לאחר שעיינו בפרשת תזריע במשמעות השורש ט'מ'א', נתבונן הפעם במשמעות השורש ט'ה'ר', שנזכר גם בפרשתנו ובפרשות הבאות יחד עם השורש ט'מ'א', בפרשיות שונות של טומאה וטהרה. אך נקדים לכך התבוננות בשורש אחר הנזכר בפרשתנו – שורש נ'ט'ר'.
בפרק יט פסוק יח נאמר: "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ". הדגש באות ט' במילה 'תִטֹּר' משלים את האות נ' שנפלה מהשורש נ'ט'ר' (וכן הדגש באות ק' במילה 'תִקֹּם'). משמעות השורש נ'ט'ר' הוא שמירה, כפי שניכר לדוגמה מתרגום אונקלוס, שמתרגם בכל מקום את השורש ש'מ'ר' לשורש נ'ט'ר'. באיסור 'לא תטר', הכוונה כמובן לשמירה בנפש, כפי שמבאר רש"י: 'שנוטר האיבה בלבו אף על פי שאינו נוקם'. אך שורש זה משמש גם לשמירה מעשית, כמו שניתן לראות לדוגמה בפסוק "שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי" (שה"ש א, ו). גם השורש ש'מ'ר' משמש לשני סוגי השמירות. לדוגמה, בפסוק "אֶרְעֶה צֹאנְךָ אֶשְׁמֹר" (בראשית ל, לא) מדובר בשמירה מעשית, ובפסוק "וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר" (בראשית לז, יא) מדובר בשמירה נפשית.
הרב שלמה פפנהיים (הרש"פ) מבאר (בספרו 'חשק שלמה-שרשים', שורש ט'ר') שהאותיות העיקריות של השורש נ'ט'ר' הן ט'ר', שמורות על 'נקודת ההישרה', דהיינו נקודה מסוימת שעל פיה מתיישרים עניינים אחרים. כמו במילה 'מטרה', הנגזרת מאותיות אלו, שמשמעותה היא נקודה שיורים עליה את החצים, לכיוונה. וכן המילה 'טור' מורה על שורה ישרה של כמה דברים.
השורש נ'ט'ר' מורה על שמירה 'איכותית', שהשומר-הנוטר 'שם לנגד עיניו' את הדבר הנשמר, הוא המטרה שלו, ואינו מסיח דעתו משמירתו. לפי זה, אולי הסיבה שהנטירה (המעשית) נזכרת דווקא ביחס לכרם, היא שהכרם דורש השקעה ותשומת לב יותר משאר העצים, כידוע.
בשמירה הנפשית, משמעות הנטירה היא שזכרון הרעה שעשה חברו, משפיע על יחסו אליו, שהוא נוטר לו איבה, התנהגותו 'מתיישרת' ומתכווננת בהתאם לזכרון המאורע הרע שהוא נוטר לחברו.
כעת נעבור להתבונן בשורש ט'ה'ר'.
בדרך אחת מציע הרש"פ (שם), שמשמעות השורש ט'ה'ר' נגזרת משורש נ'ט'ר', שכן הדבר הטהור הוא 'מנוטר ומשומר' מפסולת ודברים שונים המפסידים את עניינו. כך זהב טהור נקי מסיגים, לב טהור נקי ממידות ונטיות רעות, ובהלכות טומאה וטהרה מציינת הטהרה את היות הדבר 'נקי' מטומאה שהיא דבר זר ביחס לעצם הדבר שעלול להטמא ממנו. קצת יש להעיר על הסבר זה, שהנטירה מציינת שמירה חיובית, ואילו טהרה מציינת כל מה שלא נטמא, גם אם לא שמרו אותו מטומאה. ייתכן שבאמת משמעות הטהרה נובעת בעיקר מפעולת הטיהור, ההטהרות מהטומאה, שדבר שהיה טמא נטהר מטומאתו, ובעקבות כך נקרא כל דבר שאינו טמא, אף אם מעולם לא נטמא – טהור.
אך הרש"פ מעדיף לבאר בדרך אחרת, והיא שהטהרה לא נגזרת מהנטירה, אלא ישר מאותיותיה העיקריות ט'ר': 'כל דבר בעולם עלול בטבעו לאיזו שהיא תכלית', מטרה, שהאירועים סובבים להביאו לתכליתו. הדבר הטמא מנוע מלהגיע לתכלית זו, כפי שראינו במשמעות השורש ט'מ'א', ולכן כל דבר שאינו טמא, נקרא טהור, כי הוא עומד ומסוגל להגיע לתכלית הראויה לו.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
