הקדמה

נאמר בפרשתנו (פרק ח):

א. "וידבר ד' אל משה לאמר:

ב. קח את אהרן ואת בניו אִתו, ואת הבגדים, ואת שמן המשחה, ואת פר החטאת, ואת שני האילים, ואת סל המצות.

ג. ואת כל העדה הַקְהֵל אל פתח אהל מועד".

כתב רש"י: "קח את אהרן - פרשה זו נאמרה שבעת ימים קודם הקמת המשכן, שאין מוקדם ומאוחר בתורה".

א. שאלת הרמב"ן על רש"י

שאל עליו הרמב"ן: "ולמה נהפוך דברי אלקים חיים?

ועוד, כי ציוה בפרשת 'ביום החדש הראשון' (שמות פרק מ') בכל הקמת המשכן, ובלבישת אהרן ובניו, ובמשיחת כולם, וסיפר שם מעשה משה בענין ההקמה, ולא הזכיר באהרן ובניו דבר, עד המקום הזה, ואיך הפריש ענין אחד בשתי פרשיות, ואיחר המוקדם?".

ב. הסבר הרמב"ן

המשיך הרמב"ן וכתב: "אבל הנכון שנאמר, כי נצטוה בהקמת המשכן בכ"ג באדר, והקים אותו, וכאשר עמד המשכן על מעמדו, מיד קרא לו ד' יתברך, שהוא יושב הכרובים, וציוה אותו על מעשה הקרבנות, כל הפרשיות האלה שמתחילת 'ויקרא' עד כאן. כי רצה ללמדו מעשה כל הקרבנות ומשפטיהם, קודם שיקריב מהם כלל. כי יש בקרבנות המלואים חטאת ועולה ושלמים (ח, א-יח-כב), ולא יודעו כל דיניהם רק מן הפרשיות האלה שהקדים לו.

ואחר כן אמר לו: 'קח את אהרן ואת בניו אתו' (ב), לזרז אותו בשעת מעשה במה שאמר לו מתחילה: 'וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן לי' וגו' (שמות כט, א), והוסיף לו בכאן: 'ואת כל העדה הקהל אל פתח אהל מועד' (ג), שיעשה במעמד כולם, שיֵדעו שד' יתברך בחר באהרן ובזרעו.

ועל דרך הישר, נצטוה משה במלאכת המשכן קודם למעשה העגל. וכשנתרצה לו הקדוש ברוך הוא והבטיחו שישרה שכינתו בתוכם, ידע מעצמו שמצות המשכן במקומה עומדת, וציוה לישראל עליה, כמו שפירשתי בפרשת ויקהל (שם לה, א). ואחרי שהשלימו המלאכה נאמר לו פרשת 'ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן אהל מועד' (שם פרק מ'), ושם נאמר לו: 'והקרבת את אהרן ואת בניו' וגו' (שם, יב), והנה ידע שגם אהרן ובניו במעלתם ובחיבתם לפני המקום. ועכשיו חזר וזרזו ביום ראשון של מלואים ובשעת מעשה. והנה כל הפרשיות כסדרן, אלא שהקדים: 'ויכס הענן את אהל מועד' (שם, לד), שהוא ביום שמיני למלואים כדעת רבותינו, לסדר כל ענין הקמת המשכן, כי כן דרך הכתובים בכל מקום להשלים ענין אשר התחיל בו".

כלומר: לפי הרמב"ן משה הקים את המשכן בכ"ג באדר, וד' דבר אליו את כל הדברים שבפרשת ויקרא באותו השבוע, והרמב"ן מודה שבסוף חומש שמות מדובר על הקמת המשכן בראש חדש ניסן, אלא שאמר הרמב"ן ש"כן דרך הכתובים בכל מקום להשלים ענין אשר התחיל בו".

עוד כתב הרמב"ן שד' ציוה את משה על עניני המשכן עוד לפני חטא העגל, וכאשר ד' נתרצה אחרי תפילותיו של משה והבטיח למשה שהוא ישרה שכינתו בתוכם ידע משה שמצוות המשכן חזרה וכן כל הציוויים על אהרן.

ג. תשובת המהר"ל על קושית הרמב"ן על רש"י

כתב המהר"ל בפירושו לרש"י "גור אריה": "ומה שכתב רש"י שפרשה זו נאמרה קודם שבעת ימי המלואים, לפי שאין מוקדם ומאוחר, ומשמע מדבריו כי פרשת ויקרא ופרשת צו נאמרו אחר שהוקם המשכן. וכתב הרמב"ן עליו: 'ולמה נהפוך דברי אלקים חיים'. ולפי פירוש הרמב"ן, נצטווה בהקמת המשכן בכ"ג באדר, והקים אותו, וכאשר עמד בעמדו, מיד קרא לו ד' יתברך, וציוה על מעשה קרבנות - כל הפרשיות האלו עד כאן, כי רצה ללמדו מעשה הקרבנות קודם שיקריב, ואחר כך אמר לו: 'קח את אהרן וגו'', כל אלו דברי הרמב"ן.

ודברים אלו אינם לפי 'תורת כהנים', כי שנינו ('תורת כהנים' ט, א):

'ויהי ביום השמיני' - יום שמיני לקדושת אהרן ובניו.

או יכול שמיני בחודש? כשהוא אומר: 'ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחודש הוקם המשכן' (שמות מ, יז) - מלמד כי בראש חודש הוקם המשכן.

יכול הוקם המשכן ושרתה שכינה בשמיני בחודש? תלמוד לומר: 'וביום הקים המשכן כיסה הענן' (במדבר ט, טו) - מלמד שביום שהוקם המשכן, בו ביום שרתה שכינה על ידי מעשה אהרן.

שכל מעשה שבעת ימי המלואים היה משה משמש, ולא שרתה שכינה, עד שבא אהרן ושימש בבגדי כהונה גדולה, ושרתה השכינה על ידו, שנאמר: 'כי היום ד' נראה אליכם' (ויקרא ט, ד).

הרי לך בהדיא כי סבירא לרז"ל כי בראש חודש כיסה הענן למשכן, לא בכ"ג באדר כמו שרוצה הרמב"ן. ואם כן, פרשת 'ויקרא' נאמרה בראש חודש, כי לא כיסה הענן המשכן עד ראש חודש ניסן, וכתיב (שמות מ, לד): 'ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ד' וגו'', 'ויקרא אל משה' (לעיל א, א).

ומה שהקשה 'למה נהפוך דברי אלקים חיים', אומר אני שאין דבר מהופך, והוא כסדר, מפני שהתורה רוצה לסמוך פרשת שבעת ימי המלואים ופרשת 'ויהי ביום השמיני' (להלן ט, א) יחד, שהרי פרשת שבעת ימי המלואים היה הכשר ותקון של יום השמיני, לכך נכתבה פרשה זאת 'קח את אהרן' כאן, לפני פרשת 'ויהי ביום השמיני'.

ואין להקדים פרשת שבעת ימי המלואים ופרשת 'ויהי ביום השמיני' הכל קודם, שלא יהיה כסדר, כי פרשת ויקרא נאמרה קודם מיתת שני בני אהרן, כי מיד ששרתה השכינה בו, כדכתיב: 'וכבוד ד' מלא את המשכן' (שמות מ, לד), והוא ביום הקמתו, ושרתה השכינה בו, אז מיד קרא למשה, ונאמרה לו פרשת 'ויקרא'.

ואין רוצה להפסיק בין 'וירא כבוד ד' אל כל העם' (להלן ט, כג) לכתוב פרשת 'ויקרא', ואחר כך 'ויקחו שני בני אהרן' (י, א), לפי שגם מיתת בני אהרן - קדושת המשכן [היא], כדכתיב (י, ג): 'בקרובי אקדש', וכמו שפירש רש"י (שם): 'יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו' וכו', ואם כן כל הפרשיות הם כסדר".

כלומר: תחילה אמר המהר"ל שדברי רש"י הם על פי חז"ל, שאמרו שפרשת ויקרא נאמרה בראש חדש ניסן, ולא בשבעת הימים הקודמים.

עוד אמר המהר"ל שהתורה רצתה להצמיד את פרשת "ויקרא" לפרשת הקמת המשכן והשראת השכינה שהיתה בו, הכתובה בסוף חומש שמות.

עוד אמר המהר"ל שהתורה רצתה מצד אחד להצמיד את פרשת שבעת ימי המלואים ליום השמיני, ומצד שני היא רצתה להקדים את פרשת ויקרא למיתת בני אהרן, כדי להדגיש שמיד עם השראת השכינה במשכן, הכתובה בסוף חומש שמות, קרא ד' למשה.

כמו כן רצתה התורה להצמיד את מיתת בני אהרן להתגלות כבוד ד' אל בני ישראל, כי גם מיתת בני אהרן גרמה להתקדשות המשכן, ולכן נכתבו הפרשיות כפי שנכתבו.

ד. תוספת הסבר לדברי רש"י

נראה להוסיף על מה שכתב המהר"ל, ולענות בצורה ממוקדת על שאלת הרמב"ן: "ואיך הפריש ענין אחד בשתי פרשיות, ואיחר המוקדם?".

התורה מתארת את יום הקמת המשכן וחנוכתו לא רק בשתי פרשיות, אלא בשלש פרשיות, ובשלושה חומשים: בסוף ספר שמות, בפרשת שמיני, ובפרשת נשא.

כאשר מתבוננים רואים שבכל אחד מהמקומות התורה מתארת את הקמת המשכן, או את חנוכתו, מנקודת מבט אחרת, שמתאימה למהלך הכללי של אותו חומש:

1. נקודת המבט של חומש שמות

בסוף חומש שמות משה רבנו מצווה על ידי ד' להקים את המשכן, ולהניח את כל הכלים במקומם ולמשוח אותם, ולהניח את לחם הפנים על השולחן ולהדליק את נרות המנורה ולהלביש את אהרן ואת בניו ולמשוח אותם, והתורה מפרטת שמשה עושה את הדברים שנצטווה, מלבד מה שנוגע לאהרן ולבניו!

וכמו שכתב הרמב"ן: "כי ציוה בפרשת 'ביום החדש הראשון' (שמות פרק מ') בכל הקמת המשכן, ובלבישת אהרן ובניו, ובמשיחת כולם, וספר שם מעשה משה בענין ההקמה, ולא הזכיר באהרן ובניו דבר, עד המקום הזה".

תיאור זה, שמשה הוא המבצע את הכל, ממשיך את מה שמתואר לאורך כל ספר שמות: האיש המרכזי בכל החומש הוא משה: הוא מתואר מלידתו, דרך גדילתו, עד בריחתו ממצרים.

הוא מקבל את דבר ד' להוציא את בני ישראל ממצרים,

הוא מדבר עם פרעה ודורש ממנו להוציא את עם ישראל ממצרים,

כאשר פרעה מסרב הוא מתרה בו ומכה אותו בעשר המכות,

הוא מוציא את עם ישראל ממצרים,

הוא בוקע את הים, ומעביר את עם ישראל ביבשה, ומטביע את המצרים בים,

הוא עולה להר סיני לקבל את דברי ד' לפני מתן תורה,

הוא אומר לבני ישראל את עשרת הדברות אחרי שבני ישראל אינם יכולים לקבל אותם,

הוא עולה להר סיני לקבל את שני לוחות הברית,

הוא מתפלל על עם ישראל שד' לא ישמידם בעקבות חטא העגל,

הוא עולה להר סיני לקבל את שני לוחות הברית בפעם השניה,

הוא מצוה את בני ישראל לבנות את המשכן,

והוא מקים את המשכן.

2. נקודת המבט של חומש ויקרא

בפרשת צו שבחומש ויקרא משה מלביש את אהרן ואת בניו ומושח אותם, כמו שנצטוה בסוף חומש שמות, ובפרשת שמיני האנשים העיקריים שפועלים הם אהרן ובניו, כשם שלאורך כל החומש מתוארים תפקידי הכהנים, וחובות הכהנים, והחומש כולו נקרא בפי חז"ל: "תורת כהנים".

3. נקודת המבט של חומש במדבר

בפרשת נשא שבחומש במדבר, האנשים הפועלים העיקריים בחנוכת המשכן הם הנשיאים, כשם שכמעט לאורך כל החומש מתוארים הנשיאים. יש לשים לב ש"הנשיאים" או "נשיאי עדה" מופיעים כמעט בכל אחת מהפרשות בחומש במדבר!

לפי כל האמור מובן מדוע לא נכתבה פרשת שבעת ימי המלואים בסוף חומש שמות, שמתאר את הקמת המשכן דרך משה רבנו, ואפילו לא מתוארת שם הלבשת משה את אהרן ובניו, אלא רק בפרשת צו שבחומש ויקרא, שמתאר את חנוכת המשכן דרך אהרן ובניו הכהנים.

ועיין עוד בהרחבה בדברי הרב מינצברג בספרו "בן מלך" בראשית א' במאמרי המבוא, מאמר ד' ענף ב', עמודים נב-נד.

יהי רצון שנזכה לראות בקרוב בחנוכת בית המקדש השלישי.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.