מעמד הכהנים 

בפרשת אמור מופיעים מספר דינים המיועדים לכהנים. מכלל הדינים הללו עולה חידוש גדול ביחס למעמדם ואופן התקדשותם. בכדי לעמוד על חידוש זה נסקור בקצרה את שנאמר בתורה עד כה ביחס לכהנים.

תחילה צווה משה להכין לכהנים בגדי פאר וכבוד אותם ילבשו בעבודתם (פרשת תצוה). לאחר מכן (סוף תצוה) תואר סדר הקדשת הכהנים לתפקידם. פורטו הקרבנות שעליהם להקריב בימי המילואים, כשבתוך כך כלולה הזאת הדם עליהם ומשיחתם בשמן המשחה. בפרשה זו התברר לראשונה כי אין הכהנים בעלי תפקיד בלבד, אלא הם בעלי מעמד קדוש – "וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְקַדֵּשׁ אֹתָם לְכַהֵן לִי... וְקִדַּשְׁתִּי אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אֲקַדֵּשׁ לְכַהֵן לִי" (שמות כט). אולם עדין ניתן היה להבין כי מדובר בקדושה המופיעה בתחומי המקדש בלבד.

בפרשת תצווה התגלו גם מתנות הכהונה הקבועות הניתנות לכהנים משולחן ה', מן הקרבנות: החזה והשוק. מאוחר יותר (פרשות ויקרא צו) פירטה התורה את מצוות הקרבת הקרבנות על ידי הכהנים. באותן הפרשיות הופיעו דינים מיוחדים לכהנים בקרבן המנחה – מנחת כהן עולה תמיד כליל לה', ומנחת החביתין הקריבה בשעת חניכת כהן חדש.

בפרשת שמיני הופיעו שני חידושים בדיני הכהנים בעקבות מות בני אהרון – האיסור לעבוד שתויי יין, וחובתם להורות את בני ישראל את ההבדלות בין טמא וטהור, מותר ואסור.

בפרשת מצורע הופיע תפקיד הכהן לאסור ולהתיר את הצרעת. בפרשת אחרי מות הופיע התפקיד הנשגב של הכהן הגדול לכפר על חטאי ישראל אחת בשנה.

המשותף לרוב מצוות הכהנים שהופיעו עד כה הוא השתייכותן לתחום עבודת הכהנים. ברוב המצוות הללו אין התייחסות לשאלת מעמדם הכללי של הכהנים – האם הם קדושים בקדושה מיוחדת. בפרשת תצוה הוזכר אמנם תהליך המינוי של הכהנים ובו נאמר שהכהנים מתקדשים לעבודת ה'. ועם זאת, עד לפרשת אמור לא הובהרה מהותה של קדושה זו. ניתן היה להבין כי קדושה זו היא בעצם המינוי הקבוע להוביל את עבודת ה'.  כעת, בפרשת אמור, מתגלה כי לכהנים יש קדושת גוף קבועה ומקיפה – קדושתם מחייבת אותם במספר דינים משמעותיים הנוגעים לכל יום מימי חייהם, בלא תלות בזמן עבודתם בפועל.

איסורי קדושת הכהונה המופיעים בפרשה: איסור טומאה למתים; איסור נשיאת גרושה זונה וחללה ושריפת בת כהן שמזנה. בנוסף לאלו מופיע איסור העבודה במקדש לבעלי מומים.

גילוי זה נוגע לעניין הכללי של השראת השכינה בישראל – יחד עם השראת ה' במקדש, מופיע מעמד בעם ישראל המקודש בקדושה עליונה. מעמד שכזה מגדיר מחדש את הקדושה של עם ישראל כולו וקרבתם לה'. ואכן, בפרשתנו מתגלה אפיק קבוע של קשר בין ישראל והכהנים – הקב"ה מצווה על כיבוד הכהנים לכל דבר – "וקדשתו כי את לחם אלוקיך הוא מקריב" (כא, ח). על ידי הקיום של מצווה זו נותנים ישראל חשיבות ועילוי לקדושת הכהונה שניטעה בתוכם.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.