הקדמה

פרק ד' עוסק בקרבנות החטאת: פר כהן משיח, פר העלם דבר של ציבור, שעיר נשיא, וחטאת יחיד, שהיא שעירה או כבשה.

יש לשאול על סדר הקרבנות: מדוע הקדימה התורה את פר כהן משיח לפר העלם דבר של ציבור? לכאורה היה מתאים יותר שהתורה תפתח בפר העלם דבר של ציבור.

אחריו יהיה פר כהן משיח, שדומה בכל דיניו לפר העלם דבר של ציבור, והוא יחיד חשוב.

אחריו שעיר נשיא, שהוא גם כן יחיד חשוב, אך קרבנו שעיר ולא פר, והחטאת היא חיצונית.

ואחריו חטאת יחיד, שהיא שעירה או כבשה, וגם כן חיצונית.

נאמרו על כך מספר הסברים:

א. הסבר רבנו בחיי

כתב רבינו בחיי (ד, ג): "סדר החוטאים המביאים קרבן שבפרשה הם: כהן גדול, והסנהדרין, ומלך ישראל, ואחר כך המון העם. ורצה להתחיל מן הכהן, שהוא האדם הגדול ומלאך ד' צבאות הוא, וממנו יראו וכך יעשו כל ישראל שיזהרו לשוב בתשובה. כי מתוך שיראוהו שהמזהיר שבהם, הכהן הוא הראש, מביא קרבן על חטאו, הכל יראו ויקחו מוסר וילמדו ממנו קל וחומר: אם הקב"ה מכפר למי שהוא קרוב אליו, שלא היה ראוי לחטוא, אף כי [-קל וחומר] יכפר בעד שאר העם".

ב. הסבר ה"באר שבע" ו"אור החיים" הקדוש

ה"באר שבע" בפירושו למסכת הוריות (ב, א ד"ה "הורו") ו"אור החיים" הקדוש כאן (ד, ג) כתבו שהתורה רצתה ללמדנו שכאשר צריך להקריב גם פר כהן משיח וגם פר העלם דבר של ציבור – פר כהן משיח קודם לפר העדה, כמו שאמרה המשנה בהוריות (פ"ג מ"ו דף יב ע"ב). הטעם הוא: "הואיל ומשיח מכפר ועדה מתכפרת - דין הוא שיקדים המכפר למתכפר" (הוריות יג ע"א).

ג. הסבר נוסף

עוד נראה להסביר שהתורה לא רצתה לפתוח את "דיבורא דחובה", דהיינו דיבורו של ד' אל משה ביחס לקרבנות שחייבים להביא על חטאים, בחטא של כל עם ישראל. יסוד זה כתב רש"י בפרשת בהעלותך (ט, א), שהתורה לא רצתה לפתוח את חומש במדבר בפרשת פסח שני, כיון שיש בה רמז לגנותן של ישראל, כך ניתן לומר גם כאן, אף על פי שכאן אין מדובר בפתיחת ספר, שהתורה העדיפה שלא לפתוח את "דיבורא דחובה" בחטא של עם ישראל.

כעין זה כתב ה"חק נתן" בפירושו למסכת הוריות (ב ע"א) על השאלה מדוע לא פתחה מסכת הוריות בדין "הורו בית דין ועשה כל הציבור על פיהן": לא לפתוח את המסכת בגנותן של ישראל.

יהי רצון שנזהר תמיד בכבודם של ישראל.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.