מדוע נאמרו פרשת השמן ופרשת לחם הפנים בפרק כד?

הקדמה: הפסוקים והשאלה עליהם

נאמר בפרקנו:

א. "וידבר ד' אל משה לאמר:

ב. צו את בני ישראל, ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור, להעלות נר תמיד.

ג. מחוץ לפרכת העדֻת באהל מועד יערֹך אֹתו אהרן מערב עד בקר לפני ד' תמיד, חֻקת עולם לדֹרֹתיכם.

ד. על המנֹרה הטהורה יערך את הנרות, לפני ד' תמיד".

נשאלת השאלה: הרי פרשה זו כבר נאמרה בצורה דומה מאד בתחילת פרשת תצוה (שמות כז, כ-כא)! ומדוע חזרה התורה בפרשתנו על הדברים?

נאמרו על כך מספר הסברים במפרשים:

א. הסבר רש"י

כתב רש"י: "צו את בני ישראל - זו פרשת מצות הנרות. ופרשת 'ואתה תצוה' לא נאמרה אלא על סדר מלאכת המשכן לפרש צורך המנורה. וכן משמע: ואתה סופך לצוות את בני ישראל על כך".

שאלת הרמב"ן על רש"י

הרמב"ן הביא את הסבר רש"י וכתב עליו: "ואיננו נכון בעיני, שאין הפרשה ההיא סמוכה לפרשת המנורה, וכבר נאמר: 'ויעל הנרות לפני ד' כאשר צוה ד' את משה' (שם מ, כה), והנה המצוה והמעשה נזכרים ונעשים כבר"!

ב. הסבר הרמב"ן

כתב הרמב"ן: "אבל צורך הפרשה הזאת לשני דברים, ששם ציוה: 'ויקחו אליך שמן זית זך, מאת בני ישראל', כלומר: מאת כל איש אשר נמצא אתו שמן זית זך למאור, עם שאר תרומת המשכן, וכן עשו, כמו שנאמר: 'והנשיאים הביאו וגו' את הבושם ואת השמן למאור' (שם לה, כז-כח). ואף על פי שאמר שם: 'חוקת עולם לדורותם', הוא על ההדלקה, ועכשיו כלה השמן ההוא שהביאו הנשיאים נדבה, וציוה שיקחו בני ישראל משל ציבור לדורותם שמן זית זך כתית כשמן הראשון, כטעם: 'ויקחו אליך פרה אדומה' (במדבר יט, ב), שיבקשו אותה ויביאוה הציבור.

ושם עוד לא אמר אלא: 'יערוך אותו אהרן ובניו' וגו', והיה במשמע על המנורה, או בלא מנורה אם תשבר או תאבד, כאשר היה בשובם מן הגולה, ועכשיו אמר בפירוש: 'על המנורה הטהורה' (פסוק ד), שלא ידליקו אלא על מנורה הטהורה".

ג. הסבר החזקוני

הסבר אחר כתב החזקוני: "ויקחו אליך שמן וגו' - אהדריה קרא בשביל 'על המנורה הטהורה' וגו'. לפי שבספר זה, שהוא תורת כהנים, סדר כל תשמישי המשכן והקרבנות ומילוי ידי הכהנים, והפרשות הטמאות שאוסרות לבא למקדש ולאכול בקדשים, ובא עתה לפרש סדר המנורה והשלחן, ששניהם תלויים זה בזה. והקטרת כבר נזכר בפרשת אחרי מות.

ומן הדין היה להקדים פרשת לחם הפנים לפרשת המנורה, שהרי המנורה היתה בגלל לחם הפנים, כדכתיב: 'ואת המנורה נוכח השלחן' (שמות כו, לה), אלא רצה לסמוך פרשת מקלל לפרשת לחם הפנים, כמו שפירש רש"י".

ד. הסבר "אור החיים" הקדוש

הסבר אחר כתב "אור החיים" הקדוש. בתחילת דבריו שאל:

"צריך לדעת מה ענין מצות שמן והדלקתו במקום זה? גם מצות מערכת השלחן מה ענינו לכאן? ומה גם שכבר נאמרו הדברים ככתבן במקומן במצות המשכן ומצותיו"!

הוסיף "אור החיים" הקדוש וכתב: "ורש"י ז"ל פירש מה שפירש, ואין בדבריו דבר מספיק.

ורמב"ן ז"ל כתב שכלה השמן וכו', ואין ראיה לדבריו".

הסביר "אור החיים" הקדוש: "ואולי כי לצד שציוה מצוות שביעיות: פסח שבעה ימים, חג הסוכות שבעה ימים, שמחת המינים שבעה ימים, גם ראש השנה ויום הכיפורים ישנם בבחינת השבע, להיותם בחודש השביעי, לזה סמך לזה גם כן מצות המנורה, שהיא בחינת שבע נרות, גם השלחן ישנו בסוד שבע, דכתיב: 'שש המערכת' וגו' והשלחן הסדורות עליו, שהוא סוד המתקבץ בו שש מעלות, והיא משלמת שבע. ותמצא שציוה גם כן בפרשה זו מצות העומר שהוא שבע שבתות, גם מצות השבת, נמצאת אומר שכלל כל מצוות השביעיות יחד, לומר כי סודם ועיקרם אחד".

נראה להוסיף חיזוק לדברי "אור החיים" הקדוש מהמשך הפרשיות, שמדברות גם כן על שביעיות: השמיטה בשנה השביעית, ושבע השמיטות שבסופן היובל, והדינים התלויים ביובל.

אמנם באמצע יש את פרשת המקלל, ולפי אחת השיטות היא נכתבה כאן כיון שהמקלל זלזל בלחם הפנים (רש"י פסוק י), מכל מקום ענין השביעיות ממשיך בפרשיות הבאות.

ה. הסבר דומה להסבר "אור החיים" הקדוש

עוד נראה לומר הסבר קצת שונה מ"אור החיים" הקדוש ביחס לשולחן: בנוסף לשש החלות בשולחן יש גם דבר שביעי, והוא הלבונה! ואדרבא, הלבונה עולה להיות 'אשה לד'' (כד, ז), ואילו הלחם נאכל לכהנים (שם, ט), כמו השבת, שהיא לד', בעוד שששת הימים הם לנו (שמות כ, ט-י), וכמו החדש השביעי שמקודש לד', והשנה השביעית שמקודשת לד'.

יהי רצון שנקיים את כל המצוות השביעיות הניתנות לקיום כבר היום, ומתוך כך נזכה לבנין בית המקדש, ובו נזכה לקיים את כל מצוות השביעיות.

שבחן של ישראל בשמירת יחוסם

נאמר בפרקנו: "ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי בתוך בני ישראל, וינצו במחנה בן הישראלית ואיש הישראלי.

ויקב בן האשה הישראלית את השם ויקלל, ויביאו אֹתו אל משה, ושם אמו שלֹמית בת דברי למטה דן" (כד, י-יא).

כתב שם רש"י: "ושם אמו שלֹמית בת דברי - שבחן של ישראל שפרסמה הכתוב לזו, לומר, שהיא לבדה היתה זונה.

שלֹמית - דהות פטפטה: 'שלם עלך', 'שלם עלך', 'שלם עליכון', מפטפטת בדברים, שואלת בשלום הכל.

בת דברי - דברנית היתה. מדברת עם כל אדם, לפיכך קלקלה".

מדברי רש"י כאן ניתן להבין ששלֹמית בת דברי זנתה ח"ו ברצון עם אותו איש מצרי. אבל בספר שמות, על הפסוק: "ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלתם, וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו" (ב, יא), הסביר רש"י: "איש מצרי - נוגש היה, ממונה על שוטרי ישראל והיה מעמידם מקרות הגבר למלאכתם. מכה איש עברי - מלקהו ורודהו, ובעלה של שלֹמית בת דברי היה, ונתן עיניו בה [אותו מצרי], ובלילה העמידו [אותו מצרי] והוציאו [לבעלה של שלֹמית בת דברי] מביתו, והוא [אותו מצרי] חזר ונכנס לבית ובא על אשתו, כסבורה שהוא בעלה, וחזר האיש לביתו והרגיש בדבר, וכשראה אותו מצרי שהרגיש בדבר, היה מכהו ורודהו כל היום".

לפי זה עולה שאפילו האשה היחידה שנבעלה לאיש מצרי - עשתה זאת מתוך טעות ואונס!

הסיבה שרש"י קראה "זונה" היא כיון שכל מי שנבעלה למי שאסור לה נקראת "זונה", כפי שכתב רש"י בתחילת פרשתנו, על הפסוק "אשה זֹנה וחללה לא יקחו" (כא, ז).

לפי זה למדנו עוד יותר את שבחם של ישראל!

יהי רצון שנזכה תמיד לראות את שבחם של ישראל.

[עיין במאמרי "שבחם של ישראל בפירוש רש"י לתורה" ב"ניצני ארץ" יח, פ"ה סעיף 2 עמ' 363-364]

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.