שם נאמר הצירוף:  "שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים".

  לפי רש"י מובנת השתלשלות השם 'יובל' לשנת החמישים: המשמעות היסודית של 'יובל' היא איל, המשמעות השניה שנולדת מכך היא השופר, שעשוי מקרן של איל, ומשמעות זו מולידה משמעות שלישית, שהיא שנת היובל, שנקראת על שם התקיעה שהיו תוקעים בשופר בתחילתה.

  הרמב"ן מקשה על הסבר זה, כי השופר שתוקעים בו ביום הכיפורים של של שנת היובל, כלל לא צריך להיות דווקא מקרן איל!  בדבריו כלולה קושיה נוספת: בפסוק הקודם בחרה התורה דווקא להשתמש במילה 'שופר', ולא במילה 'יובל'! ועוד יש להעיר על פירוש רש"י, מדוע לקרוא לשנה כולה על שם תקיעה שנעשית בתחילתה, ולא לקרוא לה בשם שמבטא יותר את מה שמתרחש בה!

  על כן מבאר הרמב"ן בדרך אחרת, וזו לשונו:

"ולפי דעתי לא קראו הכתוב יובל על התקיעה רק על הדרור... אמר 'וקראתם דרור בארץ לכל יושביה', שיהיו כולם בני חורין לדור בכל מקום שירצו. ואמר 'יובל היא', שבה יובל כל איש אל אחוזתו ואל משפחתו יובילוהו רגליו מרחוק לגור. ונשתמשו בלשון הזה בענינים רבים, 'יובל שי לה' צבאות' (ישעיה יח ז), ואמר 'ועל יובל ישלח שרשיו' (ירמיה יז ח)... ששם יובלו המים. 'ונתנה הארץ יבולה' (להלן כו ד)... ענין הבאה גם כן, כמו שיקרא תבואה... ויהיה פירוש 'יובל היא תהיה לכם' הבאה היא, ותהיה כן לכולכם כי תבאו ותשובו איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו."

פירוש זה דורש השלמה, שהרי בפסוקים רבים רואים שהאיל והשופר קרויים יובל, ומה הקשר בינם לבין 'הבאה'?

 הנצי"ב מבאר שהאיל נקרא 'יובל' משום שהוא 'הולך תמיד ממקום למקום'.

        הרש"ר הירש מחדד ומעמיק במשמעות ההובלה לעומת הבאה, ולפי דבריו מתחדד הרבה יותר הקשר של משמעות השם 'יובל' לשנת החמישים:

"אין 'הובלה' אלא הבאה ראויה והולמת: הבאת אדם למקום הראוי לו, או הבאת חפץ לאדם שהוא ראוי לו... ומכאן 'יבול': מה שהארץ מביאה לבית בעליה... 'יבול' או 'יבל': תעלה, המובילה את המים למקום הצורך... ומכאן גם 'יובל' במשמעות 'קרן': התוקע בקרן היובל קורא לעדר לשוב הביתה: כך: 'שופרות היובלים' (יהושע ו, ד) או: 'בקרן היובל' (שם פסוק ה)... 'יובל' איננו רק כינוי לקרן; אלא הוא מציין גם את הקול, הקורא לשוב הביתה. במסכת ראש השנה כו ע"א אמרו, ש'יובל' הוא גם 'דכרא': איל; ונראה, שגם משמעות זו איננה רחוקה מן ההוראה שנתבארה כאן. האיל 'מוביל' את העדר - ואולי גם 'מביאו הביתה'; הוא עובר לפניו כמנהיג, והעדר הולך בעקבותיו."

על פי זה מבאר הרש"ר הירש את משמעות השם 'יובל' לשנת החמישים:

"היובל יוביל ויביא, וביתר דיוק - הוא יביא הביתה; הוא יביא אדם ורכוש למעמד ולסדר הראוי להם."

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.