ההקדמות של רש"י: שבחן של ישראל

רבים מפרשני התורה כתבו הקדמות לפירושיהם. יש שכתבו רק הקדמה כוללת לפירוש, ויש שכתבו גם הקדמה לכל חומש. רש"י לא כתב שום הקדמה לפירושו, אך כאשר מתבוננים בפירושיו לפסוקים הראשונים בכל חומש מגלים שבראש כל חומש כתב רש"י דברים בשבחם של ישראל: בחשיבותם, במעלתם, בחיבתם ובכבודם!

גם על הפסוק הראשון בחומש ויקרא, "ויקרא אל משה וידבר ד' אליו מאהל מועד לאמר", כתב רש"י על חיבתן של ישראל: "ויקרא אל משה - לכל דברות ולכל אמירות ולכל צוויים קדמה קריאה, לשון חבה, לשון שמלאכי השרת משתמשין בו, שנאמר: 'וקרא זה אל זה' (ישעיהו ו, ג). אבל לנביאי אומות העולם נגלה אליהן בלשון עראי וטומאה, שנאמר: 'ויקר אלקים אל בלעם' (במדבר כג, ד)".

אמנם ניתן היה לחשוב שמדובר כאן בחיבתו של משה רבינו דווקא, מול טומאתו של בלעם הרשע, אבל רש"י כתב: "אבל לנביאי אומות העולם נגלה אליהן בלשון עראי וטומאה". עולה שהחיבה איננה רק מצד מעלתו של משה רבינו, אלא מצד מעלתם של ישראל!

רש"י חזר והדגיש זאת שוב בהמשך פירושו לפסוק הראשון: "לאמר - צא ואמור להם דברי כבושין: בשבילכם הוא נדבר עמי, שכן מצינו שכל ל"ח שנה שהיו ישראל במדבר כמנודים, מן המרגלים ואילך, לא נתייחד הדבור עם משה, שנאמר: 'ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב העם וידבר ד' אלי לאמר' (דברים ב, טז-יז), אלי היה הדבור". אם כן מעלתו של משה נובעת מכח מעלתם של ישראל!

מפירוש רש"י עולה שמעלתו של משה נובעת מכח מעלתם של ישראל.

דבר דומה כתב רש"י גם על הפסוקים "ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב העם וידבר ד' אלי לאמר" (דברים ב, טז-יז): "וידבר ד' אלי וגו' - אבל משילוח המרגלים עד כאן לא נאמר בפרשה [זו] 'וידבר', אלא 'ויאמר', ללמדך שכל ל"ח שנה שהיו ישראל נזופים לא נתיחד עמו הדבור בלשון חבה  פנים אל פנים וישוב הדעת, ללמדך שאין השכינה שורה על הנביאים אלא בשביל ישראל".

כעין זה כתב רש"י גם בספר שמות (לב, ז) על הפסוק "וידבר ד' אל משה לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים": "לך  רד - רד מגדולתך! לא נתתי לך גדולה אלא בשבילם"!

גם בספר ירמיהו כתב רש"י דברים דומים. שם (מה, א-ה) נאמר: "הדבר אשר דבר ירמיהו הנביא אל ברוך בן נריה... כה אמר ד' אלקי ישראל עליך ברוך: אמרת: אוי נא לי כי יסף ד' יגון על מכאובי, יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי. כה תאמר אליו: כה אמר ד': הנה אשר בניתי אני הרס, ואת אשר נטעתי אני נתש, ואת כל הארץ היא. ואתה תבקש לך גדלות?! אל תבקש!"

כתב על כך רש"י: "ומנוחה לא מצאתי - לא שרתה עלי שכינה להנבא, כמו: 'ותנח עליהם הרוח' (במדבר יא, כו). מה נשתניתי מתלמידי הנביאים? יהושע שימש את משה - נחה עליו רוח הקודש, אלישע שימש את אליהו - נחה עליו רוח הקודש, אני מה נשתניתי?

ואת כל הארץ - היא הנדונת בנתישה והריסה זו.

תבקש לך גדולות - נבואות, כמו: 'ספרה נא לי את כל הגדולות' וגו' (מלכים ב ח, ד), 'קרא אלי ואגידה לך גדולות' וגו' (לעיל לג, ג). אמר לו הקב"ה: 'אם אין כרם אין סייג, ואם אין צאן אין רועה. איני נגלה על הנביאים אלא בזכותם של ישראל'! כך שנויה במכילתא בתחילתה".

עיין גם בספר הכוזרי ב, נו בתחילתו שכתב: "ולולא בני ישראל לא היתה התורה, ועוד כי לא היתה מעלתם בעבור משה, אבל מעלת משה היתה בעבורם, כי האהבה לא היתה כי אם בהמון זרע אברהם יצחק ויעקב, ובחר במשה להגיע הטוב אליהם על ידו" (ועיין במקורות שציינו שם יהודה אבן שמואל והרב קאפח).

יהי רצון שנזכה ללכת בעקבות רש"י, ונראה כל הזמן את מעלותיהם של ישראל.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.