הקדמה
בפסוק כ"ג נאמר: "ובא אהרן אל אהל מועד, ופשט את בגדי הבד אשר לבש בבאו אל הקדש, והניחם שם".
יש לשאול: מה כתוב בפסוק זה? "ובא אהרן אל אהל מועד, ופשט את בגדי הבד"?! אהרן פושט את בגדיו בתוך אהל מועד ומניח שם את הבגדים?! ויוצא ערום ח"ו מן אהל מועד לחצר?!?!?!
א. האם אהרן פושט את בגדיו בתוך אהל מועד?!
כתב רש"י: "ובא אהרן אל אהל מועד - להוציא את הכף ואת המחתה שהקטיר בה הקטרת לפני ולפנים. ופשט את בגדי הבד - אחר שהוציאם, ולובש בגדי זהב לתמיד של בין הערבים".
הרמב"ן הביא את דברי רש"י וכתב עליו: "ובאמת שהכתוב הזה אומר לנו דרשני! שלא יתכן בשום פנים שיצוה שיבא אהרן אל אהל מועד ללא דבר, רק לפשוט שם בגדיו ולהיותו ערום בהיכל ד', ולהניחם שם לרקבון!
אבל על כרחנו 'ובא אהרן אל אהל מועד' - לעבוד עבודה, לא הוצרך הכתוב להזכירה, והיא הוצאת הכף והמחתה!
וטעם הכתוב, כי הזכיר בתחילה: 'ונתן את הקטֹרת על האש לפני ד', וכסה ענן הקטרת את הכפורת אשר על העדות ולא ימות' (לעיל פסוק יג), לומר שיתן הקטרת על האש עד שיעלה ענן הקטרת, ויצא מיד, והניח הכף והמחתה שם, ועל כל פנים יצטרך להוציא, ולכך אמר: 'ובא אהרן אל אהל מועד', לבא מבית לפרכת למה שהניח שם".
יש לציין שכאן כתובה הכניסה הרביעית והאחרונה של הכהן הגדול לקדש הקדשים ביום הכפורים: להוציא את הכף והמחתה!
ב. מדוע כתוב: "ובא אהרן אל אהל מועד"?
יש לשאול: אם פירוש הפסוק הוא שאהרן נכנס לקדש הקדשים כדי להוציא את הכף והמחתה, מדוע כתוב: "ובא אהרן אל אהל מועד"? מדוע לא כתוב: "ובא אהרן אל מבית לפרכת"? או "ובא אהרן אל הקדש"? והרי הכף והמחתה היו בקדש הקדשים (כמו שכתוב בפסוק י"ג)!
שאלה זו שאלתי את רבה של העיר העתיקה, הגאון הרב אביגדר נבנצל שליט"א, והוא ענה לי: "אולי כדי שלא ישמע לקורא הפשוט כאילו מתפשט ח"ו בקדש הקדשים".
כלומר: מתוך הקושי שציין הרמב"ן, רצתה התורה להקטין במקצת את הקושי, ולכן כתבה בצורה שלא יראה ממנה שהכהן מוריד בגדיו בקדש הקדשים[1].
ג. סדר הפסוקים
רש"י בפסוק זה הוסיף הסבר חשוב לגבי סדר העבודה, הסבר שאינו נובע מתוך קושי בפשט הפסוק, אלא מקורו בהלכה למשה מסיני: "ובא אהרן אל אהל מועד - אמרו רבותינו שאין זה מקומו של מקרא זה, ונתנו טעם לדבריהם במסכת יומא (לב ע"א), ואמרו: כל הפרשה כולה נאמרה על הסדר, חוץ מביאה זו, שהיא אחר עשיית עולתו ועולת העם והקטרת אמורי פר ושעיר שנעשים בחוץ בבגדי זהב (כד-כה), וטובל ומקדש ופושטן, ולובש בגדי לבן.
ובא אל אהל מועד - להוציא את הכף ואת המחתה שהקטיר בה הקטורת לפני ולפנים.
ופשט את בגדי הבד - אחר שהוציאם, ולובש בגדי זהב לתמיד של בין הערבים.
וזהו סדר העבודות: תמיד של שחר - בבגדי זהב,
עבודת פר ושעיר הפנימיים וקטרת של מחתה - בבגדי לבן,
ואילו ואיל העם ומקצת המוספין - בבגדי זהב,
והוצאת כף ומחתה - בבגדי לבן,
ושיירי המוספין ותמיד של בין הערבים וקטורת ההיכל שעל מזבח הפנימי - בבגדי זהב.
וסדר המקראות לפי סדר העבודות כך הוא: 'ושלח את השעיר במדבר' (כב), 'ורחץ את בשרו במים' וגו' (כד), 'ויצא ועשה את עולתו' וגו' (כד), 'ואת חלב החטאת' וגו' (כה), וכל הפרשה עד 'ואחרי כן יבא אל המחנה' (כו), ואחרי כן: 'ובא אהרן' (כג).
והניחם שם - מלמד שטעונין גניזה, ולא ישתמש באותן ארבעה בגדים ליום כפורים אחר".
ד. כיצד יתכן "שאין זה מקומו של מקרא זה"?
דברי רש"י אלו (שמקורם בדברי חז"ל, כמו שציין רש"י) תמוהים ביותר: כיצד יתכן שהתורה כתבה דבר שלא כסדר? אמנם ידוע הכלל: "אין מוקדם ומאוחר בתורה" (פסחים ו ע"ב), אבל הגמרא שם אמרה בפירוש שכלל זה נוהג רק בין שתי פרשיות, ולא בתוך אותה פרשה!
ובמיוחד בפרשתנו, שכל האמור בה חייב להיות כסדר הכתוב, ואם הקדים מעשה לחבירו לא עשה ולא כלום (יומא פ"ה מ"ז) קשה לומר כך!
1. הסבר הרמב"ן
הרמב"ן הביא את דברי רש"י וביארם: "והנה הפרשה לא הזכירה כל מה שיעשה הכהן בתחילה בבגדי זהב, כגון תמיד של שחר, אבל התחילה בעבודת היום בבגדי לבן, וסדרה הפרשה שיעשה בהם קטורת שלפני לפנים, ופר ושעיר הפנימי, ועניין השעיר המשתלח. וכל זה עשוי בסדר אחד, ולא נשאר לעשות בבגדים האלו לבד הוצאת הכף והמחתה. ודרך הכתובים בכל מקום להשלים העניין אשר התחיל בו, אף על פי שיש בו קצת עניין מאוחר למה שיזכיר אחר כן, ולכך אמר: 'ובא אהרן אל אהל מועד' - בבגדים האלה, להשלים עבודותיו בהם, והיא הוצאת הכף והמחתה שהוא צריך להוציאם משם.
'ופשט' - אחרי צאתו - 'את בגדיו אשר לבש' בבוקר, בעת 'בֹאו אל הקודש', 'והניחם שם' - במקום אשר יפשיטם, ללמד שלא ילבש אותם ביום הכפורים אחר. והנה נשלם כל הנעשה בבגדי לבן בכל היום בסדר אחד.
וחזר ואמר: 'ורחץ את בשרו במים [וגו'] ולבש את בגדיו' הידועים לו, שבהם יעבוד כל השנה, ללמד שהוא טעון טבילה בין בגדים לבגדים.
ואמר: 'ויצא ועשה את עולתו', כי כל הנעשה קודם לזה בבגדי הלבן הכל מעשה פנים, ואילו ואיל העם שיזכיר הם נעשים על המזבח החיצון.
והנה הזכירה הפרשה (בפסוק ד) הלבישה הראשונה של בגדי הלבן, והצריך בה טבילה, והזכירה (בפסוק כד) הפשיטה האחרונה, והצריך בה טבילה, ולמדנו שהוא טעון טבילה בכל חליפות בגדים".
לפי הרמב"ן התורה הקדימה את [הוצאת הכף והמחתה ו]פשיטת בגדי הלבן, כיון שהיא עסקה עד עכשיו בכל העבודות שנעשו בבגדי לבן, והיא רצתה להשלים את כל מה שנעשה בבגדי לבן, ורק אחר כך עברה למה שהכהן עושה בבגדי זהב.
יש לציין שיסוד זה, שהתורה משלימה את העניין שהיא עוסקת בו, כתב כבר רש"י בפרשת בשלח (שמות טז, לג) ביחס למן: "והנח אותו לפני ד' - לפני הארון. ולא נאמר מקרא זה עד שנבנה אהל מועד, אלא שנכתב כאן בפרשת המן".
כלומר: בשעה שהתחיל לרדת המן, בחדש השני לצאת בני ישראל מארץ מצרים (שמות טז, א) עדיין לא היה משכן ולא ארון, ואף על פי כן כתוב הציווי להניח צנצנת מן לפני הארון, כדי לסיים את עניין המן שבו עסקה הפרשה[2].
2. הסבר הגר"א
הסבר אחר הביא ה"חיי אדם"[3] בסוף ספרו "חכמת אדם" בשם הגר"א: "שמעתי בשם מחותני, הגאון החסיד מהר"א [=הגר"א מווילנא] שדקדק מה שאמרו בגמרא, הביאו רש"י על הפסוק 'ובא אהרן אל אהל מועד' (פסוק כג), ופירש רש"י שכל הפרשה נאמרה על הסדר חוץ מפסוק זה, עיין שם ברש"י. וקשה: וכי לא יכלה התורה לסדר הפסוקים כמו שסדרם רש"י? ורמב"ן דחק בזה.
ותירץ הוא ז"ל על פי המדרש רבה בפרשה זו (כא, ז): 'אמר ר' יהודה ברבי סימון: צער גדול היה למשה בדבר זה. אמר: אוי לי! שמא נדחף אהרן אחי ממחיצתו! אמר הקדוש ברוך הוא למשה: לא כשם שאתה סבור. לא עת לשעה, ולא עת ליום, ולא עת לשנה, ולא עת לי"ב שנה, ולא עת לשבעים שנה, ולא עת לעולם, אלא בכל שעה שהוא רוצה ליכנס - יכנס, רק שיכנס בסדר הזה'.
נשמע מזה שדווקא שאר כהנים גדולים אסורים להיכנס לקדש הקדשים, אלא ביום הכפורים, אבל אהרן היה מותר להכנס בכל שעה ושעה, רק שיכנס בסדר העבודה שנאמר בפרשה זו.
ולפי זה התורה דקדקה בסדר, שהרי הטעם שאמרו בגמרא דקרא ד'ובא אהרן' הוא שלא כסדר, דגמירי דחמש טבילות ועשרה קידושים לכהן הגדול ביום הכפורים, ואי כסדר הכתוב בפרשה, לא משכחת לה אלא שלש טבילות (עיין ברש"י), וזה דווקא ביום הכפורים היה הלכה למשה מסיני שצריך חמש טבילות. אבל כשירצה אהרן לעבוד בשאר ימות השנה - לא גמירי הלכתא, ואם כן באמת אינו אלא שלש טבילות, ועובד כסדר הכתוב בפרשה, ואם כן הפסוק 'ובא אהרן' נכתב כסדר משום אהרן בשאר ימות השנה. עד כאן דברי הגאון, ותורת אמת היתה בפיהו".
כלומר: אהרן לבדו היה יכול להיכנס לקדש הקדשים גם בשאר ימות השנה, בתנאי שיעשה את כל סדר העבודה הכתוב בפרשתנו, וכאשר הוא נכנס בשאר ימות השנה אין צורך להקדים את הקרבת עולתו ועולת העם הכתובה בפסוק כ"ד, להוצאת הכף והמחתה מקדש הקדשים הכתובה בפסוק כ"ג, שכן המקור לכך שהפרשה אינה כסדרה הוא הלכה למשה מסיני המתייחסת ליום הכפורים, ולא לכניסה לקדש הקדשים, וכיון שהפרשה מתארת את סדר הכניסה לקדש הקדשים שלא ביום הכפורים, היא כתבה את הסדר המתאים לכל השנה ולא ליום הכפורים.
סיום
רואים מהמדרש שאהרן, למעלתו הגדולה, זכה לאפשרות להיכנס לקדש הקדשים בכל יום. אבל אף על פי כן, זכות זו שהיתה שייכת רק לאהרן, לא היתה רק ענין פרטי, אלא בכניסתו לקדש הקדשים הוא היה מכפר על עם ישראל כולו בדם הפר והשעיר על טומאת מקדש וקדשיו[4], ובקטורת על חטא לשון הרע[5]. נוסף על כך היה עליו להביא שעיר לעזאזל, שמכפר לעם ישראל על כל העברות שבתורה[6]!
כאשר אדם זוכה להגיע למעלות גבוהות - עליו לנצל את אותן מעלות על מנת לעזור לעם ישראל להתעלות גם כן.
[1] עיין עוד ב"שם עולם" וב"משך חכמה".
[2] ועיין גם ברשב"ם ובראב"ע הקצר שם, ובראב"ע הארוך שם פסוק לב, ובראב"ע הארוך וברמב"ן שמות יב, מג.
[3] הרב אברהם דאנציג.
[4] שבועות ב ע"א.
[5] יומא מד ע"א, ועיין בביאור ה"חפץ חיים" לתורת כהנים כאן (דף כה ע"א בהגה) ובספרו "שמירת הלשון" ח"ב פ"ה, ובמאמר "מדוע הכהן הגדול מפסיק באמצע העבודות ומה עניינה של הקטורת?".
[6] שבועות ב ע"ב.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.