הקדמה
נאמר בפרשת בחקתי (ויקרא כו, מב): "וזכרתי את בריתי יעקוב, ואף את בריתי יצחק, ואף את בריתי אברהם אזכֹּר, והארץ אזכֹּר".
יש לשאול על פסוק זה חמש שאלות:
- מהי הברית?
- מדוע כתוב "יעקוב" מלא וו? דבר שלא מצאנו בכל חמשת חומשי התורה אף לא פעם נוספת אחת!
- מדוע סדר האבות פותח ביעקב, וממשיך ביצחק, ומשם עובר לאברהם? דבר שלא מצאנו בכל התורה כולה אף לא פעם נוספת אחת!
- מדוע כתובה זכירה גם אצל יעקב, גם אצל אברהם, וגם אצל הארץ, אבל היא אינה כתובה אצל יצחק?
- מה פירוש "והארץ אזכר"?
על שאלות אלו נאמרו מספר הסברים במפרשים, ומאמר זה יצעד בעיקר בעקבות רש"י.
א. מהי הברית?
על השאלה הראשונה, מהי הברית, לא ענה רש"י על פסוקנו, ונראה שסיבת הדבר היא מפני שהתורה עצמה הסבירה את הענין בתחילת פרשת וארא (שמות ו, ב-ד).
כך נאמר שם: "וידבר אלקים אל משה, ויאמר אליו אני ד'.
וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל שד-י, ושמי ד' לא נודעתי להם.
וגם הֲקִמֹתי את בריתי אִתם לתת להם את ארץ כנען, את ארץ מגֻריהם אשר גרו בה".
אם כן הברית עם האבות היא לתת להם ולזרעם את ארץ ישראל.
יש לשאול: היכן נכרתה ברית עם כל אחד מהאבות לתת להם את ארץ ישראל? עם אברהם נכרתו שתי בריתות: גם ברית בין הבתרים (בראשית פט"ו[1]) וגם ברית המילה (שם פי"ז[2]), אבל היכן נכרתה ברית עם יצחק ועם יעקב?
על ענין זה עיין בהרחבה במאמר "היכן מצאנו שד' כרת ברית עם יצחק ועם יעקב לתת להם את הארץ?"
ב. מדוע כתוב "יעקוב" מלא וו?
על השאלה השניה, מדוע כתוב "יעקוב" מלא וו, כתב רש"י:
"וזכרתי את בריתי יעקוב - בחמישה מקומות נכתב מלא, ואליהו חסר בחמישה מקומות.
יעקב נטל אות משמו של אליהו ערבון, שיבא ויבשר גאולת בניו".
כלומר: בחמשת חומשי התורה אמנם כתוב 'יעקוב' מלא, רק פעם אחת, אבל בהמשך התנ"ך כתוב 'יעקוב' מלא עוד ארבע פעמים.
1. מדוע דווקא בחמישה מקומות?
שאל רבי אליהו מזרחי: "לא ידעתי טעם לחמישה מקומות, כי כבר היה מספיק זה במקום אחד"!
וענה: "ושמא היה זה כאילו נשבע בחמישה חומשי תורה, כמו שנכתב 'ישראל' חמש פעמים בפסוק אחד (במדבר ח, יט), כנגד חמישה חומשי תורה".
כך נאמר בפרשת בהעלתך (במדבר ח, יט): "ואתנה את הלוים נתֻנים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל, לעבֹד את עבֹדת בני ישראל באהל מועד, ולכפר על בני ישראל, ולא יהיה בבני ישראל נגף, בגשת בני ישראל אל הקֹדש".
כתב רש"י שם: "ואתנה וגו' - חמש פעמים נאמר 'בני ישראל' במקרא זה, להודיע חיבתן, שנכפלו אזכרותיהן במקרא אחד כמנין חמישה חומשי תורה"[3].
2. מדוע נטל יעקב מאליהו דווקא את האות ו"ו?
יש לשאול: מדוע נטל יעקב מאליהו דווקא את האות ו"ו?
כתב על כך הט"ז בפירושו לרש"י "דברי דוד": "מה שנטל הו"ו, היינו לפי שעל כל פנים קרוי שמו יעקב, ולא נשתנה קריאתו, מה שאין כן אם נטל אות אחרת היה מתקלקל שם יעקב, ואין קרוי יעקב".
"צרור המור" כתב הסבר אחר: "שם יעקוב מלא בו"ו - להורות על הגאולה העתידה, שהיא באלף הששי, כנגד הוו". ועיין עוד במהר"ל ב"גור אריה" שהאריך בענין.
3. היכן הם ארבעת המקומות הנוספים שבהם נזכר "יעקוב" מלא, ומה משמעותם?
ארבעת הפסוקים הנוספים שבהם נזכר יעקוב מלא נמצאים כולם בספר ירמיהו.
- כך נאמר בפסוק הראשון: "כה אמר ד': הנני שב שבות אהלי יעקוב, וּמִשְכְּנֹתָיו אֲרַחֵם, ונבנתה עיר על תִּלָּהּ וארמון על משפטו יֵשֵׁב" (ל, יח).
- בפסוק השני נאמר: "כה אמר ד': אם לא בריתי יומם ולילה חֻקות שמים וארץ לא שמתי.
גם זרע יעקוב ודוד עבדי אמאס מִקַחַת מזרעו מֹשְלים אל זרע אברהם ישחק ויעקב, כי אשיב את שבותם ורִחַמְתים" (לג, כה-כו).
פירש רש"י שם: "אם לא בריתי וגו' - אי אפשר שלא יתקיים הברית שכרתי ליום ולילה להיות בעתם, ואי אפשר לחוקות שמים וארץ ליבטל כאילו לא שמתים, גם זרע יעקב וגו'".
- בפסוק השלישי נאמר: "ואתה אל תירא עבדי יעקב, ואל תֵחַת ישראל, כי הנני מושִעך מרחוק, ואת זרעך מארץ שִבְיָם, ושב יעקוב ושקט ושאנן, ואין מחריד" (מו, כז).
- בפסוק הרביעי נאמר: "עֹשֵׂה ארץ בכֹחו, מכין תבל בחכמתו, ובתבונתו נָטָה שמים. לקול תִתו המון מים בַּשָמַיִם, ויעל נְשִׂאִים מקצה ארץ, ברקים למטר עשה, ויֹצֵא רוח מאֹצרֹתיו. נבער כל אדם מדעת, הֹביש כל צֹרֵף מפסל, כי שקר נִסְכּוֹ, ולא רוח בם. הבל המה מעשה תעתֻעים, בעת פקֻדתם יאבֵדו. לא כאלה חלק יעקוב, כי יוצר הכל הוא, ושבט נחלתו, ד' צב-אות שמו" (נא, טו-יט).
מהתבוננות בפסוקים עולה, ששלושת הפסוקים הראשונים עוסקים בגאולתם של ישראל! והם ממשיכים את הפסוק שלנו, שעוסק בגאולתם של ישראל!
הפסוק הרביעי מתאר את גדולת ד', והוא נמצא בתוך יחידה ארוכה המתארת את מפלת בבל, ואולי ניתן לקשר זאת גם כן לגאולת עם ישראל, שכן על ידי מפלת בבל תבוא גאולת ישראל.
ג. מדוע סדר האבות פותח ביעקב, וממשיך ביצחק, ומשם עובר לאברהם?
על השאלה השלישית, מדוע סדר האבות פותח ביעקב, וממשיך ביצחק, ומשם עובר לאברהם, כתב רש"י: "וזכרתי את בריתי יעקוב - למה נמנו אחורנית? כלומר: כדאי הוא יעקב הקטן לכך. ואם אינו כדאי, הרי יצחק עמו. ואם אינו כדאי, הרי אברהם עמו שהוא כדאי".
דיון בדברי רש"י
יש לשאול: מה כוונת רש"י?
כתב ה"נחלת יעקב" (לרבי יעקב מליסא, בעל "נתיבות המשפט"): "וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק וגו'. ברש"י: למה נמנו אחורנית, כלומר: כדאי הוא יעקב הקטן לכך, ואם אינו כדאי וכו'. והוא תמוה, דהא יעקב הוא בחיר שבאבות! וגם אין שייכות לומר: 'ואם אינו כדאי'.
ונראה שהכוונה הוא על דרך שפירש רש"י בפרשת כי תשא (לב, יג):
'אם נתחייבו שריפה - הרי אברהם שהושלך לכבשן האש.
ואם הרג - הרי יצחק שפשט צווארו.
ואם גלות - הרי יעקב'.
ולזה מתחיל מחיוב גלות, הקל, ועל זה מזכיר יעקב.
ונגד הרג, שהוא קל משריפה, מזכיר יצחק.
ונגד שריפה, שהיא חמורה, מזכיר אברהם.
ולזה נמנו אחורנית, שמתחיל בקל תחילה. ושייך לומר: 'אינו כדאי', כלומר: שהגלות שסבל יעקב אינו כדאי להציל מעונש הרג שנתחייבו, וכן אברהם, וכו'".
כלומר: זכות יעקב היא הגלות, שהוא עונש קל יחסית. זכות יצחק היא המיתה, שהוא עונש חמור יותר. זכות אברהם היא השריפה, שהוא העונש החמור ביותר. וכוונת רש"י היא שאם עונש הגלות שסבל יעקב אינו מספיק, שתספיק זכות המיתה שהיה מוכן יצחק לסבול. ואם המיתה שהיה מוכן יצחק לסבול אינה מספיקה, שתספיק השריפה שהיה אברהם מוכן לסבול.
ד. מדוע לא נאמרה זכירה ביצחק?
על השאלה הרביעית, מדוע כתובה זכירה גם אצל יעקב, גם אצל אברהם, וגם אצל הארץ, אבל היא אינה כתובה אצל יצחק, כתב רש"י: "ולמה לא נאמרה זכירה ביצחק? אלא אפרו של יצחק נראה לפני צבור ומונח על המזבח".
כלומר: האפר של האיל, שקרב תמורת יצחק, נראה כל הזמן לפני ד', כדי להזכיר את זכותם של ישראל, שבכולם יש את תכונת מסירות הנפש על קידוש השם, מכח מסירות הנפש של יצחק אבינו, שהיה מוכן להישחט על המזבח.
ה. תשובת ה"אזנים לתורה" לשאלות השלישית והחמישית
הסבר אחר לשאלה השלישית, מדוע נמנו האבות מיעקב, וכן לשאלה החמישית, מה פירוש "והארץ אזכר", כתב ה"אזנים לתורה": "שלושה אבות העולם הם שלושה עמודים שהעולם עומד עליהם: אברהם עמוד החסד ('חסד לאברהם'), יצחק עמוד העבודה (עקדת יצחק), יעקב עמוד התורה ('תתן אמת ליעקב', ואין 'אמת' אלא תורה, 'יעקב איש תם יושב אהלים')...
לפיכך בשעה שהכתוב מדבר בהתחלת התשובה אל ד', הבטיח שאם בני ישראל יגיעו בתשובתם עד עמוד התורה - אז בודאי 'וזכרתי את בריתי יעקב'... על התורה.
ואף אם יגיעו רק עד עמוד העבודה, אם יהיו אז בישראל בעלי עבודה, שלא הגיעו עוד למעלת לומדי תורה - יגאל אותם בזכות הברית שכרת עם יצחק: 'ואף את בריתי יצחק'.
ואם גם עד אלה לא יגיעו, ויהיו ביניהם בעלי גמילות חסדים - אז יגאל אותם ד' על פי הברית שכרת עם אברהם: 'ואף את בריתי אברהם אזכור'.
...ואם לא יגיעו בני ישראל בתשובתם הראשונה אפילו לעמוד החסד כראוי, ויצטיינו רק באהבת הארץ הקדושה, ויחוננו את עפרה, וימסרו את נפשם עליה, יזכור ד' לטובה גם את מסירותם לארץ אבות: 'והארץ אזכור'".
ה"אזנים לתורה" כתב שלא כרש"י, אלא כתב שמעלת יעקב גדולה ממעלת יצחק ואברהם, וכוונת הפסוק לומר שגם אם ישראל לא יהיו במעלה העליונה של התורה שאותה מסמל יעקב הם יזכו להיגאל, ואפילו אם הם לא יהיו במעלה של התפילה שאותה מסמל יצחק הם יזכו להיגאל, ואפילו אם הם לא יהיו במעלה של החסד שאותה מסמל אברהם, הם יזכו להיגאל אם ידבקו בארץ ישראל.
ו. תשובת הרב חרל"פ לשאלות השלישית והחמישית
הסבר דומה כתב הרב חרל"פ ב"מעיני הישועה" (ח"א פרק מג): "'וזכרתי את בריתי יעקוב, ואף את בריתי יצחק, ואף את בריתי אברהם אזכר, והארץ אזכר' - הכוונה בזה שאם תהיה בישראל בחינת יעקב, כליל האבות, הכולל בתוכו את כל המדרגות, תורה וגמילות חסדים ומסירות נפש - בודאי שיהיו ראויים לגאולה: 'וזכרתי את בריתי יעקוב'.
ואף אם לא תהיה להם בחינת יעקב, אם רק תימצא בהם בחינת מסירות נפש, שיהיה כל אחד ואחד מישראל מוכן ומזומן למסור את נפשו על קדושת השם, היא בחינת יצחק, שממנו נובעת כל הבחינה של מסירות הנפש בישראל - גם אז יהיו נזכרים לפני הקב"ה: 'ואף את בריתי יצחק'.
ואם ח"ו גם זה יבצר מהם, ולא תימצא בהם רק מידת החסד והצדקה שבין איש לרעהו, היא בחינת אברהם אביהם, 'חסד לאברהם' - גם אז יעלה זכרונם לפניו: 'ואף את בריתי אברהם אזכר'.
ואפילו אם ח"ו לא תימצא בהם גם מידה זאת, אם רק תימצא בהם זכות זו לבד שהם שבים אל הארץ להחיות את שממותיה ולבנות את הריסותיה, ודוגלים בשמה - בשביל זה לבד יחוס וירחם עליהם הקב"ה לגאלם ולהשיבם אליו ואל תורתו הקדושה: 'והארץ אזכר'".
גם הרב חרל"פ כתב שלא כרש"י, אלא כתב שמעלת יעקב גדולה ממעלת יצחק ואברהם, וכוונת הפסוק לומר שגם אם ישראל לא יהיו במעלה העליונה שאותה מסמל יעקב הם יזכו להיגאל, ואפילו אם הם לא יהיו במעלה שאותה מסמל יצחק הם יזכו להיגאל, ואפילו אם הם לא יהיו במעלה שאותה מסמל אברהם, הם יזכו להיגאל אם ידבקו בארץ ישראל.
אבל יש הבדל בין דברי ה"אזנים לתורה" לדברי הרב חרל"פ: לפי ה"אזנים לתורה" יעקב מסמל את לימוד התורה, יצחק מסמל את התפילה, ואברהם מסמל את החסד, ואילו לפי הרב חרל"פ יעקב כולל את לימוד התורה, מסירות הנפש וגמילות החסד, יצחק מסמל את מסירות הנפש, ואברהם מסמל את גמילות החסד.
עוד יש הבדל בין דברי ה"אזנים לתורה" לדברי הרב חרל"פ.
ה"אזנים לתורה" כתב על "והארץ אזכר": "ואם לא יגיעו בני ישראל בתשובתם הראשונה אפילו לעמוד החסד כראוי, ויצטיינו רק באהבת הארץ הקדושה, ויחוננו את עפרה, וימסרו את נפשם עליה, יזכור ד' לטובה גם את מסירותם לארץ אבות: 'והארץ אזכור'". כלומר: צריך שתהיה אהבה לארץ ישראל ומסירות נפש עליה.
ואילו הרב חרל"פ כתב: "ואפילו אם ח"ו לא תימצא בהם גם מידה זאת, אם רק תימצא בהם זכות זו לבד שהם שבים אל הארץ להחיות את שממותיה ולבנות את הריסותיה, ודוגלים בשמה - בשביל זה לבד יחוס וירחם עליהם הקב"ה לגאלם ולהשיבם אליו ואל תורתו הקדושה: 'והארץ אזכר'". כלומר: מספיק שתהיה שיבה לארץ כדי לבנותה, ולדגול בשמה.
סיכום
א. הברית היא לתת לעם ישראל את ארץ ישראל.
ב. "יעקוב" כתוב מלא וו, כאן, וכן בעוד ארבעה מקומות, כדי ללמדנו שיעקב לקח לאליהו את האות וו משמו, כדי שיבוא ויבשר את הגאולה.
ארבעת הפסוקים הנוספים שבהם כתוב "יעקוב" מלא וו, עוסקים גם הם בגאולה.
ג. סדר האבות פותח ביעקב, וממשיך ביצחק, ומשם עובר לאברהם, כדי ללמדנו שאם עונש הגלות שסבל יעקב אינו מספיק, שתספיק זכות המיתה שהיה מוכן יצחק לסבול. ואם המיתה שהיה מוכן יצחק לסבול אינה מספיקה, שתספיק השריפה שהיה אברהם מוכן לסבול.
ד. כתובה זכירה גם אצל יעקב, גם אצל אברהם, וגם אצל הארץ, אבל לא כתובה זכירה אצל יצחק, כיון שאפר אילו של יצחק מונח לפני הקב"ה כל הזמן לזכרון.
ה. "והארץ אזכר" פירושו שגם אם בני ישראל אינם דבקים במידותיהם הטובות של אברהם יצחק ויעקב, אבל הם אוהבים את הארץ - ד' יגאל אותם.
סיום
בספר "אם הבנים שמחה" בהקדמה הראשונה כתב: "ראיתי במכתב שכתב רבנו בעל ה'תניא' לרבנו מברדיטשוב, זכותם תגן עלינו, בשנת תקס"ב, בעת שבשרו שיצא לחפשי ממאסרו בפטרבורג, וזו לשונו: 'אגידה ואדברה עצמוּ מִסַפֵּר, כי הפליא והגדיל ד' לעשות בארץ, ומי אנכי, שפל אנשים כמוני, שהביאני ד' עד הלום, שנתגדל ונתקדש שם שמים על ידי וכו', אך מאת ד' היתה זאת, לגלגל זכות על ידינו, דזכות הארץ הקדושה ויושביה היא שעמדה לנו [כוונתו היא שהוא שלח כספים ליושבי ארץ ישראל], ותעזור לנו בכל עת, להרחיב לנו בצר, ולחלצנו ממיצר'. עד כאן דבריו הצריכים לענינינו.
ולמדתי מתוך דבריו הקדושים ממש דבר חדש שלא ידעתי עד כה, ולא ראיתי עוד בשום ספר, שבזמן שהאדם הישראלי הוא בצרה, רחמנא ליצלן, יוכל להינצל מהצרה בזכות ארץ ישראל ויושביה, כאשר כתב בפירוש: 'דזכות ארץ ישראל ויושביה - היא שעמדה לנו, ותעזור לנו בכל עת, להרחיב לנו מִצַר ולחלצנו ממיצר', עכ"ל. הרי, דהיא שעמדה לו. וגם כתב, שתעזור לנו בכל עת שאנו בצרה, רחמנא ליצלן, להרחיב לנו מִצַר ולחלצנו ממיצר. וכבר העיד לנו רבו של מרן בעל ה'תניא' ז"ל, ה"ה רבנו הקדוש, ה"ר ר' בער זי"ע ממעזבוז ז"ל, בצוואתו שכתב לבנו ז"ל, כי חכמתו (של מרן בעל ה'תניא') ובינתו ודעתו הם עד אין חקר, ושיקול דעתו הראשון הוא נבואה קטנה. ואך למותר להביע ולספר את גדולת רבנו בעל ה'תניא', כי מי לא ידע ערכו וגדולתו מני שנות דור, ולא הזכרתי את גדולתו רק לענין הדבר החדש שלמדתי מדבריו הקדושים. ואם שלא ראיתי עוד בחז"ל ובשאר ספרינו הקדושים ענין זה, שזכות ארץ ישראל מגינה עלינו לחלצנו ממיצר, זולת בדבריו הקדושים הנ"ל, אבל נאמנו עלינו דברי רבנו מאד, כי כל דבריו ברוח הקודש נאמרו.
ואחר בינותי בספרים, האיר ד' עיני ושכלי למצוא מקור נאמן לדברי רבנו הנ"ל, ומתורת משה רבנו בעצמו למדתי זאת. בפרשת 'בחוקותי' כתיב: 'וזכרתי את בריתי יעקוב, ואף את בריתי יצחק, ואף את בריתי אברהם אזכור, והארץ אזכור'. וכבר עמדו רבותינו במדרש רבה (שם) מה ענין הארץ לכאן, עיין שם מה שאמרו בזה. אבל לדברי רבנו ז"ל מובן היטב. כי עיין ברש"י שם, שכתב: 'למה נמנו אחורנית? כלומר: כדאי הוא יעקב הקטן לכך, ואם אינו כדאי - הרי יצחק עמו, ואם אינו כדאי - הרי אברהם עמו', עיין שם. ועל פי זה יש להוסיף, דאף אם כולם אינם כדאיים, והיינו באופן דתמה זכות אבות ח"ו, אבל 'והארץ אזכור' - דזכות ארץ ישראל תחלצם ממיצר. נמצא, דיש מקור טהור לדברי רבנו ז"ל בתורה הקדושה עצמה, דזכות ארץ ישראל עומדת מעל לכל הזכויות שיש לנו, וגדולה אפילו מזכות אבות, ואף אם הם לא יועילו לנו, היא תגן עלינו לחלצנו ממיצר בכל עת שאנו נתונים בצרה, רחמנא ליצלן".
יהי רצון שנהיה דבקים בתורה, בתפילה, בחסד ובארץ ישראל מתוך מסירות נפש, ונזכה לגאולה השלמה בקרוב.
[1] עיין בהרחבה במאמר "על מה נכרתה ברית בין הבתרים ומה משמעותה לדורות?" בספר זה.
[2] עיין בהרחבה במאמר "ברית המילה - ברית של אהבה וברית הארץ" בספר זה.
[3] עיין בהרחבה במאמר "חיבתם של ישראל שנכפלו בפסוק אחד חמש פעמים" בספרי "הדר התורה" במדבר, בפרשת בהעלתך.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
