בפרשתנו נמשחים המשכן, כליו, אהרן ובניו ובגדי הכהונה שלהם – כפי שנצטווה משה רבנו בפרשות עשיית המשכן שבסוף חומש שמות.

  מהי משיחה?

ננסה ללמוד מהי המשיחה מהמקום הראשון בו היא נזכרה בתורה:

  בפרשת וישלח (בראשית לא, יג) אומר ד' ליעקב: "אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה". מפסוק זה לבדו, עדיין לא ברור מה היא המשיחה. אך כאשר מתבוננים בתיאור מעשיו של יעקב בבית אל בפרשת ויצא (שם כח, יח), מתבאר לכאורה מהי המשיחה: "וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ. וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל...". אם כן, נראה שמשמעות המשיחה שם היא יציקת השמן. וכן נראה מדברי הפרשנים שם (רשב"ם, חזקוני ועוד).

  כך מתבאר גם מכל פרשיית שמן המשחה, שהציווי הוא להכין שמן למשחה, כפי שמתפרט אח"כ בפרוטרוט ביחס לכל כלי שצריך למשחו. בכמה מקומות אף נזכרת במפורש יציקת שמן המשיחה: "וְלָקַחְתָּ אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְיָצַקְתָּ עַל רֹאשׁוֹ וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ" (שמות כט, ז).

  הקשר של המשיחה לשמן מתבטא גם בתרגומה לארמית של המילה שמן – 'משח'.

אמנם, דווקא משני המקורות שהבאנו, נראה שצריך לדייק יותר במשמעות המשיחה:

• אם כוונת ד' בדבריו ליעקב אבינו "אשר משחת שם מצבה", לציין את יציקת השמן על המצבה - היה יותר מתאים לומר "אשר משחת שם על המצבה".
• אם המשיחה משמעותה יציקת השמן – יש במילים "וְיָצַקְתָּ עַל רֹאשׁוֹ וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ" קצת כפילות.

מתוך שתי שאלות אלו, נראה כבר להגדיר מעט אחרת. אין פירושה של 'משיחה' – 'יציקת שמן'. אלא: כאשר יוצקים שמן על דבר מה, יהיה זה אדם או חפץ דומם – בכך מושחים אותו. לכן כשיעקב יצק שמן על ראש המצבה, הוא משח אותה. וכשמשה יוצק משמן המשחה על אהרן – הוא מושח אותו.

  מה מטרת המשיחה? מדוע לצקת שמן על דברים שאינם מאכלים?

במובן השימושי והמעשי, ייתכנו כמה סיבות למשיחה: לפי הרד"ק, יעקב משח את המצבה שהקים, כדי לזהות אותה בחזרתו, 'כי כתם השמן לא ימחה במי מטר'. גם בהספדו של דוד לשאול ויהונתן (שמואל ב א, כא), הוא מתאר שבהרי הגלבוע "נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים מָגֵן שָׁאוּל בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן", ופירשו המפרשים שם, שהיו נוהגים למשוח את המגנים בשמן כדי להחליק מעליהם פגיעות כלי מלחמה. כאן המשיחה בשמן בגלל היותו מחליק.

אך מטרות טכניות אלו, לא מסבירות את מטרת המשיחה של כל דברי הקדש בפרשתנו.

רש"י מבאר שגם המשיחה הראשונה של המצבה על ידי יעקב לא היתה טכנית:

'לשון רבוי וגדולה כשנמשח למלכות, כך (לעיל כח יח) ויצק שמן על ראשה, להיות משוחה למזבח'.

כלומר, המשיחה לפירוש זה, היא בעלת משמעות מופשטת, רוחנית, להתחיל את 'שדרוג מעמדו' ועניינו של הדבר הנמשח: להפוך את המצבה למזבח; לקדש את כל הכלים, שיהיו קדושים כפי שהם אמורים להיות; להחיל שם 'מלך' על הראוי לכך.

  ניתן להביא ראיה למשמעות זו, מכך שמצינו בכמה מקומות, שישנה משיחה שאינה נעשית כלל ע"י שמן או חומר דומה אחר:

בפרשת תצוה נאמר: "וּבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן יִהְיוּ לְבָנָיו אַחֲרָיו לְמָשְׁחָה בָהֶם" (שמות כט, כט). ורש"י שם מביא דוגמאות נוספות למשיחות שאינן נעשות כלל על ידי שמן.

כעת צריך להבין, כיצד שתי משמעויות המשיחה הללו קשורות? ביחוד הדבר מתבקש במשיחות שבפרשתנו – שמטרתן לגדל את הנמשחים בהם, גידול רוחני מופשט, ובכ"ז הן נעשות ע"י שמן המשחה, שמכינים אותו במיוחד לשם כך?

  הרש"ר הירש, בהסבירו את מטרת משיחת יעקב את המצבה, מבאר תכונה נוספת שיש לשמן, שקשורה יותר למשמעות המשיחה הרוחנית:

"ויצק שמן שמן על ראשה" – 'כדי להקדיש את האבן, כדוגמת משיחת כלי המקדש: מה השמן הזה אין מתערב בשאר משקים, כך החפץ הזה ייבדל להקדישו מהשאר'.

משמעות זו מקבלת חיזוק מתיאור משיחת המשכן וכליו בפרשת נשא (במדבר ז, א), שם מודגשת משמעות ההקדשה שנעשית במשיחה: "וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם".

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.