הקדמה

כל החלק הראשון של הפרשה (פרקים א-ג) עוסק בקרבנות נדבה. כך שאין כלל חובה להביא את קרבנות השלמים הנזכרים בפרק ג'. יש שלמים אחרים שחובה להביאם, כמו שלמי חגיגה ושמחה ברגלים, וכן שלמי נזיר, וכן שלמי עצרת של הציבור ועוד. (עיין רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פ"ט הלכות ג-ה ועוד).

בעולה אמרה התורה: "ונרצה לו לכפר עליו" (א, ד), הרי שמי שמביא עולה מתכפר.

בשלמים לא אמרה התורה כשם שאמרה בעולה: "ונרצה לו לכפר עליו", הרי שמי שמביא שלמים לא נאמר עליו שהוא מתכפר. נשאלת השאלה: האם שלמים מכפרים?

א. המקורות הסוברים ששלמים אינם מכפרים

רש"י כתב (ג, א): "שלמים – שמטילים שלום בעולם.

דבר אחר: שלמים – שיש בהם שלום למזבח ולכהנים ולבעלים".

רש"י כתב שעולה מכפרת על עשה ועל לא תעשה הניתק לעשה (א, ד), וחטאת מכפרת על דבר שזדונו לאו וכרת (ד, א). בשלמים לא כתב רש"י על מה הם מכפרים ומשמע שרש"י סובר ששלמים אינם מכפרים.

גם במדרש רבה ובמדרש תנחומא בפרשת צו אמרו שהם אינם מכפרים, וכן עולה מרש"י במספר מקומות, וכן כתב הרמב"ן, וכן פסק הרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות (פ"ג הט"ו).

ב. המקורות הסוברים ששלמים מכפרים

אבל יש שכתבו ששלמים מכפרים:

במדרש תנחומא בפרשת תצוה מפורש ששלמים מכפרים על עשה, והתנחומא לשיטתו שעולה אינה מכפרת על עשה, אלא על הרהור הלב.

גם המדרש רבה בפרשת במדבר ורש"י בשני מקומות והרלב"ג כתבו ששלמים מכפרים, אך הם לא פירטו על מה הם מכפרים.

לפי הנצי"ב שלמים מכפרים על חטא במידת החסד, ובפירושו לזבחים כתב הנצי"ב שזו גם כוונת רש"י והרמב"ם והתנחומא בפרשת תצוה, ואין מחלוקת ביניהם, אך דבריו אלו קשים. בפירושו למסכת בכורות כתב הנצי"ב שיש שלמים שאינם מכפרים, אלא מובאים רק לשמחה ולהודאה.

[עיין בהרחבה במאמרי "כפרה בקרבנות הנדבה" בבטאון "מעלין בקדש" גליון ו].

ג. מדוע השתנתה הלשון לגבי הסמיכה בשלמים לעומת הסמיכה בעולה ובחטאת?

יש לשים לב שהלשון לגבי הסמיכה בשלמים השתנתה לעומת עולה וחטאת:

בעולה נאמר: "וסמך ידו על ראש העלה" (א, ד).

גם בחטאת נאמר: "וסמך את ידו על ראש החטאת" (ד, כט; ד, לג).

לעומת זאת בשלמים לא נאמר: "וסמך ידו על ראש זבח השלמים", אלא: "וסמך [את] ידו על ראש קרבנו" (ג, ב; ג, ח). מדוע?

כתב על כך ה"אזנים לתורה" (א, ד): "נראה להסביר על פי האמור ביומא (לו ע"א): 'ומתודה על חטאת עוון חטאת, ועל עולה על עשה ועל לא תעשה הניתק לעשה'. הרי שיש וידוי מיוחד לחטאת, ווידוי מיוחד לעולה. ולפיכך הדגישה התורה: 'וסמך ידו - בוידוי - על ראש העלה', היינו שיאמר אז הוידוי השייך לעולה. ובחטאת: 'וסמך ידו על ראש החטאת', היינו שיאמר אז הוידוי השייך לחטאת. אבל בשלמים, שאינם באים על חטא, אין וידוי בשעת הסמיכה, ולפיכך נאמר בהם: 'על ראש קרבנו' סתם. והרמב"ם כתב (בפ"ג מהלכות מעשה הקרבנות הלכה ט"ו): 'יראה לי שאינו מתודה על השלמים, אבל אומר דברי שבח'. והוסיף ה'כסף משנה': 'ופשוט הוא', אבל לא מצא מקור לדברי הרמב"ם, ולפי מה שכתבנו יש דיוק בספר התורה על זה".

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.