הקדמה
נאמר בפרקנו: "ויאמר אל אהרן: קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעלה תמימם, והקרב לפני ד'.
ואל בני ישראל תדבר לאמר: קחו שעיר עזים לחטאת, ועגל וכבש בני שנה תמימם לעלה" (ט, ב-ד).
יש לשאול: מדוע נצטוו אהרן ובני ישראל להביא דווקא קרבנות אלו?
א. כפרת חטא העגל וכפרת מכירת יוסף
כתב רש"י (ט, ב): "קח לך עגל - להודיע שמכפר לו הקדוש ברוך הוא על ידי עגל זה על מעשה העגל שעשה".
רש"י לא הסביר את משמעות הקרבנות של בני ישראל.
הרמב"ן שם (פסוק ג) הוסיף: "וכך אמר בתוספתא של פרשת מלואים בת"כ (שמיני מלואים ד) שהעגל הזה לכפר על מעשה העגל. ודרשו: וכי מה ראו ישראל להביא יותר מאהרן? אלא אמר להם: יש בידכם בתחילה, ויש בידכם בסוף. יש בידכם בתחילה, שנאמר: 'וישחטו שעיר עזים' (בראשית לז, לא), ויש בידכם בסוף, שנאמר: 'עשו להם עגל מסכה' (שמות לב, ח). יבא שעיר ויכפר על מעשה שעיר, יבא עגל ויכפר על מעשה עגל".
ב. מדוע אהרן אינו צריך לכפר על חטא מכירת יוסף?
יש לשאול: מדוע אהרן אינו צריך לכפר על חטא מכירת יוסף בשעיר עזים? והרי בחטא מכירת יוסף השתתף גם לוי! ולא רק זאת, אלא שהוא היה מראשי האחראים למכירה, שכן הוא היה שותפו של שמעון להצעה להרוג את יוסף, כמו שכתב רש"י (בראשית מב, כד ומט, ה)!
שאלה זו שאל ה"כלי יקר" (ט, ג): "יש לדקדק: למה הוציא את אהרן מכלל מעשה דשעיר עזים? והלא גם לוי היה במעשה ההוא! ואדרבא שהיה לו חלק גדול במעשה ההוא יותר על אחיו, כמו שפירש רש"י על פסוק 'שמעון ולוי אחים' (בראשית מט, ה)"!
תירץ ה"כלי יקר": "והקרוב אלי... שלא היה אהרן צריך להיות לו חלק בכפרה... על... 'וישחטו שעיר עזים', דהיינו פירוד הלבבות שהיו בין האבות, כי כבר תיקן אהרן זה במה שאחז במדת השלום, כי 'שמוע מזבח טוב' (שמואל א טו, כב)".
ה"כלי יקר" כתב: "כי כבר תיקן אהרן זה במה שאחז במדת השלום", ונראה שכוונתו למה שאמרו במדרש, שאהרן היה משים שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, כמו שכתב רש"י בפרשת וזאת הברכה (דברים לד, ח): "בני ישראל - הזכרים. אבל באהרן, מתוך שהיה רודף שלום ונותן שלום בין איש לרעהו ובין אשה לבעלה, נאמר: 'כל בית ישראל' (במדבר כ, כט) - זכרים ונקבות".
נראה להסביר עוד יותר את מעלתו של אהרן על פי מה שכתב רש"י בפרשת שמות (ד, יד): "וראך ושמח בלבו - לא כשאתה סבור שיהא מקפיד עליך שאתה עולה לגדולה. ומשם זכה אהרן לעדי החשן הנתון על הלב".
עד אהרן תמיד קינא האח המבוגר בהצלחת אחיו הצעיר, ורצה להורגו על כך: קין קינא בהבל והרגו (בראשית ד, ח), ישמעאל קינא ביצחק ורצה להורגו (רש"י שם כא, ט), עשו קינא ביעקב ורצה להורגו (שם כז, כא), ואף אחי יוסף קינאו ביוסף ורצו להורגו (שם לז, כ).
אהרן הוא האח המבוגר הראשון הנזכר בתורה שלא רק שלא קינא בהצלחת אחיו הצעיר, אלא שמח בה שמחה אמיתית, אף על פי שבהצלחת אחיו הוא הפסיד את מעלתו, שכן כל השנים שבהן היה משה במדין היה אהרן המנהיג והנביא של ישראל, כמו שכתב רש"י (שמות ד, י), ועכשיו אחרי ארבעים שנה, או ששים שנה של טיפול מסור בעם ישראל, בא משה ולוקח לו את ההנהגה! במצב כזה מסתבר היה שאהרן יקפיד על אחיו הצעיר שלוקח לו את ההנהגה, ועוד בשעה הגדולה של הגאולה! ואכן משה סירב ללכת בשליחות ד', אף על פי שהשליחות היתה לגאול את ישראל, מפני שחשש שאהרן יפגע ויקפיד עליו. אבל אהרן היה בשיא המעלה של אהבת ישראל, ולא הקפיד כלל. ולא רק שהוא לא הקפיד, אלא הקב"ה העיד עליו: "וראך ושמח בלבו". ואם כן הוא תיקן את חטא מכירת יוסף שהאח הגדול מקנא באחיו הקטן ורוצה לפגוע בו, ולכן הוא אינו צריך להקריב שעיר עזים משלו לכפרה!
יהי רצון שנשמח תמיד במעלת חברינו ונזכה לתקן את חטא שנאת החינם שבגללו חרב בית המקדש.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
